מאגר הכתר מיכה פרק ב עם פירוש רד"ק

פרק ב
(א) הוי חושבי און ופועלי רע - פועלים רע בלבבם , לומר: כך וכך נעשה מחר. ואמר על משכבותם - כי בעוד שאדם שוכב על מטתו הוא חושב יותר , כי אין לו עסק באחד מחושיו. באור הבקר - בהשכמה יעשו המחשבה הרעה שחשבו , כי יש כח בידם לעשוק העניים. (ב) וחמדו - החמדה היא בלב , והגזלה היא בידים. כי יחמדו שדות חבריהם בלבם ויבקשו מהם שימכרום להם; ואם לא ירצו , יגזלו אותם ויקחו בחזקה. וכן יחמדו הבתים , ואם לא ירצו למוכרם , יקחום בחזקה. פירוש ונשאו - ולקחו. ויונתן תרגם: "ואנסין". ועשקו גבר וביתו איש (בנוסחנו: ואיש) ונחלתו - כפל עניין במלות שונות. ופירושו , שאם יעמד בעל הבית כנגדו בגזלו ממנו ביתו או שדהו , יכהו ויאסרהו; זהו עֹשק הגוף. והנה יעשקו הגוף והממון. (ג) לכן. על המשפחה הזאת - הם עם ישראל; כי נקרא הגוי 'משפחה' , כמו "ואם משפחת מצרים לא תעלה" (זכ' יד , יח); "ועל המשפחות (בנוסחנו: משפחות) אשר בשמך לא קראו" (יר' י , כה); וכן אמר גם כן על ישראל עוד: "כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים" (עמ' ג , א). אשר לא תמישו משם צוארותיכם - מעול הרעה הבאה עליכם לא תוכלו להסיר מתוכה צוארותיכם , כלומר: לא תוכלו להנצל ממנה. ולא תלכו רומה - בשקל "טובה" (שמ' יח , ט); כיון שיהיו צוארותיכם תחת עול הרעה , תהיו נכנעים ולא תוכלו ללכת בקומה רמה. וכן תרגם יונתן: "ולא תהכון בקומה זקופה". (ד) ביום ההוא - המקונן עליכם ישא בקינתו זה המשל. ומן הנראה , כי המקונן הוא נביא השקר; ובראותו כי לא נעשתה עצתו , יקונן. ולפי שדרך המקונן לדבר משלים וחידות שהם דברים סתומים , וכן דרך המשורר , ובקינה זו יש דברים סתומים , לפיכך קראהּ 'משל'. ונהה נהי נהיה. ונהה - בשקל 'עשה'; 'בנה'; והוא עניין קינה. ונהי - שם הקינה. ונהיה - גם כן שם , בשקל "שמלה" (יש' ג , ו); וכפל השם - לרוב הקינה. ויש מפרשים (ראה ראב"ע) נהיה - עניין שבר , מן "נהייתי ונחליתי" (דנ' ח , כז). ויונתן תרגם: "ואליא בענתיה" , והוא עניין הגבהת הקול בקינה; מן "וענה איים" (יש' יג , כב). ובדברי רבותינו ז"ל (ראה משנה מו"ק ג , ח): מענות אבל לא מטפחות. אמר שדוד נשדונו - יאמר בקינתו כן. נשדונו - מבניין 'נפעל' , בא בשורק מקום חולם; כי הרוב בחולם: "ונקלוֹתי עוד מזאת" (ש"ב ו , כב). חלק עמי ימיר - האדמה שהיא חלק עמי , ימירנו האל באדון אחר , כי יהיה חלק האויב מה שהיה חלק עמי. איך ימיש לי - איך יהיה שיסיר ממני מה שהיה לי?! לשובב שדינו יחלק - כשחשבתי שהאל ירצה להשיב אלינו שדותינו שלקח האויב , והנה האויב מחזיק בהם ומחלק אותם בין האויבים! רוצה לומר , שהאויבים יחלקו ביניהם נחלתנו; כמו שאמר ירמיהו בקינתו "נחלתנו נהפכה לזרים" (איכה ה , ב). ויונתן תרגם: "איתבזזא איתבזזנא מחולקיה דעמי מעדן להון מאחסנתהון טרדין להון תייבי חלקתהון מפלגין". (ה) לכן - אמר כנגד המקונן; והוא נביא השקר , כמו שפירשנו (לעיל , ד). אמר: אתה מקונן על נחלת ישראל שמחלק אותה האויב - ואתה גרמת זה! לפיכך לא יהיה לך משליך חבל בגורל בקהל יי' - כאשר ישובו קהל יי' מהגלות אל נחלתם , לא יהיה לך בן ובת שישליך חבל בנחלה , כי לא ישאיר אחריך ממך שום זכר. ופירוש משליך חבל - החבל שמודדין בו האדמה לחלקה בגורל בין היורשים. ותרגם יונתן: "מתח חוט משח בעדבא". (ו) אל תטיפו - עניין הזלת הדבור , כמו "ועלימו תטוף מלתי" (איוב כט , כב); והוא על דרך ההשאלה. ישראל יטיפון לנביאי האל: אל תטיפו! כלומר: אל תדברו לנו דברי האל , כי אין אנו שומעים אליכם. לא יטיפו לאלה לא יסג כלמות - נביאי האל לא יטיפו לאלה האנשים ולא יקחו כלמות; שאם יטיפו להם , יכלימום. יסג - עניין השגה , ואם הוא נכתב בסמ"ך; הנה כמהו מן 'הכבד': "ארור מסיג גבול רעהו" (דב' כז , יז) וחביריו (ראה למשל דב' יט , יד). (ז) האמור - הה"א - ה"א הידיעה; והיא בסגול , כמו "ויסר הערוב" (שמ' ח , כז). והיא לקריאה , כמו "הקהל חקה אחת לכם" (במ' טו , טו); "הדור אתם ראו דבר יי'" (יר' ב , לד). כלומר: אתה , שאומרים לך 'בית יעקב' , אֱמור: הקצר רוח יי' , שאתה אומר לנביאי יי': "אל תטיפו" (לעיל , ו)?! אם קצרה נבואת יי' לכם , למה אתם קצים בה? הלא רחבה היתה לכם להוכיחכם ולהטיב לכם! כל זמן שרציתם לקבלה לא מנעתי אותה מכם. אם אלה מעלליו - וכי אלה הצרות הבאות עליכם הם מעלליו ומעשיו? לא כן , כי מעשיכם! כי דברי ייטיבו ולא ירעו עם אדם שהולך דרך ישר. הקצר - פעל עבר , חציו קמץ וחציו פתח. ייטיבו - היו"ד הראשונה מוּנעת בצרי , והשנייה , שהיא פ"א הפעל , נחה. והנכון - עם ה"א 'הפעיל': 'יהטיבו' , כמו "מושליו יהלילו" (בנוסחנו: יהילילו; יש' נב , ה). ויונתן תרגם: "הכדין כשר דאמרין בבית יעקב הא יתפקד מימר מן קדם יי'". (ח) ואתמול - בשורק כמו בחולם; וכן בשורק "ערוך מאתמול תפתה" (יש' ל , לג). האויב הבא עליהם היום - דין ומשפט הוא , כי עמי זה אתמול היה הוא לאויב לאחיו החלושים , והיה קם לאויב לעניים ושולל אותם; ודין הוא שיבא האויב עליהם - מדה כנגד מדה. יקומם - פועל עומד; "וחרבותיה אקומם" (יש' מד , כו) - פועל יוצא. ממול שלמה אדר תפשיטון - ואתם עומדים ממול שלמה טובה שתראו לעני שלובש אותה , תעמדו ממולו להרע לו ולהפשיטו השלמה שהיתה אדר לו. ממול - כמו "והוא יושב ממולי" (במ' כב , ה). אדר - כמו "הֶדֶר" (דנ' יא , כ). ואדני אבי ז"ל פירש כן: היו חובלים שלמה מבית העני בעבור המס , ואומרים כי אין די במשכון זה , והיו מפשיטין מעליו אדרתו; זהו תפשיטון - שהיו מפשיטין העניים , שהיו חושבים שהיו הולכים בבטחה , היו באים לבתיהם כמו שובי מלחמה , ערומים מבגדיהם. ואחר כן היו אומרים: אין די במשכונות אלה , בשלמה ובאדרת , ויוציאו אותו מביתו; זהו "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה מעל עולליה תקחו הדרי לעולם" (להלן , ט) - הדר נחלתי שהנחלתים תקחו מעל עולליהם שהיו נסתרים ומתכסים שם. על זה צאו כלכם מנחלתי: "קומו ולכו כי לא זאת המנוחה!" (להלן , י). ויונתן תרגם: "מקביל חוביהון עמי לבעלי דבבא מסירין מקבליהון עממיא קיימין מחסנין יתהון ממון יקרהון מנהון נסבין עדן בארעהון לרוחצן תייבין בהון כתבירי קרבא". (ט) נשי עמי - כל אחת ואחת מנשי עמי. ועמי הם העניים; כמו "אם כסף תלוה את עמי" (שמ' כב , כד). אמר: אתם גורמים שיגרש העני אשתו מביתו; שתכנסו בבית העני שלא ברשותו להעליל עליו ולגזלו , וכשיבא העני וימצא אחד מכם בביתו עם אשתו , יחשד אשתו ויגרשנה מביתו; והנה כאלו אתם מגרשים אותה מבית בעלה , שהוא בית תענוגיה. מעל עולליה תקחו הדרי לעולם - מה שהוא הדרי לעולם , והוא חִבור האיש עם האשה לפרות ולרבות , שיצרתיה מצלע האדם וצויתים "פרו ורבו" (בר' א , כח) - ואתם תקחו אותו ההדר , שהוא הדר וכבוד; כמו שאמר "יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו" (תה' קד , לא). כי כאשר סדר הבריאוֹת על סדר תכונתם ויצירתם - הוא כבוד האל , ועליהם ישבחוהו בני אדם ויפארוהו. ויונתן תרגם: "כנשת עמי תתרכון מבית חדותהון מנהון בניהון דברין גלא יקרהון דהוו אמרין קיים לעלמין". (י) קומו ולכו - קומו ולכו בגלות , כי לא תנוחו בארצכם כאשר חשבתם. אני קראתי ארצכם זאת המנוחה והנחלה (ע"פ דב' יב , ט) , ועתה , בעונותיכם , אינה לכם מנוחה; קומו ולכו ממנה! בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ - זאת המנוחה והנחלה טמאה , כמו שאמר "ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה" (וי' יח , כה); ובעבור זה שטמאה , שאתם טִמֵּאתם אותה - בעבור זה תחבל אתכם , כמו שאמר "ותקיא הארץ"; כלומר: תחבל אתכם ותקיא אתכם מתוכה. תחבל - עניין השחתה , כמו "וחבל את מעשה ידיך" (קה' ה , ה). וכן חבל נמרץ לשון השחתה , והוא שֵם. ומהו החבל שתחבל אתכם? חבל נמרץ יהיה; כמו "קללה נמרצת" (מ"א ב , ח); כלומר: חבל חזק מאד. (יא) לו איש הולך רוח ושקר כזב - חזר למה שהיו אומרים לנביאי האל: "אל תטיפו" (לעיל , ו). אמר: לנביאי יי' אומרים שלא יתנבאו להם , אבל אם יש איש שהולך רוח , כלומר , שדרכיו דרכי רוח והבל , שקר כזב - שמכזב בדברי שקר , שאומר להם: שלום יהיה לכם (ע"פ יר' ד , י) , עשו כלבבכם , ויאמר לעם הזה: אני אטיף לך ליין ולשכר - כלומר: אם תשקני כוס יין או שכר אני אתנבא לך נבואות טובות - ירצו בו וישמעו דבריו , והוא יהיה להם למטיף ולנביא. (יב) אסף אאסף יעקב כלך - יש מפרשים אלה שני הפסוקים פורענות , כמו אשר לפניהם ואחריהם; ופירשו אסף אאסף - שיכנסו במצור בערים הבצורות מפחד האויב. כצאן בצרה - עיר גדולה מאדום (ראה יר' יט , כב) , והיא ארץ מקנה ומקנה רב בה ואומר , שידמו ישראל בברחם אל הערים והאספם בהם מפחד האויב לצאן שיכניסו אותם אל הערים מפני האויב; כלומר , שלא יהיה בהם כח לעמוד לפני האויב , כמו הצאן. ותהימנה בתוך הערים כמו הצאן בתוך הדברו , בתוך מקום מנהגו , והוא מִכְלָא צאן , שמכניסים בו הצאן. ובאה מלת הדברו בשתי 'ידיעות' , כמו "בתוך האהלי" (יהו' ז , כא); והדל"ת מעמדת בגעיא , ונקראת בקמץ רחב תחת קמץ חטף. תהימנה מאדם - מרוב אדם שיתקבצו ביחד בו מפני האויב , יָהִימו. (יג) עלה הפורץ - פירשו אדני אבי ז"ל על צדקיהו כשיצא דרך בין החומותים (ראה יר' לט , ד) , שפרצו לפניו החומה , כמו שכתוב בנבואת יחזקאל "בקיר יחתרו להוציא בו" (יב , יב). ויעבר מלכם לפניהם - זה צדקיהו שברח לפני חילו , וחילו אחריו (ראה יר' לט , ד). ויי' בראשם - קודם מזה , בראש , נסתלקה מהם שכינה , ואחר כן גלו. ויונתן תרגם אלה הפסוקים נחמה לעתיד , וכן תרגם: "בסופא כנשא אכנישיכון דבית יעקב כולהון קרבא אקריב גלותכון שארא דישראל כחדא אשוינון כענא בגו חוטרא כעדרא בגו דירא תהימן מסגי אנשא" (פס' יב). תרגם "בצרה" (שם): "חוטרא" , כתרגום "גדרות צאן" (במ' לב , טז): "חוטרין דעאן" (ת"א); ותרגם "הדברו": "דירא" , כמו 'המכניס צאן לדיר' בדברי רבותינו ז"ל (ראה משנה ב"ק ו , א). עלה: "יסקון משיזבין כדבקדמיתא ויסק מלך מדבר ברישיהון ויתבר בעלי דבבא דמעיק להון ויכביש כרכין תקיפין קרוי עממיא יחסנון ויהי מלכיהון מדבר בראשיהון ומימרא דיי' בסעדיהון". ובדרש: הפורץ - זה אליהו; מלכם - זה צמח בן דוד (ראה יר' כג , ה).