מאגר הכתר מיכה פרק ב עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ב
[א] ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֙קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם:
[ב] וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ: ס
[ג] לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא:
[ד] בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק:
[ה] לָכֵן֙ לֹא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה:
[ו] אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת:
[ז] הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַי֙ יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הֹלֵֽךְ:
[ח] וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה:
[ט] נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם:
[י] ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ:
[יא] לוּ־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה:
[יב] אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בָּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם:
[יג] עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם: פ

פרק ב
(ג) ולא תלכו רומה - לרום. (ד) אמר המקונן: שדוד נשדונו - כמו 'נִשְדַדנו'. חלק עמי ימיר - את יושביו. איך ימיש לי - ומגרשני. לשובב - שָׁם האויב שיחלוק שדינו. (ו) אל תטיפו - מזהיר הנביא לנביאים שיטיפון , כי לא ראוי שיטיפו לאלה , מפני שלא נָסַג מן הכלימות שיוכיחוהו הנביאים. (ז) הדיבור האמור בבית יעקב - זהו כשיצר לו. הקצר רוח יי' אם אלה מעלליו - שלא לעזרינו? עונה השם: הלא (בנוסחנו: הלוא) דבריי ייטיבו עם האיש ההולך ישר. (ח) ואתמול עמי - חסר מ"ם , והוא כמו 'מאתמול'; כלומר: מזמן קרוב. עמי יקומם - אותי עליו לאויב מפני רוע מעלליו , כי ממול שלמה אדר תפשיטון - מעל גבי החלוק אתם מפשיטין אדרתם ומניחים אותם בחלוקם. מעוברים בטח אתם עושים שיהיו כמו שובי מלחמה , הבאים ערומים. (ט) נשי עמי תגרשון - כל אחת מבית תענוגיה. ומעל עולליה תקחו הדר שנתתי להם , לעולם; שאתם גוזלים ממון בעלה והיא נשארת עגונה ובניה ערומים ויחפים. ויש לומר , שהיו גוזלים וחומסים החדרים הנאים שלהם. (י) קומו לכו (בנוסחנו: ולכו) - בגלות , כי לא תנוחו בארצכם. בעבור טמאה אדמתכם מכם , תחבל אתכם , והחבל שתחבל אתכם יהיה נמרץ - חזק; לשון "קללה נמרצת" (מ"א ב , ח). (יא) אילו יש איש שהולך אחר רוחו ושקר כזב , ואומר: אטיף לך בעבור יין ושכר , אותו היה מטיף לעם (בנוסחנו: העם) הזה; אבל נביאי האמת המתנבאים ברוחו שלבורא - אינם רוצים וחפיצים בהם. (יב) ואחר שאגלה אתכם עתיד אני לאסוף אתכם. אשימנו כצאן בצרה - שהיה שם רוב עדרי צאן. בתוך הדברו - כמו "ורעו כבשים כדברם" (יש' ה , יז); תרגום "וינהג את הצאן" (שמ' ג , א): "ודבר ית ענא" (ת"א); והה"א היא ה"א הידיעה. כך תהימנה - הערים מרוב אדם. (יג) עלה הפורץ הגדרות לפניהם - הוא המושיע. פרצו ויעברו שער - לשון "ופרצת ימה וקדמה" (בר' כח , יד); שיצאו משער המאסר שלהם.