פרק ג
[א]
וָאֹמַ֗ר
שִׁמְעוּ־נָא֙
רָאשֵׁ֣י
יַעֲקֹ֔ב
וּקְצִינֵ֖י
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
הֲל֣וֹא
לָכֶ֔ם
לָדַ֖עַת
אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
[ב]
שֹׂ֥נְאֵי
ט֖וֹב
וְאֹ֣הֲבֵי
רָ֑עה
רָ֑ע
גֹּזְלֵ֤י
עוֹרָם֙
מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם
וּשְׁאֵרָ֖ם
מֵעַ֥ל
עַצְמוֹתָֽם:
[ג]
וַאֲשֶׁ֣ר
אָכְלוּ֘
שְׁאֵ֣ר
עַמִּי֒
וְעוֹרָם֙
מֵעֲלֵיהֶ֣ם
הִפְשִׁ֔יטוּ
וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם
פִּצֵּ֑חוּ
וּפָֽרְשׂוּ֙
כַּאֲשֶׁ֣ר
בַּסִּ֔יר
וּכְבָשָׂ֖ר
בְּת֥וֹךְ
קַלָּֽחַת:
[ד]
אָ֚ז
יִזְעֲק֣וּ
אֶל־יְהוָ֔ה
וְלֹ֥א
יַעֲנֶ֖ה
אוֹתָ֑ם
וְיַסְתֵּ֨ר
פָּנָ֤יו
מֵהֶם֙
בָּעֵ֣ת
הַהִ֔יא
כַּאֲשֶׁ֥ר
הֵרֵ֖עוּ
מַעַלְלֵיהֶֽם:
פ
[ה]
כֹּ֚ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֔ה
עַל־הַנְּבִיאִ֖ים
הַמַּתְעִ֣ים
אֶת־עַמִּ֑י
הַנֹּשְׁכִ֤ים
בְּשִׁנֵּיהֶם֙
וְקָרְא֣וּ
שָׁל֔וֹם
וַֽאֲשֶׁר֙
לֹא־יִתֵּ֣ן
עַל־פִּיהֶ֔ם
וְקִדְּשׁ֥וּ
עָלָ֖יו
מִלְחָמָֽה:
[ו]
לָכֵ֞ן
לַ֤יְלָה
לָכֶם֙
מֵֽחָז֔וֹן
וְחָשְׁכָ֥ה
לָכֶ֖ם
מִקְּסֹ֑ם
וּבָ֤אָה
הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙
עַל־הַנְּבִיאִ֔ים
וְקָדַ֥ר
עֲלֵיהֶ֖ם
הַיּֽוֹם:
[ז]
וּבֹ֣שׁוּ
הַחֹזִ֗ים
וְחָֽפְרוּ֙
הַקֹּ֣סְמִ֔ים
וְעָט֥וּ
עַל־שָׂפָ֖ם
כֻּלָּ֑ם
כִּ֛י
אֵ֥ין
מַעֲנֵ֖ה
אֱלֹהִֽים:
[ח]
וְאוּלָ֗ם
אָנֹכִ֞י
מָלֵ֤אתִי
כֹחַ֙
אֶת־ר֣וּחַ
יְהוָ֔ה
וּמִשְׁפָּ֖ט
וּגְבוּרָ֑ה
לְהַגִּ֤יד
לְיַֽעֲקֹב֙
פִּשְׁע֔וֹ
וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל
חַטָּאתֽוֹ:
פ
[ט]
שִׁמְעוּ־נָ֣א
זֹ֗את
רָאשֵׁי֙
בֵּ֣ית
יַעֲקֹ֔ב
וּקְצִינֵ֖י
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
הַֽמֲתַעֲבִ֣ים
מִשְׁפָּ֔ט
וְאֵ֥ת
כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה
יְעַקֵּֽשׁוּ:
[י]
בֹּנֶ֥ה
צִיּ֖וֹן
בְּדָמִ֑ים
וִירוּשָׁלִַ֖ם
בְּעַוְלָֽה:
[יא]
רָאשֶׁ֣יהָ׀
בְּשֹׁ֣חַד
יִשְׁפֹּ֗טוּ
וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙
בִּמְחִ֣יר
יוֹר֔וּ
וּנְבִיאֶ֖יהָ
בְּכֶ֣סֶף
יִקְסֹ֑מוּ
וְעַל־יְהוָה֙
יִשָּׁעֵ֣נוּ
לֵאמֹ֔ר
הֲל֤וֹא
יְהוָה֙
בְּקִרְבֵּ֔נוּ
לֹא־תָב֥וֹא
עָלֵ֖ינוּ
רָעָֽה:
[יב]
לָכֵן֙
בִּגְלַלְכֶ֔ם
צִיּ֖וֹן
שָׂדֶ֣ה
תֵחָרֵ֑שׁ
וִירוּשָׁלִַם֙
עִיִּ֣ין
תִּֽהְיֶ֔ה
וְהַ֥ר
הַבַּ֖יִת
לְבָמ֥וֹת
יָֽעַר:
פ
פרק ג
(א-ב)
ואמר
לכם
(לפנינו
ללא
'לכם)
-
ולכן
אמרתי
לכם:
שמעו
נא
דברי
ותוכחתי.
