מאגר הכתר מיכה פרק ב עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ב
[א] ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֙קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם:
[ב] וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ: ס
[ג] לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא:
[ד] בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק:
[ה] לָכֵן֙ לֹא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל יְהוָֽה:
[ו] אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת:
[ז] הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַי֙ יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הֹלֵֽךְ:
[ח] וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה:
[ט] נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם:
[י] ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ:
[יא] לוּ־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה:
[יב] אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בָּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם:
[יג] עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיהוָ֖ה בְּרֹאשָֽׁם: פ

פרק ב
(א) הוי חושבי און ופועלי רע - חושבי און על משכבותם , ופועלי רע באור הבקר. כי יש לאל ידם - כי יש כח בידם לעשות כרצונם. (ב) וחמדו שדות וגזלו בתים (בנוסחנו: ובתים) ונשאו - שנושאים לידם הבתים שחמדו. (ג) רומה - בקומה זקופה. (ד-ה) ונהה נהי נהיה - פתרון: ונהה הנוהה נהי ומספד על שנהיה בעיר. נשדונו - בלעז 'אוונט דוושטיס (אולי צ"ל: דוושטיד) נוש'. חלק עמי ימיר - שיבא לאויב. איך ימיש... לשוב (לפנינו: לשובב) שדינו יחלק חבל הגורל (לפנינו: בגורל) - כלומר: איך ימיש ממנו שדינו; שהשובה מגלה אותנו ומחלק אותו. משליך חבל הגורל - מחלק ארץ בחבל. (ו) אל תטיפו יטיפון - פתרון: יטיפו וידברו ישראל לנביאים ואומרים להם: לא תטיפו , שלא יסיגו אתכם כלימות. (ז) האמור בית יעקב הקצר רוח - וכי דין הוא שיאמרו בית יעקב לנביאים: "אל תטיפו" (לעיל , ו)?! או דין הוא שתקצר נבואת הקדוש ברוך הוא , שלא תֵאָמר?! ואם דין הוא שאלה מעלליו יהיו בידו , שאינן שומעין דבר יי'?! הלא (בנוסחנו: הלוא) דברי ייטיבו עם אותו שהולך ביושר! (ח) ואתמול עמי לאויב יקומם - פתרון: ואת הדבר שלמולו , שבשבילו , עמי אותו לאויב יקומם לו , ממול שלמה אדר תפשיטון - זהו ממול הדבר; ששלמה של אדם ואדר לבושו מפשיטין מעליו. מעוברים בטח שובי מלחמה - עוברי דרכים שסבורים לעבור בבטח , הם שבים להם מפני המלחמה שנלחמים עמהם. (ט) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה - משהורגין הבעלים נשארו נשותיהן מגורשות מבית תענוגיה , שהיתה מתענגת על בעלה. מעל עולליה תקחו הדרי לעולם - שנתתי להם. (י) קומו ולכו כי לא זאת המנוחה - כי לא תהיה מנוחה בכאן. בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ - בעבור שנטמאה בעבודה זרה תתחבל ותישחת , ומשליך חבל וגורל יהא נמרץ ונפסק. נמרץ - נכרת; כמו "קללה נמרצת" (מ"א ב , ח). (יא) לו איש הולך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר - לנביא האמת הם אומרים: "אל תטיפו" (לעיל , ו) , אבל לנביאי השקר , שחוזים להם מהתלות (ע"פ יש' ל , י) , ומטיף לו שלום בשביל יין ושכר שנותנין לו , היה מטיף העם הזה. (יב) אסף אאסוף יעקב כולך - כנגד שאמר למעלה "כי באה עד יהודה... עד שער עמי עד ירושלם" (מי' א , ט) , חזר ואמר כאן: אסף אאסוף יעקב כולך. קבץ אקבץ שארית ישראל... כצאן בצרה - שהיו שם צאן הרבה. כעדר בתוך הדברו - ויהיו כעדר שהרועה המנהגו הולך בתווך , ואינם נפוצים. הדוברו - לשון "מִנְהג" (מ"ב ט , כ) , ומתרגמינן: "מדבר" (ראה ת"י שם). כמו כן ישראל תהימנה מרוב המון אדם. (יג) עלה הפורץ לפניהם - זה מלך המשיח , שפורץ כל האומות לפניו.