פרק ג
[א]
וָאֹמַ֗ר
שִׁמְעוּ־נָא֙
רָאשֵׁ֣י
יַעֲקֹ֔ב
וּקְצִינֵ֖י
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
הֲל֣וֹא
לָכֶ֔ם
לָדַ֖עַת
אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
[ב]
שֹׂ֥נְאֵי
ט֖וֹב
וְאֹ֣הֲבֵי
רָ֑עה
רָ֑ע
גֹּזְלֵ֤י
עוֹרָם֙
מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם
וּשְׁאֵרָ֖ם
מֵעַ֥ל
עַצְמוֹתָֽם:
[ג]
וַאֲשֶׁ֣ר
אָכְלוּ֘
שְׁאֵ֣ר
עַמִּי֒
וְעוֹרָם֙
מֵעֲלֵיהֶ֣ם
הִפְשִׁ֔יטוּ
וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם
פִּצֵּ֑חוּ
וּפָֽרְשׂוּ֙
כַּאֲשֶׁ֣ר
בַּסִּ֔יר
וּכְבָשָׂ֖ר
בְּת֥וֹךְ
קַלָּֽחַת:
[ד]
אָ֚ז
יִזְעֲק֣וּ
אֶל־יְהוָ֔ה
וְלֹ֥א
יַעֲנֶ֖ה
אוֹתָ֑ם
וְיַסְתֵּ֨ר
פָּנָ֤יו
מֵהֶם֙
בָּעֵ֣ת
הַהִ֔יא
כַּאֲשֶׁ֥ר
הֵרֵ֖עוּ
מַעַלְלֵיהֶֽם:
פ
[ה]
כֹּ֚ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֔ה
עַל־הַנְּבִיאִ֖ים
הַמַּתְעִ֣ים
אֶת־עַמִּ֑י
הַנֹּשְׁכִ֤ים
בְּשִׁנֵּיהֶם֙
וְקָרְא֣וּ
שָׁל֔וֹם
וַֽאֲשֶׁר֙
לֹא־יִתֵּ֣ן
עַל־פִּיהֶ֔ם
וְקִדְּשׁ֥וּ
עָלָ֖יו
מִלְחָמָֽה:
[ו]
לָכֵ֞ן
לַ֤יְלָה
לָכֶם֙
מֵֽחָז֔וֹן
וְחָשְׁכָ֥ה
לָכֶ֖ם
מִקְּסֹ֑ם
וּבָ֤אָה
הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙
עַל־הַנְּבִיאִ֔ים
וְקָדַ֥ר
עֲלֵיהֶ֖ם
הַיּֽוֹם:
[ז]
וּבֹ֣שׁוּ
הַחֹזִ֗ים
וְחָֽפְרוּ֙
הַקֹּ֣סְמִ֔ים
וְעָט֥וּ
עַל־שָׂפָ֖ם
כֻּלָּ֑ם
כִּ֛י
אֵ֥ין
מַעֲנֵ֖ה
אֱלֹהִֽים:
[ח]
וְאוּלָ֗ם
אָנֹכִ֞י
מָלֵ֤אתִי
כֹחַ֙
אֶת־ר֣וּחַ
יְהוָ֔ה
וּמִשְׁפָּ֖ט
וּגְבוּרָ֑ה
לְהַגִּ֤יד
לְיַֽעֲקֹב֙
פִּשְׁע֔וֹ
וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל
חַטָּאתֽוֹ:
פ
[ט]
שִׁמְעוּ־נָ֣א
זֹ֗את
רָאשֵׁי֙
בֵּ֣ית
יַעֲקֹ֔ב
וּקְצִינֵ֖י
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
הַֽמֲתַעֲבִ֣ים
מִשְׁפָּ֔ט
וְאֵ֥ת
כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה
יְעַקֵּֽשׁוּ:
[י]
בֹּנֶ֥ה
צִיּ֖וֹן
בְּדָמִ֑ים
וִירוּשָׁלִַ֖ם
בְּעַוְלָֽה:
[יא]
רָאשֶׁ֣יהָ׀
בְּשֹׁ֣חַד
יִשְׁפֹּ֗טוּ
וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙
בִּמְחִ֣יר
יוֹר֔וּ
וּנְבִיאֶ֖יהָ
בְּכֶ֣סֶף
יִקְסֹ֑מוּ
וְעַל־יְהוָה֙
יִשָּׁעֵ֣נוּ
לֵאמֹ֔ר
הֲל֤וֹא
יְהוָה֙
בְּקִרְבֵּ֔נוּ
לֹא־תָב֥וֹא
עָלֵ֖ינוּ
רָעָֽה:
[יב]
לָכֵן֙
בִּגְלַלְכֶ֔ם
צִיּ֖וֹן
שָׂדֶ֣ה
תֵחָרֵ֑שׁ
וִירוּשָׁלִַם֙
עִיִּ֣ין
תִּֽהְיֶ֔ה
וְהַ֥ר
הַבַּ֖יִת
לְבָמ֥וֹת
יָֽעַר:
פ
פרק ג
(א)
ואמר
-
חזר
לתוכחה
שהיו
מרֵיעים
לעניים
,
כמו
שאמר
"לאויב
יקומם"
(מי'
ב
,
ח).
