פרק ב
[א]
ה֧וֹי
חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן
וּפֹ֥עֲלֵי
רָ֖ע
עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם
בְּא֤וֹר
הַבֹּ֙קֶר֙
יַעֲשׂ֔וּהָ
כִּ֥י
יֶשׁ־לְאֵ֖ל
יָדָֽם:
[ב]
וְחָמְד֤וּ
שָׂדוֹת֙
וְגָזָ֔לוּ
וּבָתִּ֖ים
וְנָשָׂ֑אוּ
וְעָֽשְׁקוּ֙
גֶּ֣בֶר
וּבֵית֔וֹ
וְאִ֖ישׁ
וְנַחֲלָתֽוֹ:
ס
[ג]
לָכֵ֗ן
כֹּ֚ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֔ה
הִנְנִ֥י
חֹשֵׁ֛ב
עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה
הַזֹּ֖את
רָעָ֑ה
אֲ֠שֶׁר
לֹא־תָמִ֨ישׁוּ
מִשָּׁ֜ם
צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם
וְלֹ֤א
תֵֽלְכוּ֙
רוֹמָ֔ה
כִּ֛י
עֵ֥ת
רָעָ֖ה
הִֽיא:
[ד]
בַּיּ֨וֹם
הַה֜וּא
יִשָּׂ֧א
עֲלֵיכֶ֣ם
מָשָׁ֗ל
וְנָהָ֨ה
נְהִ֤י
נִֽהְיָה֙
אָמַר֙
שָׁד֣וֹד
נְשַׁדֻּ֔נוּ
חֵ֥לֶק
עַמִּ֖י
יָמִ֑יר
אֵ֚יךְ
יָמִ֣ישׁ
לִ֔י
לְשׁוֹבֵ֥ב
שָׂדֵ֖ינוּ
יְחַלֵּֽק:
[ה]
לָכֵן֙
לֹא־יִֽהְיֶ֣ה
לְךָ֔
מַשְׁלִ֥יךְ
חֶ֖בֶל
בְּגוֹרָ֑ל
בִּקְהַ֖ל
יְהוָֽה:
[ו]
אַל־תַּטִּ֖פוּ
יַטִּיפ֑וּן
לֹא־יַטִּ֣פוּ
לָאֵ֔לֶּה
לֹ֥א
יִסַּ֖ג
כְּלִמּֽוֹת:
[ז]
הֶאָמ֣וּר
בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב
הֲקָצַר֙
ר֣וּחַ
יְהוָ֔ה
אִם־אֵ֖לֶּה
מַעֲלָלָ֑יו
הֲל֤וֹא
דְבָרַי֙
יֵיטִ֔יבוּ
עִ֖ם
הַיָּשָׁ֥ר
הֹלֵֽךְ:
[ח]
וְאֶתְמ֗וּל
עַמִּי֙
לְאוֹיֵ֣ב
יְקוֹמֵ֔ם
מִמּ֣וּל
שַׂלְמָ֔ה
אֶ֖דֶר
תַּפְשִׁט֑וּן
מֵעֹבְרִ֣ים
בֶּ֔טַח
שׁוּבֵ֖י
מִלְחָמָֽה:
[ט]
נְשֵׁ֤י
עַמִּי֙
תְּגָ֣רְשׁ֔וּן
מִבֵּ֖ית
תַּעֲנֻגֶ֑יהָ
מֵעַל֙
עֹלָלֶ֔יהָ
תִּקְח֥וּ
הֲדָרִ֖י
לְעוֹלָֽם:
[י]
ק֣וּמוּ
וּלְכ֔וּ
כִּ֥י
לֹא־זֹ֖את
הַמְּנוּחָ֑ה
בַּעֲב֥וּר
טָמְאָ֛ה
תְּחַבֵּ֖ל
וְחֶ֥בֶל
נִמְרָֽץ:
[יא]
לוּ־אִ֞ישׁ
הֹלֵ֥ךְ
ר֙וּחַ֙
וָשֶׁ֣קֶר
כִּזֵּ֔ב
אַטִּ֣ף
לְךָ֔
לַיַּ֖יִן
וְלַשֵּׁכָ֑ר
וְהָיָ֥ה
מַטִּ֖יף
הָעָ֥ם
הַזֶּֽה:
[יב]
אָסֹ֨ף
אֶאֱסֹ֜ף
יַעֲקֹ֣ב
כֻּלָּ֗ךְ
קַבֵּ֤ץ
אֲקַבֵּץ֙
שְׁאֵרִ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
יַ֥חַד
אֲשִׂימֶ֖נּוּ
כְּצֹ֣אן
בָּצְרָ֑ה
כְּעֵ֙דֶר֙
בְּת֣וֹךְ
הַדָּֽבְר֔וֹ
תְּהִימֶ֖נָה
מֵאָדָֽם:
[יג]
עָלָ֤ה
הַפֹּרֵץ֙
לִפְנֵיהֶ֔ם
פָּֽרְצוּ֙
וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ
שַׁ֖עַר
וַיֵּ֣צְאוּ
ב֑וֹ
וַיַּעֲבֹ֤ר
מַלְכָּם֙
לִפְנֵיהֶ֔ם
וַיהוָ֖ה
בְּרֹאשָֽׁם:
פ
פרק ב
[א]
הוי
חשבי און
ופעלי
רע
על משכבותם
באור
הבקר
יעשוה
כי
יש לאל
ידם:
[ב]
וחמדו
שדות
וגזלו
ובתים
ונשאו
ועשקו
גבר
וביתו
ואיש
ונחלתו:
ס
[ג]
לכן
כה
אמר
יהוה
הנני
חשב
על המשפחה
הזאת
רעה
אשר
לא תמישו
משם
צוארתיכם
ולא
תלכו
רומה
כי
עת
רעה
היא:
[ד]
ביום
ההוא
ישא
עליכם
משל
ונהה
נהי
נהיה
אמר
שדוד
נשדנו
חלק
עמי
ימיר
איך
ימיש
לי
לשובב
שדינו
יחלק:
[ה]
לכן
לא יהיה
לך
משליך
חבל
בגורל
בקהל
יהוה:
[ו]
אל תטפו
יטיפון
לא יטפו
לאלה
לא
יסג
כלמות:
[ז]
האמור
בית יעקב
הקצר
רוח
יהוה
אם אלה
מעלליו
הלוא
דברי
ייטיבו
עם
הישר
הלך:
[ח]
ואתמול
עמי
לאויב
יקומם
ממול
שלמה
אדר
תפשטון
מעברים
בטח
שובי
מלחמה:
[ט]
נשי
עמי
תגרשון
מבית
תענגיה
מעל
עלליה
תקחו
הדרי
לעולם:
[י]
קומו
ולכו
כי
לא זאת
המנוחה
בעבור
טמאה
תחבל
וחבל
נמרץ:
[יא]
לו איש
הלך
רוח
ושקר
כזב
אטף
לך
ליין
ולשכר
והיה
מטיף
העם
הזה:
[יב]
אסף
אאסף
יעקב
כלך
קבץ
אקבץ
שארית
ישראל
יחד
אשימנו
כצאן
בצרה
כעדר
בתוך
הדברו
תהימנה
מאדם:
[יג]
עלה
הפרץ
לפניהם
פרצו
ויעברו
שער
ויצאו
בו
ויעבר
מלכם
לפניהם
ויהוה
בראשם:
פ