מאגר הכתר מיכה פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(א) ופעלי רע על משכבותם - כל הלילה גומרים בלבם איך יעשו הרעה לבקר. [כי יש לאל ידם - שהאיר היום , שיוכלו לעשותה.] (ב) בתים ונשאו - מוסב על וחמדו: חומדים בתים ונשאו - כמו 'ולקחו'. (ג) [הנני חושב - הם חושבים און (ראה לעיל , א) , ואני חושב עליהם מדה במדה.] ולא תלכו רומה - "ולא תהכון בקומה זקופה" (ת"י). [כי עת רעה היא - גזירת פורענות , ואין להמלט.] (ד) ונהה נהי נהיה. ונהה - לשון עתיד , כמו "ועשה" (מי' ז , ט); "ופנה" (דב' לא , כ); "ובנה" (יהו' ו , כו). ונהה המקונן ואמר: נהי נהיה בעולם! ומהו הנהי אשר נהיה? אמר: שדוד נשדונו - אויבינו שדדונו. ולשון נשדונו , שכתב בו נו"ן בתחילה , ולא כתב 'שדונו' - שבא לשמש שתי לשונות: לשון 'נפעלנו' ולשון 'פעלונו'. אילו כתב 'נשדדנו' , היה הלשון מוסב אל הנשדדים ולא אל השודדים; ואם כתב 'שדונו' , היה מוסב אל השודדים ולא אל הנשדדים; עכשיו מוסב אל שניהם: נשדונו - נִתַנְנו ביד אשר שדונו; ובלעז: 'שומיש דוושטירנט נוש'. דבר אחר: נשדונו - אנחנו גרמנו לעצמינו ששדדונו. חלק עמי ימיר - נחלת חלק עמי נחלף לָאויב. איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק - איך יסור אלי עוד להשיב לנו את שדותינו , אשר יחלק אותם האויב הזה לו? איך איפשר לשובבם עוד לי?! - כל אלה דברי המקונן ונושא המשל. איך ימיש לי - 'קום שדיש טורנא אמיי' [בלעז]; כמו "סורה אלי" (שו' ד , יח); "ויסורו אליו" (בר' יט , ג). (ה) משליך חבל - חולק נחלה; שכן דרך לחלק נחלה בחבלי מדידה. (ו) אל תטיפו יטיפון - אל תנבאו להוכיחם; לכם אני אומר , הנביאים , אשר יטיפון תמיד. ולא (בנוסחנו: לא) יסג כלימות - פן ישיגון אתכם כלימות מאתם; כעניין שנאמר "אל תוכח לץ..." (מש' ט , ח). כל 'טיף' - לשון נבואה , כמו "ולא תטיף על בית ישחק" (עמ' ז , ח); "והטף אל דרום" (יח' כא , ב). (ז) האמור בית יעקב - הזאת אמרו בית יעקב , כששומעים הרעה אשר נביאיי מתנבאים להם? הקצר רוח יי' - שמא אין יכולת עתה לפניו להטיב , ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימים הראשונים? אם אלה מעלליו - כולם להרע?! הלא (בנוסחנו: הלוא) דבריי ייטיבו את הישר הולך - אני לא קצרה רוחי , ולא אלה מעללי , זולתי לרשעים , אך את הישר הולך - היטב איטיב לו. (ח) ואתמול עמי לאויב יקומם - המקרא מחובר לשל מעלה הימנו: אני טוב ומטיב אני , ואת הדבר אשר למולו ובעבורו עמי אותי יקומם לאויב לו: ממול שלמה אדר תפשיטון - כנגד אשר אתם השלמה ולבוש התפארת גוזלים ומפשיטים מעל כל העוברים עליכם בדרך. מעוברים בטח שובי מלחמה - ממה שהיו סבורים להיות עוברים בטח הם נהפכים להיות שובי מלחמה - כבני אדם השבים מן המלחמה חסירי בגדים ומזון , שלקחו אויביהם מה שעליהם. שובי - כמו "סורי הגפן נכריה" (יר' ב , כא); "נוגי ממועד" (צפ' ג , יח). (ט) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה - שאתם הורגים את בעליהן , והן יושבות אלמנות. או: לפי שאתם נוטלין את ממון בעליהן , והם יושבים מצֵירים ואין משמחין את נשותיהן. תקחו הדרי - הדר הוד עושר שנתתי להם. (י) קומו ולכו כי לא זאת המנוחה - קומו וגלו מן הארץ , כי לא בדרך זו נתתיה לכם למנוחה. בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ - כי למען טמא אותה היא עושה חבורות חבלי רשעים. תחבל - לשון "אגודות" (יש' נח , ו) , כמו "חבל נביאים" (ש"א י , ה); "חבלי רשעים" (תה' קיט , סא). וכן תירגם יונתן: "מסייעין עלה" - לשון 'סיעה'. וחבל נמרץ - ובעת אגודתם כבר נועצו ביניהם ופירשו למה הם מתחברים; נמרץ - דבר מפורש באר היטב (ע"פ דב' כז , ח) , כמו "מה נמרצו" (איוב ו , כה); "מה ימריצך" (איוב טז , ג); "קללה נמרצת" (מ"א ב , ח). (יא) לו איש הולך רוח - לו מוצאים איש שקר , המתנבא להם שישתכרו ביין ושכר , הוא יהיה נביא מקובל לעם הזה. (יב) אסף אאסף - עוד ימים באים ואקבץ אתכם. כצאן בצרה - כצאן רבה הנתונה במבצרי גדרות צאן. בתוך הדברו - תירגם יונתן: "וכעדרא בגו דיריה" - מקום שהוא מתנהג שם; וכן [תרגם יונתן] "ורעו כבשים כדברם" (יש' ה , יז). תהימנה מאדם - תהיינה הערים הומיות מרוב אדם אשר בקרבם. (יג) עלה הפורץ - מושיעם , הפורץ גדרות סירים ומסוכות חדקים (ע"פ מש' טו , יט) , ליישר לפניהם הדרך.