פרק ב
[א]
ה֧וֹי
חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן
וּפֹ֥עֲלֵי
רָ֖ע
עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם
בְּא֤וֹר
הַבֹּ֙קֶר֙
יַעֲשׂ֔וּהָ
כִּ֥י
יֶשׁ־לְאֵ֖ל
יָדָֽם:
[ב]
וְחָמְד֤וּ
שָׂדוֹת֙
וְגָזָ֔לוּ
וּבָתִּ֖ים
וְנָשָׂ֑אוּ
וְעָֽשְׁקוּ֙
גֶּ֣בֶר
וּבֵית֔וֹ
וְאִ֖ישׁ
וְנַחֲלָתֽוֹ:
ס
[ג]
לָכֵ֗ן
כֹּ֚ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֔ה
הִנְנִ֥י
חֹשֵׁ֛ב
עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה
הַזֹּ֖את
רָעָ֑ה
אֲ֠שֶׁר
לֹא־תָמִ֨ישׁוּ
מִשָּׁ֜ם
צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם
וְלֹ֤א
תֵֽלְכוּ֙
רוֹמָ֔ה
כִּ֛י
עֵ֥ת
רָעָ֖ה
הִֽיא:
[ד]
בַּיּ֨וֹם
הַה֜וּא
יִשָּׂ֧א
עֲלֵיכֶ֣ם
מָשָׁ֗ל
וְנָהָ֨ה
נְהִ֤י
נִֽהְיָה֙
אָמַר֙
שָׁד֣וֹד
נְשַׁדֻּ֔נוּ
חֵ֥לֶק
עַמִּ֖י
יָמִ֑יר
אֵ֚יךְ
יָמִ֣ישׁ
לִ֔י
לְשׁוֹבֵ֥ב
שָׂדֵ֖ינוּ
יְחַלֵּֽק:
[ה]
לָכֵן֙
לֹא־יִֽהְיֶ֣ה
לְךָ֔
מַשְׁלִ֥יךְ
חֶ֖בֶל
בְּגוֹרָ֑ל
בִּקְהַ֖ל
יְהוָֽה:
[ו]
אַל־תַּטִּ֖פוּ
יַטִּיפ֑וּן
לֹא־יַטִּ֣פוּ
לָאֵ֔לֶּה
לֹ֥א
יִסַּ֖ג
כְּלִמּֽוֹת:
[ז]
הֶאָמ֣וּר
בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב
הֲקָצַר֙
ר֣וּחַ
יְהוָ֔ה
אִם־אֵ֖לֶּה
מַעֲלָלָ֑יו
הֲל֤וֹא
דְבָרַי֙
יֵיטִ֔יבוּ
עִ֖ם
הַיָּשָׁ֥ר
הֹלֵֽךְ:
[ח]
וְאֶתְמ֗וּל
עַמִּי֙
לְאוֹיֵ֣ב
יְקוֹמֵ֔ם
מִמּ֣וּל
שַׂלְמָ֔ה
אֶ֖דֶר
תַּפְשִׁט֑וּן
מֵעֹבְרִ֣ים
בֶּ֔טַח
שׁוּבֵ֖י
מִלְחָמָֽה:
[ט]
נְשֵׁ֤י
עַמִּי֙
תְּגָ֣רְשׁ֔וּן
מִבֵּ֖ית
תַּעֲנֻגֶ֑יהָ
מֵעַל֙
עֹלָלֶ֔יהָ
תִּקְח֥וּ
הֲדָרִ֖י
לְעוֹלָֽם:
[י]
ק֣וּמוּ
וּלְכ֔וּ
כִּ֥י
לֹא־זֹ֖את
הַמְּנוּחָ֑ה
בַּעֲב֥וּר
טָמְאָ֛ה
תְּחַבֵּ֖ל
וְחֶ֥בֶל
נִמְרָֽץ:
[יא]
לוּ־אִ֞ישׁ
הֹלֵ֥ךְ
ר֙וּחַ֙
וָשֶׁ֣קֶר
כִּזֵּ֔ב
אַטִּ֣ף
לְךָ֔
לַיַּ֖יִן
וְלַשֵּׁכָ֑ר
וְהָיָ֥ה
מַטִּ֖יף
הָעָ֥ם
הַזֶּֽה:
[יב]
אָסֹ֨ף
אֶאֱסֹ֜ף
יַעֲקֹ֣ב
כֻּלָּ֗ךְ
קַבֵּ֤ץ
אֲקַבֵּץ֙
שְׁאֵרִ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
יַ֥חַד
אֲשִׂימֶ֖נּוּ
כְּצֹ֣אן
בָּצְרָ֑ה
כְּעֵ֙דֶר֙
בְּת֣וֹךְ
הַדָּֽבְר֔וֹ
תְּהִימֶ֖נָה
מֵאָדָֽם:
[יג]
עָלָ֤ה
הַפֹּרֵץ֙
לִפְנֵיהֶ֔ם
פָּֽרְצוּ֙
וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ
שַׁ֖עַר
וַיֵּ֣צְאוּ
ב֑וֹ
וַיַּעֲבֹ֤ר
מַלְכָּם֙
לִפְנֵיהֶ֔ם
וַיהוָ֖ה
בְּרֹאשָֽׁם:
פ
פרק ב
(ג)
ולא
תלכו
רומה
-
לרום.