אמר
הנביא:
לכם
ראשים
וקצינים
אומַר
,
כי
עליכם
התלונה;
כי
לכם
לדעת
את
המשפט
ולהציל
גזול
מיד
עושק
(ע"פ
יר'
כא
,
יב).
(ב)
שונאי
טוב.
רעה
-
כן
כתוב
,
וקרי
רע;
והעניין
אחד.
אמר
,
שהם
שונאים
הטוב
-
להטיב
לעניים
,
ולא
די
שאינם
מטיבים
להם
,
אבל
מריעים
להם;
וזהו
ואהבי
רע
-
שאוהבים
לעשות
הרע.
ומהו
הרע
שעושים
להם?
גוזלים
עורם
מעליהם
ושארם
מעל
עצמותם.
וזהו
דרך
משל
,
כאלו
מפשיטים
עור
הבשר
ואוכלים
הבשר
מעל
עצמותם;
וזהו
שהיו
גוזלים
ממונם
ולחם
חקם
,
המגדל
העור
והבשר
והעצמות.
ויונתן
תרגם:
"סנן
לאיטבא
ורחמין
לאבאשא
אנסין
נכסי
עמי
מנהון
וממון
יקרהון
מנהון
נסבין".
(ג)
ואשר
אכלו
-
הגדיל
מעשה
ההשחתה
וההרס
בעניים
,
ואמר:
ואת
עצמותיהם
פצחו
ופרשו
כאשר
בסיר
וכבשר
בתוך
קלחת
-
ישברו
העצמות
ויחתכו
הבשר
כמי
שרוצה
לתת
הבשר
והעצמות
בסיר
ובקלחת;
וכל
זה
להפלגת
הרעה
שעושים
לעניים
ולחלושים.
פצחו
-
עניין
שבירה;
ופרשו
-
עניין
חתיכה
,
כמו
"פרשה
ציון
בידיה"
(איכה
א
,
יז);
"פרוס
לרעב
לחמך"
(יש'
נח
,
ז).
סיר
-
קדרה;
וכן
קלחת
,
אלא
שעשויה
בתכונה
אחרת.
סיר
,
"דוד"
(ש"א
ב
,
יד)
,
קלחת
-
שלשתם
עניינם
קדרה
,
אלא
שכל
אחת
עשויה
בתכונה
אחת
שלא
כאחרת.
ויונתן
תרגם:
"ודבזו
נכסי
עמי
וממון
יקרהון
מנהון
נסבין
וית
שארהון
מגמרין
תייבין
ומפלגין
יתהון
כמא
דמפלגין
אבריא
לגו
דודא
וחלקיא
לגו
קדרא".
(ד)
אז
יזעקו
-
אז
,
כשיבא
עליהם
האויב
,
יזעקו
אל
יי'
ולא
יענה
אותם
,
כמו
שלא
היו
עונים
לזעקת
העניים
העשוקים:
מדה
כנגד
מדה;
וזהו
שאמר:
כאשר
הרעו
מעלליהם
-
כמו
שהם
הרעו
לעניים
כן
יָרֵיע
להם
האויב.