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
לכם
לדעת...
המשפט
,
לשפט
יתום
ודך
(ע"פ
תה'
י
,
יח)
מיד
חזק
ממנו
(ע"פ
יר'
לא
,
י).
שנאי
טוב
-
על
שמעו
נא
ראשי
בית
(בנוסחנו
ללא
'בית)
יעקב
מוסב;
גוזלי
עורם
-
על
בית
ישראל.
(ג)
פצחו
-
'רדוניירנט'
(בלעז);
זאת
להם
מדה
במדה:
ופרשו
-
וישוטטו
הנה
והנה
בצרת
לבם
(ע"פ
תה'
כה
,
יז)
,
כאילו
היה
בסיר
רותחת.
(ד-ה)
כאשר
הרעו
-
מדה
במדה:
כפי
מה
שהרעו
מעלליהם
להרע
לעמי;
זאת
לראשים
ולקצינים
(ראה
לעיל
,
א);
ועל
הנביאים
המתעים
את
עמי
להרע
-
כה
אמר
יי'.
הנשכים
בשניהם
-
ואוכלים
אֹתם
,
ובכך
יקראו
להם
שלום
מאתי.
ואשר
לא
יתן
אל
פיהם
,
וקדשו
עליו
מלחמה
מאתי
,
להתנבא
לו
רעה.
(ו)
לילה
לכם
-
לילה
יהא
לכם
,
וחשך
ואפלה
מחזונכם.
(ז)
ועטו
על
שפם
-
כאבל
(ראה
יח'
כד
,
יז).
כי
אין
מענה
אלהים
-
בפיהם
,
רק
קסם
ואליל
ותרמית
לבם
(ע"פ
יר'
יד
,
יד).
וכאשר
לא
יבא
ויתקיים
דברם
,
אז
ובשו
וחפרו.
(ח)
אבל
אנכי
-
שאני
נביא
אמת
,
מלאתי
כח
את
רוח
יי'
ומשפט
וגבורה
-
ולא
קסם
ותרמית
(ע"פ
יר'
יד
,
יד).
להגיד
ליעקב
פשעו
-
ולא
אירא
ולא
אֵחַת
(ע"פ
יח'
ב
,
ו)
,
להחניף
להם.
(י)
בדמים
-
ששופכים;
ולוקחים
בתי
העניים
ובונים
לעצמם
מגדלים
ובירניות
(ע"פ
דה"ב
כז
,
ד).
(יא)
ועל
יי'
ישענו
-
שיושיעם.
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
יי'
בקרבנו
-
אע"פ
שאנו
עושים
איש
תאות
נפשו
(ע"פ
תה'
י
,
ג).
(יב)
בגללכם
-
שאתם
בונים
ציון
בדמים
וירושלים
בעוְלה
(ראה
לעיל
,
י).
והר
הבית
-
שאתם
בוטחים
בו:
"הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
יי'
בקרבנו"
(לעיל
,
יא)
-
לבמות
יער
-
לגובה
יער;
עד
אחרית
הימים.