מאגר הכתר מיכה פרק ב עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ב
(א) ופעלי און - במחשבותם , וכאשר יקומו לאור הבקר , משכימים ועושים מחשבתם הרעה. כי יש לאל ידם - ובכל היכולת עושים ואינן נמנעים. (ג) הנני חשב - כנגד מחשבותיכם (ראה לעיל , א). ולא תלכו רומה וקוממיות - כי יעלו פשעיכם על צוארכם ויכשילו כחכם (ע"פ איכה א , יד). כי עת רעה היא - לכם , ומזל שלכם הולך ודל. (ד) ישא עליכם משל - הסופד: שדוד נשדונו ― 'שדונו'; כמו "ונקלותי עוד" (ש"ב ו , כב) , שהוא כמו 'קלותי'. והנו"ן כמו "נמבזה ונמס" (ש"א טו , ט); "ונהפוך הוא" (אס' ט , א) ― אהה , כי ודאי שדוד שדדונו האויבים. חלק שהיה לו לעמי לחלוק בארצו , ימיר - שנכרים וזרים חולקים אותה במקומו. איך ימיש עוד ויסיר האויב משם?! לי - עלי. שהרי לשובב ולהפריד אותנו מן הארץ יחלק שדינו לאויבנו , כאילו לעולם אין לנו לשוב עוד בארץ. כל 'שביבה' הוא לשון גלות ופירוד: "מהר אל גבעה שובבום" (ראה יר' נ , ו); "נפשי ישובב" (תה' כג , ג) - אם יפריד ויַתְעֶנָה ממרעה הטוב , "ינחני במעגלי צדק" (שם) עוד אל המרעה. (ה) לכן - על אשר אתה עושק גבר וביתו איש ונחלתו (ראה לעיל , ב) , לא יהיה לך יורש , משליך חבל בגורל בארץ; וזרים יחלקוה. (ו) אל תטיפו יטיפון - נביאי השקר לנביאַי. ודאי היה ראוי שלא יטיפו נביאַי לאלה , שאינן אלא מתלוצצים על דבריהם. ולא (בנוסחנו: לא) יסג - הנביא. (ז) האמור בית יעקב - וכי ראוי שיהא אמור דבר זה בבית יעקב שהיטבתי להם מעולם , שיאמרו לנביאי שלא ינבאו ולא יטיפו להם?! הקצר רוח יי' - שמא דברתי להם על ידי נביאי ברוחי שנתתי עליהם דבר , ולא בא ולא נתקים? או שמא אלה מעלליו ומעשיו להם , שבדין יאמרו לנביאי שלא ינבאו להם מאתי?! וכי כך הם מעללי עמם? הלא (בנוסחנו: הלוא) דברי - שאני מדבר על ידי נביאי , יטיבו (לפנינו: ייטיבו) לעולם עם אותו שישר הולך ופועל צדק; ולמה יהא אמור בבית יעקב דבר זה?! בית יעקב - כמו 'בבית יעקב'; וכהנה רבות במקרא. (ח) ואתמול - וכנגד נביאי יקומם נביא השקר את עמי לאויב , שמתעים את עמי בשקריהם ובחנפותם לשנא את נביאי , כלפי שדבריי מדברים להם בשמי - יטיבו להם (ראה לעיל , ז); להטיב ולא להרע הם! בשיטת "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" (תה' קכ , ז). ואם תאמר שנביאיהם וראשיהם וקציניהם (ע"פ מי' ג , א) מטיבים לעמי - לא כי! ממול שלמה - ממקום שאין לו לעני לכסות בשרו אלא השלמה בלבד , שמכסה בלילה , ומכסה עליה אדרתו מפני הבושה , שלא יראה עליו שמלתו על עורו (ע"פ שמ' כב , כו) - משם מפשיטין מעליו אדרתו מאותן שעוברים על הדרך בטח. שובי - נוּחֵי מלחמה - שהיו סבורים להיות עמם בשלום ולא היו נשמרים מהם. (ט) נשי עמי העניים אתם מגרשים מבית תענוגיה , שאין לכם בו כלום. מעל עולליה תקחו הדרי - ששמתי עליהם , ולא משלכם. לעולם - בלא הִשָׁבוֹן. הדרי - הם בגדי רקמה , כענין "כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך" (יח' טז , יד). ומכל מקום אין 'הדר' אלא כבוד וחן. (י) ולפיכך קומו - גם אתם מבתיכם ומנחלֹתיכם , ולכו בגולה. כי לא זאת לכם המנוחה , שהרי בעבור טמא את הארץ ברצח ובערוה אתה מחבל ומשחית לעמי חבל נחלתו. ואף חבל נמרץ - וגורל מקויָם ומפורש מימי אבותיהם , מימי יהושע בן נון. תחבל - עיקור חבל הוא , כמו "תְשָרש" (איוב לא , יב) - עִקור של שורש; 'דשרצינייר' (בלעז); וכהנה רבות. וכל הענין כלו מדבר בחלוקת חבל נחלה. וכל אילו הרעות אתה עושה על ידי נביאי השקר שלך , שבהם מדבר: "אל תטיפו יטיפון" (לעיל , ו). (יא) [לו - ] שאילו על ידי איש הֹלך רוח והבל ושקר כזב אטיף לך דבר , שליין ולשכר תועים ושוגים (ע"פ יש' כח , ז) ומכזבים - אותו היית מקבל , והיה מטיף אל העם הזה. אבל לפי שנביאי מוכיחים אתכם , אתם שונאים אותם ואומרים להם: "אל תטיפו" (לעיל , ו)! (יב) ודבריי לעולם יטיבו לכם , שהרי אסף אאסף יעקב כלך ממצרים וקבצתִם לפנַי כצאן בצרה - כצאן מבצר , בהשקט. והרי בצרה כמו "עמק עכור" (הו' ב , יז) ו"עמק יהושפט" (יואל ד , ב). כרועה עדרו (ע"פ יש' מ , יא) , כעדר בתוך מקום מנוחתו והרבצתו ― (הדברו) - כמו "ידבר עמים תחתנו" (תה' מז , ד) , יניח וירביץ ― כן תהימנה עריכם מרוב אדם. (יג) שהרי עלה הפרץ לפניהם - מלאך ששלחתי לפניך להוריש עממים (ראה שמ' כג , כ - כג). פרצו - החומות ועברו , וכן שער הערים , ויצאו בו. ויעבר מלכם לפניהם - לכבוש להם הארץ. וכל זה על ידי נביאַי , משה ויהושע. נמצא שדבריי יטיבו לכם (ראה לעיל , ז) על יד נביאי , ואתם אומרים להם: "אל תטיפו" (לעיל , ו)!