פרק ג
[א]
וָאֹמַ֗ר
שִׁמְעוּ־נָא֙
רָאשֵׁ֣י
יַעֲקֹ֔ב
וּקְצִינֵ֖י
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
הֲל֣וֹא
לָכֶ֔ם
לָדַ֖עַת
אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
[ב]
שֹׂ֥נְאֵי
ט֖וֹב
וְאֹ֣הֲבֵי
רָ֑עה
רָ֑ע
גֹּזְלֵ֤י
עוֹרָם֙
מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם
וּשְׁאֵרָ֖ם
מֵעַ֥ל
עַצְמוֹתָֽם:
[ג]
וַאֲשֶׁ֣ר
אָכְלוּ֘
שְׁאֵ֣ר
עַמִּי֒
וְעוֹרָם֙
מֵעֲלֵיהֶ֣ם
הִפְשִׁ֔יטוּ
וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם
פִּצֵּ֑חוּ
וּפָֽרְשׂוּ֙
כַּאֲשֶׁ֣ר
בַּסִּ֔יר
וּכְבָשָׂ֖ר
בְּת֥וֹךְ
קַלָּֽחַת:
[ד]
אָ֚ז
יִזְעֲק֣וּ
אֶל־יְהוָ֔ה
וְלֹ֥א
יַעֲנֶ֖ה
אוֹתָ֑ם
וְיַסְתֵּ֨ר
פָּנָ֤יו
מֵהֶם֙
בָּעֵ֣ת
הַהִ֔יא
כַּאֲשֶׁ֥ר
הֵרֵ֖עוּ
מַעַלְלֵיהֶֽם:
פ
[ה]
כֹּ֚ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֔ה
עַל־הַנְּבִיאִ֖ים
הַמַּתְעִ֣ים
אֶת־עַמִּ֑י
הַנֹּשְׁכִ֤ים
בְּשִׁנֵּיהֶם֙
וְקָרְא֣וּ
שָׁל֔וֹם
וַֽאֲשֶׁר֙
לֹא־יִתֵּ֣ן
עַל־פִּיהֶ֔ם
וְקִדְּשׁ֥וּ
עָלָ֖יו
מִלְחָמָֽה:
[ו]
לָכֵ֞ן
לַ֤יְלָה
לָכֶם֙
מֵֽחָז֔וֹן
וְחָשְׁכָ֥ה
לָכֶ֖ם
מִקְּסֹ֑ם
וּבָ֤אָה
הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙
עַל־הַנְּבִיאִ֔ים
וְקָדַ֥ר
עֲלֵיהֶ֖ם
הַיּֽוֹם:
[ז]
וּבֹ֣שׁוּ
הַחֹזִ֗ים
וְחָֽפְרוּ֙
הַקֹּ֣סְמִ֔ים
וְעָט֥וּ
עַל־שָׂפָ֖ם
כֻּלָּ֑ם
כִּ֛י
אֵ֥ין
מַעֲנֵ֖ה
אֱלֹהִֽים:
[ח]
וְאוּלָ֗ם
אָנֹכִ֞י
מָלֵ֤אתִי
כֹחַ֙
אֶת־ר֣וּחַ
יְהוָ֔ה
וּמִשְׁפָּ֖ט
וּגְבוּרָ֑ה
לְהַגִּ֤יד
לְיַֽעֲקֹב֙
פִּשְׁע֔וֹ
וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל
חַטָּאתֽוֹ:
פ
[ט]
שִׁמְעוּ־נָ֣א
זֹ֗את
רָאשֵׁי֙
בֵּ֣ית
יַעֲקֹ֔ב
וּקְצִינֵ֖י
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
הַֽמֲתַעֲבִ֣ים
מִשְׁפָּ֔ט
וְאֵ֥ת
כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה
יְעַקֵּֽשׁוּ:
[י]
בֹּנֶ֥ה
צִיּ֖וֹן
בְּדָמִ֑ים
וִירוּשָׁלִַ֖ם
בְּעַוְלָֽה:
[יא]
רָאשֶׁ֣יהָ׀
בְּשֹׁ֣חַד
יִשְׁפֹּ֗טוּ
וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙
בִּמְחִ֣יר
יוֹר֔וּ
וּנְבִיאֶ֖יהָ
בְּכֶ֣סֶף
יִקְסֹ֑מוּ
וְעַל־יְהוָה֙
יִשָּׁעֵ֣נוּ
לֵאמֹ֔ר
הֲל֤וֹא
יְהוָה֙
בְּקִרְבֵּ֔נוּ
לֹא־תָב֥וֹא
עָלֵ֖ינוּ
רָעָֽה:
[יב]
לָכֵן֙
בִּגְלַלְכֶ֔ם
צִיּ֖וֹן
שָׂדֶ֣ה
תֵחָרֵ֑שׁ
וִירוּשָׁלִַם֙
עִיִּ֣ין
תִּֽהְיֶ֔ה
וְהַ֥ר
הַבַּ֖יִת
לְבָמ֥וֹת
יָֽעַר:
פ
פרק ג
(ב)
גוזלי
עורם
-
של
בית
ישראל
,
שהם
ראשים
וקצינים
עליהם;
כמו
שאמר
"ראשי
בית"
(בנוסחנו
ללא
'בית')
יעקב
וקציני
בית
ישראל"
(לעיל
,
א).