(ה)
כה
אמר
יי'.
הנושכים
בשניהם
-
הם
מחליקים
להם
לשונם
וקוראים
להם
שלום
,
כלומר:
שלום
יהיה
לכם
,
אל
תיראו
(ע"פ
בר'
מג
,
כג)
מהנביאים
המתנבאים
לכם
פורענות.
והם
בחלקת
שפתותיהם
זו
נושכים
אותם
בשניהם
-
כלומר:
מרֵיעים
להם.
כי
נשיקתם
-
נשיכה
היא
להם;
על
דרך
שאמר
"ונעתרות
נשיקות
שונא"
(מש'
כז
,
ו).
ואשר
לא
יתן
על
פיהם
וקדשו
עליו
מלחמה
-
כלומר:
מי
שלא
יתן
להם
מה
ששואלים
ממנו
במאכל
ובמשתה
,
כמו
שאמר
למעלה
"אטיף
לך
ליין
ולשכר"
(מי'
ב
,
יא)
-
ואם
לא
יתן
,
יזמנו
עליו
מלחמה;
כלומר:
יתאספו
יחד
נביאי
השקר
וילחמו
עליו
בדברים
רעים.
ויש
מפרשים
(ראה
רש"י):
הנושכים
בשניהם
-
מה
שנותנים
להם
מלחם
ובשר
ושאר
מאכלים
נושכים
בשניהם
ואוכלים
,
ואז
יקראו
להם
שלום
ויתנבאו
להם
דברים
טובים.
וכן
תרגם
יונתן:
"כדנן
אמר
יי'
על
נביאי
שקרא
דמטען
ית
עמי
דמאן
דמוביל
להון
שירוון
די
בשר
מתנבן
עלוהי
שלמא
ודלא
מוביל
להון
מזמנין
עלוהי
קרבא".
(ו)
לכן
לילה
לכם
מחזון
-
מזה
החזון
שאתם
מתנבאים
לילה
ואפלה
יהיה
לכם
כשיבא
האויב
,
ויבחנו
דבריכם
(ע"פ
בר'
מב
,
טז)
כי
שקר
אתכם.
וכפל
העניין
במלות
שונות
ואמר:
וחשכה
לכם
מקסום
-
כי
נבואת
קוסם
היתה;
או
מקצתם
היו
קוסמים
ומקצתם
חולמים.
מקסום
-
מָקור.
ובאה
השמש
-
מרוב
הצרה
שתמצאם.
היום
-
רוצה
לומר:
אור
השמש
,
כי
ביום
יֵרָאה;
ולהם
יקדר
מרוב
הצרה.
ויונתן
תרגם
היום:
"עדנא".
(ז)
ובשו.
ועטו
על
שפם
-
שיהיו
כאבלים;
כשיראו
שלא
תתקיים
נבואתם
יבֹשו
ויהיו
כאבלים.
והאבלים
עוטים
על
שפם
,
כמו
שאמר
האל
ליחזקאל:
"ולא
תעטה
על
שפם"
(כד
,
יז).
כי
אין
מענה
אלהים
-
כי
יראו
כי
יכירו
העם
,
כי
מה
שהיו
אומרים
להם
לא
היה
דבר
אלהים.
מענה
-
כמו
'דבר';
וכן
"ויי'
ענהו"
(ש"א
ט
,
יז);
"מה
ענה
יי'"
(יר'
כג
,
לה).
(ח)
ואולם
אנכי
-
אמר
הנביא:
באמת
אינני
כמוהם
,
שאין
להם
מענה
אלהים;
אבל
אנכי
מלאתי
כח
את
רוח
יי'
-
אני
מלא
מרוח
יי'
,
מכח
משפט
וגבורה
,
להגיד
להם
פשעיהם.
ולא
אירא
מהם
כמו
שעושים
נביאי
השקר
,
שמחניפים
להם
ומשבחים
להם
מעשיהם
הרעים
,
ודבריהם
שקר;
אבל
דברַי
משפט
ואמת.
