מאגר הכתר מיכה פרק ג עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ג
[א] וָאֹמַ֗ר שִׁמְעוּ־נָא֙ רָאשֵׁ֣י יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֲל֣וֹא לָכֶ֔ם לָדַ֖עַת אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
[ב] שֹׂ֥נְאֵי ט֖וֹב וְאֹ֣הֲבֵי רָ֑עה רָ֑ע גֹּזְלֵ֤י עוֹרָם֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּשְׁאֵרָ֖ם מֵעַ֥ל עַצְמוֹתָֽם:
[ג] וַאֲשֶׁ֣ר אָכְלוּ֘ שְׁאֵ֣ר עַמִּי֒ וְעוֹרָם֙ מֵעֲלֵיהֶ֣ם הִפְשִׁ֔יטוּ וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם פִּצֵּ֑חוּ וּפָֽרְשׂוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בַּסִּ֔יר וּכְבָשָׂ֖ר בְּת֥וֹךְ קַלָּֽחַת:
[ד] אָ֚ז יִזְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲנֶ֖ה אוֹתָ֑ם וְיַסְתֵּ֨ר פָּנָ֤יו מֵהֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר הֵרֵ֖עוּ מַעַלְלֵיהֶֽם: פ
[ה] כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־הַנְּבִיאִ֖ים הַמַּתְעִ֣ים אֶת־עַמִּ֑י הַנֹּשְׁכִ֤ים בְּשִׁנֵּיהֶם֙ וְקָרְא֣וּ שָׁל֔וֹם וַֽאֲשֶׁר֙ לֹא־יִתֵּ֣ן עַל־פִּיהֶ֔ם וְקִדְּשׁ֥וּ עָלָ֖יו מִלְחָמָֽה:
[ו] לָכֵ֞ן לַ֤יְלָה לָכֶם֙ מֵֽחָז֔וֹן וְחָשְׁכָ֥ה לָכֶ֖ם מִקְּסֹ֑ם וּבָ֤אָה הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְקָדַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַיּֽוֹם:
[ז] וּבֹ֣שׁוּ הַחֹזִ֗ים וְחָֽפְרוּ֙ הַקֹּ֣סְמִ֔ים וְעָט֥וּ עַל־שָׂפָ֖ם כֻּלָּ֑ם כִּ֛י אֵ֥ין מַעֲנֵ֖ה אֱלֹהִֽים:
[ח] וְאוּלָ֗ם אָנֹכִ֞י מָלֵ֤אתִי כֹחַ֙ אֶת־ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וּמִשְׁפָּ֖ט וּגְבוּרָ֑ה לְהַגִּ֤יד לְיַֽעֲקֹב֙ פִּשְׁע֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל חַטָּאתֽוֹ: פ
[ט] שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֗את רָאשֵׁי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽמֲתַעֲבִ֣ים מִשְׁפָּ֔ט וְאֵ֥ת כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ:
[י] בֹּנֶ֥ה צִיּ֖וֹן בְּדָמִ֑ים וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּעַוְלָֽה:
[יא] רָאשֶׁ֣יהָ׀ בְּשֹׁ֣חַד יִשְׁפֹּ֗טוּ וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙ בִּמְחִ֣יר יוֹר֔וּ וּנְבִיאֶ֖יהָ בְּכֶ֣סֶף יִקְסֹ֑מוּ וְעַל־יְהוָה֙ יִשָּׁעֵ֣נוּ לֵאמֹ֔ר הֲל֤וֹא יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔נוּ לֹא־תָב֥וֹא עָלֵ֖ינוּ רָעָֽה:
[יב] לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר: פ

פרק ג
(ב) גזלי עורם מעליהם - ואחר כך בשרם: לוקחים שאירם מעל עצמותם. (ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו - מי שאכלו בשר עמי ועורם מעליהם הפשיטו. ואת עצמותיהם פיצחו - העצמות שנשארו מן הבשר , ופותחים אותם להוציא המוח מהם. פיצחו - לשון פתיחה; כמו 'פצוחי עינא' (ראה ביצה כב , א); וכן "הבמחנים אם במבצרים" (במ' יג , יט) , דמתרגמינן: "הבפצחין" (ת"א) - לפי שכפרים פתוחים ואינם מוקפין חומה. ופרשו כאשר בסיר - וכשאינם יכולים להוציא כל המוח מן העצמות , ומשבר אותם כמו שמשברים בשר לשום בתוך הסיר. קלחת - קדירה. ופרשו - לשון שבירה , כמו "הלא פרוש (בנוסחנו: הלוא פרס) לרעב לחמך" (יש' נח , ז) וכמו "לא יפרשו (בנוסחנו: יפרסו) להם על אבל לנחמו על מת" (יר' טז , ז). (ה) המתעים את עמי - בשקריהם ובפחזותם (ראה יר' כג , לב). הנושכים בשיניהם וקראו שלום - לאותן שנותנים להם לאכול בשיניהם , קוראים לו: שלום ושלום יהיה לך (ראה שם , יז). ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה - לאותם שאינם נותנים להם לאכול , ואומרים להם שקדשו האויבים מלחמה עליהם (ע"פ יואל ד , ט). (ז) שפם - 'גרנון' בלעז , כמו "לא עשה שפמו" (ש"ב יט , כה); כלומר , שיעטו על שפם כמו אבל (ראה יח' כד , יז). (י) בונה ציון בדמים - בתמיה. כלומר: וכי סבורים הם שיבנה הקדוש ברוך הוא ציון בעוד שידיהם מליאים דמים (ע"פ יש' א , טו) , וגם יבנה ירושלם בעוד שעולה בידם?! (יא) ראשיה בשחד ישפוטו - כל הרעות הללו עושין , על (בנוסחנו: ועל) יי' ישענו לאמר הלא (בנוסחנו: הלוא) יי' בקרבינו - בעוד שהוא שוכן המקדש שבקרבינו , לא תבוא עלינו רעה. (יב) עיין תהיה - כמו "עי השדה" (מי' א , ו).