מאגר הכתר מיכה פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
[א] וָאֹמַ֗ר שִׁמְעוּ־נָא֙ רָאשֵׁ֣י יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֲל֣וֹא לָכֶ֔ם לָדַ֖עַת אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
[ב] שֹׂ֥נְאֵי ט֖וֹב וְאֹ֣הֲבֵי רָ֑עה רָ֑ע גֹּזְלֵ֤י עוֹרָם֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּשְׁאֵרָ֖ם מֵעַ֥ל עַצְמוֹתָֽם:
[ג] וַאֲשֶׁ֣ר אָכְלוּ֘ שְׁאֵ֣ר עַמִּי֒ וְעוֹרָם֙ מֵעֲלֵיהֶ֣ם הִפְשִׁ֔יטוּ וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם פִּצֵּ֑חוּ וּפָֽרְשׂוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בַּסִּ֔יר וּכְבָשָׂ֖ר בְּת֥וֹךְ קַלָּֽחַת:
[ד] אָ֚ז יִזְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲנֶ֖ה אוֹתָ֑ם וְיַסְתֵּ֨ר פָּנָ֤יו מֵהֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר הֵרֵ֖עוּ מַעַלְלֵיהֶֽם: פ
[ה] כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־הַנְּבִיאִ֖ים הַמַּתְעִ֣ים אֶת־עַמִּ֑י הַנֹּשְׁכִ֤ים בְּשִׁנֵּיהֶם֙ וְקָרְא֣וּ שָׁל֔וֹם וַֽאֲשֶׁר֙ לֹא־יִתֵּ֣ן עַל־פִּיהֶ֔ם וְקִדְּשׁ֥וּ עָלָ֖יו מִלְחָמָֽה:
[ו] לָכֵ֞ן לַ֤יְלָה לָכֶם֙ מֵֽחָז֔וֹן וְחָשְׁכָ֥ה לָכֶ֖ם מִקְּסֹ֑ם וּבָ֤אָה הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְקָדַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַיּֽוֹם:
[ז] וּבֹ֣שׁוּ הַחֹזִ֗ים וְחָֽפְרוּ֙ הַקֹּ֣סְמִ֔ים וְעָט֥וּ עַל־שָׂפָ֖ם כֻּלָּ֑ם כִּ֛י אֵ֥ין מַעֲנֵ֖ה אֱלֹהִֽים:
[ח] וְאוּלָ֗ם אָנֹכִ֞י מָלֵ֤אתִי כֹחַ֙ אֶת־ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וּמִשְׁפָּ֖ט וּגְבוּרָ֑ה לְהַגִּ֤יד לְיַֽעֲקֹב֙ פִּשְׁע֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל חַטָּאתֽוֹ: פ
[ט] שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֗את רָאשֵׁי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽמֲתַעֲבִ֣ים מִשְׁפָּ֔ט וְאֵ֥ת כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ:
[י] בֹּנֶ֥ה צִיּ֖וֹן בְּדָמִ֑ים וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּעַוְלָֽה:
[יא] רָאשֶׁ֣יהָ׀ בְּשֹׁ֣חַד יִשְׁפֹּ֗טוּ וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙ בִּמְחִ֣יר יוֹר֔וּ וּנְבִיאֶ֖יהָ בְּכֶ֣סֶף יִקְסֹ֑מוּ וְעַל־יְהוָה֙ יִשָּׁעֵ֣נוּ לֵאמֹ֔ר הֲל֤וֹא יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔נוּ לֹא־תָב֥וֹא עָלֵ֖ינוּ רָעָֽה:
[יב] לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר: פ

פרק ג
(ב) גוזלי עורם - של בית ישראל , שהם ראשים וקצינים עליהם; כמו שאמר "ראשי בית" (בנוסחנו ללא 'בית') יעקב וקציני בית ישראל" (לעיל , א). (ג) שאר עמי - בשר עמי. ועצמותיהם (לפנינו: ואת עצמתיהם) פצחו - פתחו , להוציא המוח; כמו "פצחו רנה" (יש' יד , ז) - פתחו פה ברנה. ופרשו כאשר בסיר - ומשברים האיברים כאשר ישברו הנתחים הניתנין בסיר לבשל. ופרשו - לשון שבר , כמו "פרוש (בנוסחנו: פרס) לרעב" (יש' נח , ז); "ולא יפרשו (בנוסחנו: יפרסו) להם" (יר' טז , ז); "פרשה ציון" (איכה א , יז). קלחת - 'קלדיירא' בלעז. (ד) אז יזעקו אל יי' - אז , בבא אותו העת האמור למעלה: "אסף אאסף יעקב" (מי' ב , יב) , יזעקו אל יי' להטיב להם ברצון עמו ובשמחת גויו (ע"פ תה' קו , ד - ה) , ולא יענה אותם. (ה) הנשכים בשיניהם ואוכלים בשר בהמות פטומות , שמאכילים אותם עמי הטועים אחריהם. וקראו שלום - וכאשר יאכילום יקראו ויתנבאו להם שלום. וקדשו עליו מלחמה - והזמינו עליו מלחמה. (ו-ז) [לילה לכם... וחשכה לכם - לפי שאתם סומכים על חזות הכוכבים והמזלות שאתם חוזים וקוסמים בהם , אני אחשיך המאורות ואערוב המזלות , ובשו החוזים וחפרו הקוסמים]. מענה אלהים - מענה נקוד קמץ (צירי) , שהוא דבוק אל השם. [לכן לילה לכם מחזון - לילה מאופּל ועב יהיה לכם מהיות חוזים בכוכבים. וחשכה לכם - אפלת הלילה מהיות קוסמין בה , כי ביום חשכה בה בּהר שחקים ויחתמו כוכביהם (ע"פ איוב ט , ז) אין חוזים יכולין לדקדק ולקסום. וכן פתר מנחם (מחברת: 'אבח') ד"הוברי שמים" (יש' מז , יג) - כמו 'בוררי שמים'. ובאה השמש - עולם חשוך בעדם וצרתם לעיניהם , ועל שפם יעטו , כאבל , כאשר לא ימצאו מענה משמים לעונן ולנחש. ויש לומר שאף שרים שלמעלה (ראה פסחים קיח , א) יחליף הקדוש ברוך הוא אומנותם , שר של אש על מים , ושל מים על הברד , וכשמשביע הקוסם את האומן מאומנותו , משיב: 'לא שלי היא'; הרי אין מענה אלהים. ובסיגנון זה דבר ישעיהו: "ונתן ספר ליודעי ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא" (ראה כט , יא).] (ח) ומשפט וגבורה - 'משפט' זה לשון תוכחה הוא , 'דריישמנט' בלעז. (י-יב) [בונה ציון בדמים - כל אחד בונה ביתו בציון על ידי רציחה , וירושלם בונין אותה על ידי עולה; "דבנן בתיהון בציון בדם אשד וירושלם בכבלין" (ראה ת"י). ראשיה - של ירושלם. הלא (בנוסחנו: הלוא) יי' בקרבנו - שכינתו בין הפרוכים , אי איפשר הרעה לבא. בגללכם - דברי משענת שאתם סבורין. ציון שדה וגו' - הבתים יהיו תל עולם (ע"פ דב' יג , יז) ואף הר הבית יחרב משרות שכינה עליו , ושפט הר הבית.] עיין - "דגורין" (ראה ת"י ופירושו מי' א , ו).