(ט)
שמעו
נא
-
שב
להוכיח
הראשים
והקצינים
,
כמו
שאמר
למעלה
(פס'
א).
יעקשו
-
יעוותו.
הדרך
הישרה
-
הם
מעוותים
אותה
,
וכל
דרכיהם
ומעשיהם
חמס
ועול.
(י)
בנה
ציון
-
כל
אחד
מהראשים
והקצינים
(ראה
לעיל
,
ט)
בונה
ביתו
בדמים
,
רוצה
לומר:
בגזל
ובחמס
שעושין
לעניים
ואותם
שאין
בהם
כח
לעמוד
כנגדם.
והנה
אותו
ממון
שלוקחים
בגזל
הוא
דם
העשוק
,
שהרי
הוא
כאלו
שפך
דמו
,
שאין
לו
מה
יאכל
וישיב
את
נפשו
(ע"פ
איכה
א
,
יט);
וכן
אמר
שלמה
"כן
ארחות
כל
בוצע
בצע
את
נפש
בעליו
יקח"
(מש'
א
,
יט).
ויונתן
תרגם:
"דבנן
ביתהון
בציון
בדם
אשיד
וירושלם
בנכלין";
נראה
כי
הבין
בדמים
-
כמשמעו.
ולדעתו
יהיה
פירושו
,
שהיו
לוקחים
כֹּפר
משופכי
דמים
,
ובאותו
כֹּפר
היו
בונים
בתיהם.
(יא)
ראשיה
-
הם
המלכים
או
הסנהדרין.
וכהניה
-
שהיה
להם
להורות
התורה
,
כמו
שאמר
"יורו
משפטיך
ליעקב"
(דב'
לג
,
י)
-
והם
יורו
במחיר:
מי
שיתן
לו
כסף
,
יעשה
לו
הוראה
כרצונו.
ונביאיה
-
הם
נביאי
השקר.
יקסמו
-
כי
נבואתם
קסם
,
כמו
שפירשנו
למעלה
(פס'
ו).
ועל
יי'
ישענו
-
כלומר:
כיון
ששכינתו
בקרבנו
לא
תבא
(בנוסחנו:
תבוא)
עלינו
רעה
להחריב
את
ביתו;
כמו
שהיו
אומרים:
"היכל
יי'
היכל
יי'
היכל
יי'
המה"
(יר'
ז
,
ד).
(יב)
לכן
בגללכם
-
בעבור
עונותיכם
שרבו
,
לא
יפנה
אל
כבודו
ואל
ביתו
כאשר
אמרתם
,
וציון
שבניתם
בדמים
(ראה
לעיל
,
י)
שדה
תחרש;
כלומר:
כשדה
תחרש
,
שלא
ישאר
בה
בניין
ותהיה
כמו
השדה
הנחרשת.
וירושלם
שבניתם
בעַולה
(ראה
שם)
,
עיין
תהיה
-
גל
אבנים;
שיהרסו
האויבים
הבניינים
ויהיו
אבני
הבניין
לגלים;
וכן
אמר
"שמו
את
ירושלם
לעיים"
(תה'
עט
,
א).
וכן
תרגם
יונתן:
"ליגרין".
ותרגם
"והיתה
בבל
לגלים"
(יר'
נא
,
לז):
"ליגרין";
"לעי
השדה"
(מי'
א
,
ו):
"ליגרי
חקלא".
עיין
תהיה
-
בנו"ן
כמו
במ"ם;
וכן
"לקץ
הימין"
(דנ'
יב
,
יג)
והדומים
להם.
והר
הבית
לבמות
יער
-
הר
הבית
,
ששם
בית
המקדש
,
יהיה
לבמות
יער
-
כלומר:
יהיה
ליער;
בעבור
היותו
חרב
יצמחו
בו
עשבים
ועצים.
ומה
שאמר
לבמות
,
לשון
רבות
-
לפי
שהיו
שני
הרים
סמוכים:
הר
הבית
והר
הזתים.
או
קרא
גלי
האבנים
'במות'.
ויונתן
תרגם:
"חורשא".