(ד)
אמר
המקונן:
שדוד
נשדונו
-
כמו
'נִשְדַדנו'.
חלק
עמי
ימיר
-
את
יושביו.
איך
ימיש
לי
-
ומגרשני.
לשובב
-
שָׁם
האויב
שיחלוק
שדינו.
(ו)
אל
תטיפו
-
מזהיר
הנביא
לנביאים
שיטיפון
,
כי
לא
ראוי
שיטיפו
לאלה
,
מפני
שלא
נָסַג
מן
הכלימות
שיוכיחוהו
הנביאים.
(ז)
הדיבור
האמור
בבית
יעקב
-
זהו
כשיצר
לו.
הקצר
רוח
יי'
אם
אלה
מעלליו
-
שלא
לעזרינו?
עונה
השם:
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
דבריי
ייטיבו
עם
האיש
ההולך
ישר.
(ח)
ואתמול
עמי
-
חסר
מ"ם
,
והוא
כמו
'מאתמול';
כלומר:
מזמן
קרוב.
עמי
יקומם
-
אותי
עליו
לאויב
מפני
רוע
מעלליו
,
כי
ממול
שלמה
אדר
תפשיטון
-
מעל
גבי
החלוק
אתם
מפשיטין
אדרתם
ומניחים
אותם
בחלוקם.
מעוברים
בטח
אתם
עושים
שיהיו
כמו
שובי
מלחמה
,
הבאים
ערומים.
(ט)
נשי
עמי
תגרשון
-
כל
אחת
מבית
תענוגיה.
ומעל
עולליה
תקחו
הדר
שנתתי
להם
,
לעולם;
שאתם
גוזלים
ממון
בעלה
והיא
נשארת
עגונה
ובניה
ערומים
ויחפים.
ויש
לומר
,
שהיו
גוזלים
וחומסים
החדרים
הנאים
שלהם.
(י)
קומו
לכו
(בנוסחנו:
ולכו)
-
בגלות
,
כי
לא
תנוחו
בארצכם.
בעבור
טמאה
אדמתכם
מכם
,
תחבל
אתכם
,
והחבל
שתחבל
אתכם
יהיה
נמרץ
-
חזק;
לשון
"קללה
נמרצת"
(מ"א
ב
,
ח).
(יא)
אילו
יש
איש
שהולך
אחר
רוחו
ושקר
כזב
,
ואומר:
אטיף
לך
בעבור
יין
ושכר
,
אותו
היה
מטיף
לעם
(בנוסחנו:
העם)
הזה;
אבל
נביאי
האמת
המתנבאים
ברוחו
שלבורא
-
אינם
רוצים
וחפיצים
בהם.
(יב)
ואחר
שאגלה
אתכם
עתיד
אני
לאסוף
אתכם.
אשימנו
כצאן
בצרה
-
שהיה
שם
רוב
עדרי
צאן.
בתוך
הדברו
-
כמו
"ורעו
כבשים
כדברם"
(יש'
ה
,
יז);
תרגום
"וינהג
את
הצאן"
(שמ'
ג
,
א):
"ודבר
ית
ענא"
(ת"א);
והה"א
היא
ה"א
הידיעה.
כך
תהימנה
-
הערים
מרוב
אדם.
(יג)
עלה
הפורץ
הגדרות
לפניהם
-
הוא
המושיע.
פרצו
ויעברו
שער
-
לשון
"ופרצת
ימה
וקדמה"
(בר'
כח
,
יד);
שיצאו
משער
המאסר
שלהם.