מאגר הכתר מיכה פרק ג עם פירוש ראב"ע

פרק ג
[א] וָאֹמַ֗ר שִׁמְעוּ־נָא֙ רָאשֵׁ֣י יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֲל֣וֹא לָכֶ֔ם לָדַ֖עַת אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
[ב] שֹׂ֥נְאֵי ט֖וֹב וְאֹ֣הֲבֵי רָ֑עה רָ֑ע גֹּזְלֵ֤י עוֹרָם֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּשְׁאֵרָ֖ם מֵעַ֥ל עַצְמוֹתָֽם:
[ג] וַאֲשֶׁ֣ר אָכְלוּ֘ שְׁאֵ֣ר עַמִּי֒ וְעוֹרָם֙ מֵעֲלֵיהֶ֣ם הִפְשִׁ֔יטוּ וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם פִּצֵּ֑חוּ וּפָֽרְשׂוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בַּסִּ֔יר וּכְבָשָׂ֖ר בְּת֥וֹךְ קַלָּֽחַת:
[ד] אָ֚ז יִזְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲנֶ֖ה אוֹתָ֑ם וְיַסְתֵּ֨ר פָּנָ֤יו מֵהֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר הֵרֵ֖עוּ מַעַלְלֵיהֶֽם: פ
[ה] כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־הַנְּבִיאִ֖ים הַמַּתְעִ֣ים אֶת־עַמִּ֑י הַנֹּשְׁכִ֤ים בְּשִׁנֵּיהֶם֙ וְקָרְא֣וּ שָׁל֔וֹם וַֽאֲשֶׁר֙ לֹא־יִתֵּ֣ן עַל־פִּיהֶ֔ם וְקִדְּשׁ֥וּ עָלָ֖יו מִלְחָמָֽה:
[ו] לָכֵ֞ן לַ֤יְלָה לָכֶם֙ מֵֽחָז֔וֹן וְחָשְׁכָ֥ה לָכֶ֖ם מִקְּסֹ֑ם וּבָ֤אָה הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְקָדַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַיּֽוֹם:
[ז] וּבֹ֣שׁוּ הַחֹזִ֗ים וְחָֽפְרוּ֙ הַקֹּ֣סְמִ֔ים וְעָט֥וּ עַל־שָׂפָ֖ם כֻּלָּ֑ם כִּ֛י אֵ֥ין מַעֲנֵ֖ה אֱלֹהִֽים:
[ח] וְאוּלָ֗ם אָנֹכִ֞י מָלֵ֤אתִי כֹחַ֙ אֶת־ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וּמִשְׁפָּ֖ט וּגְבוּרָ֑ה לְהַגִּ֤יד לְיַֽעֲקֹב֙ פִּשְׁע֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל חַטָּאתֽוֹ: פ
[ט] שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֗את רָאשֵׁי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽמֲתַעֲבִ֣ים מִשְׁפָּ֔ט וְאֵ֥ת כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ:
[י] בֹּנֶ֥ה צִיּ֖וֹן בְּדָמִ֑ים וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּעַוְלָֽה:
[יא] רָאשֶׁ֣יהָ׀ בְּשֹׁ֣חַד יִשְׁפֹּ֗טוּ וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙ בִּמְחִ֣יר יוֹר֔וּ וּנְבִיאֶ֖יהָ בְּכֶ֣סֶף יִקְסֹ֑מוּ וְעַל־יְהוָה֙ יִשָּׁעֵ֣נוּ לֵאמֹ֔ר הֲל֤וֹא יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔נוּ לֹא־תָב֥וֹא עָלֵ֖ינוּ רָעָֽה:
[יב] לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר: פ

פרק ג
(א-ב) ואומר. הראשים והקצינים - הם החייבים לישר המְעֻוָת , והנה שנאי אדם טוב. וגוזלי עורם - משל לממונם ויגיעם. (ג) ואשר. שאר עמי - הצדיקים. פצחו - קראו; כמו "פצחו רנה" (יש' יד , ז). ויש אומרים (ראה השרשים: 'פצח'): שברו. ופרשו - כמו "פרוס לרעב" (יש' נח , ז) , והשי"ן תחת סמ"ך. והטעם: שברו. קלחת - כמו סיר , או כמו "צלחת" (מ"ב כא , יג). (ד) אז. אלה הקצינים התגברו על הדלים - והנה יד השם תגבר עליהם; ויצעקו אל השם ולא יענם , כאשר היו צועקים הדלים. (ה) כה. טעם הנושכים בשניהם - שדיבור לשונם יתעה ישראל וינשכם. ואשר לא יתן להם - מה שיאכלו ויבקשו. (ו) לכן לילה יבא לכם מזה החזון , וחשך יהיה , שלא תוכלו לקסום בלילה. וקדר עליהם היום - הטעם: כי יבא להם יום אידם (ע"פ דב' לב , לה) , יום חשך וערפל. (ז) ובשו החוזים שלכם , כי אין מענה אלהים בפיהם , רק כזבים. (ח) ואולם. מלאתי כח מן רוח השם , ומשפט אמת בפי. וגבורה - לדבר , ולא אפחד מן הקצינים והראשים (ראה לעיל , א); כי יֵאמן דברי ולא אבוש. (ט) שמעו. המתעבים משפט שאדבר , וכל מלה ישרה שיצאה מפי יעקשו. או פירושו , שיעשו עַוְלה לכל. (י) בונה - כל אחד מהנזכרים אחרי כן , הוא בונה ציון בגזלו בית עני. והנה פירש זה הטעם: (יא) ראשיה - הם ראשי ירושלם , הם המלכים , בשוחד ישפטו; וכהניה במחיר שיקחו [יורו]. ונביאיה - הם נביאי השקר , בעבור כסף שיתנו להם יקסומו. ומלת 'קסם' בלשון ישמעאל - כמו 'חותך': שככה יהיה; וקרוב אליה "גזרין" (דנ' ה , יא). והנה "קוסם קסמים" (דב' יח , י) - שם כולל למלאכות הנזכרות אחר כן. וטעם הלא (בנוסחנו: הלוא) השם בקרבנו - כמו "היכל יי' היכל יי'" (יר' ז , ד). (יב) לכן. ציון שדה - תשוב כשדה שתחרש. נו"ן עיין - כנו"ן "קץ הימין" (דנ' יב , יג); "בחיין" (איוב כד , כב); "חטין" (יח' ד , ט). והר הבית - ששם כבוד השם , יהיה לבמות יער.