(ג)
שאר
עמי
-
בשר
עמי.
ועצמותיהם
(לפנינו:
ואת
עצמתיהם)
פצחו
-
פתחו
,
להוציא
המוח;
כמו
"פצחו
רנה"
(יש'
יד
,
ז)
-
פתחו
פה
ברנה.
ופרשו
כאשר
בסיר
-
ומשברים
האיברים
כאשר
ישברו
הנתחים
הניתנין
בסיר
לבשל.
ופרשו
-
לשון
שבר
,
כמו
"פרוש
(בנוסחנו:
פרס)
לרעב"
(יש'
נח
,
ז);
"ולא
יפרשו
(בנוסחנו:
יפרסו)
להם"
(יר'
טז
,
ז);
"פרשה
ציון"
(איכה
א
,
יז).
קלחת
-
'קלדיירא'
בלעז.
(ד)
אז
יזעקו
אל
יי'
-
אז
,
בבא
אותו
העת
האמור
למעלה:
"אסף
אאסף
יעקב"
(מי'
ב
,
יב)
,
יזעקו
אל
יי'
להטיב
להם
ברצון
עמו
ובשמחת
גויו
(ע"פ
תה'
קו
,
ד
-
ה)
,
ולא
יענה
אותם.
(ה)
הנשכים
בשיניהם
ואוכלים
בשר
בהמות
פטומות
,
שמאכילים
אותם
עמי
הטועים
אחריהם.
וקראו
שלום
-
וכאשר
יאכילום
יקראו
ויתנבאו
להם
שלום.
וקדשו
עליו
מלחמה
-
והזמינו
עליו
מלחמה.
(ו-ז)
[לילה
לכם...
וחשכה
לכם
-
לפי
שאתם
סומכים
על
חזות
הכוכבים
והמזלות
שאתם
חוזים
וקוסמים
בהם
,
אני
אחשיך
המאורות
ואערוב
המזלות
,
ובשו
החוזים
וחפרו
הקוסמים].
מענה
אלהים
-
מענה
נקוד
קמץ
(צירי)
,
שהוא
דבוק
אל
השם.
[לכן
לילה
לכם
מחזון
-
לילה
מאופּל
ועב
יהיה
לכם
מהיות
חוזים
בכוכבים.
וחשכה
לכם
-
אפלת
הלילה
מהיות
קוסמין
בה
,
כי
ביום
חשכה
בה
בּהר
שחקים
ויחתמו
כוכביהם
(ע"פ
איוב
ט
,
ז)
אין
חוזים
יכולין
לדקדק
ולקסום.
וכן
פתר
מנחם
(מחברת:
'אבח')
ד"הוברי
שמים"
(יש'
מז
,
יג)
-
כמו
'בוררי
שמים'.
ובאה
השמש
-
עולם
חשוך
בעדם
וצרתם
לעיניהם
,
ועל
שפם
יעטו
,
כאבל
,
כאשר
לא
ימצאו
מענה
משמים
לעונן
ולנחש.
ויש
לומר
שאף
שרים
שלמעלה
(ראה
פסחים
קיח
,
א)
יחליף
הקדוש
ברוך
הוא
אומנותם
,
שר
של
אש
על
מים
,
ושל
מים
על
הברד
,
וכשמשביע
הקוסם
את
האומן
מאומנותו
,
משיב:
'לא
שלי
היא';
הרי
אין
מענה
אלהים.
ובסיגנון
זה
דבר
ישעיהו:
"ונתן
ספר
ליודעי
ספר
לאמר
קרא
נא
זה
ואמר
לא
אוכל
כי
חתום
הוא"
(ראה
כט
,
יא).]
(ח)
ומשפט
וגבורה
-
'משפט'
זה
לשון
תוכחה
הוא
,
'דריישמנט'
בלעז.
(י-יב)
[בונה
ציון
בדמים
-
כל
אחד
בונה
ביתו
בציון
על
ידי
רציחה
,
וירושלם
בונין
אותה
על
ידי
עולה;
"דבנן
בתיהון
בציון
בדם
אשד
וירושלם
בכבלין"
(ראה
ת"י).
ראשיה
-
של
ירושלם.
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
יי'
בקרבנו
-
שכינתו
בין
הפרוכים
,
אי
איפשר
הרעה
לבא.
בגללכם
-
דברי
משענת
שאתם
סבורין.
ציון
שדה
וגו'
-
הבתים
יהיו
תל
עולם
(ע"פ
דב'
יג
,
יז)
ואף
הר
הבית
יחרב
משרות
שכינה
עליו
,
ושפט
הר
הבית.]
עיין
-
"דגורין"
(ראה
ת"י
ופירושו
מי'
א
,
ו).