פרק ג
[א]
וָאֹמַ֗ר
שִׁמְעוּ־נָא֙
רָאשֵׁ֣י
יַעֲקֹ֔ב
וּקְצִינֵ֖י
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
הֲל֣וֹא
לָכֶ֔ם
לָדַ֖עַת
אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
[ב]
שֹׂ֥נְאֵי
ט֖וֹב
וְאֹ֣הֲבֵי
רָ֑עה
רָ֑ע
גֹּזְלֵ֤י
עוֹרָם֙
מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם
וּשְׁאֵרָ֖ם
מֵעַ֥ל
עַצְמוֹתָֽם:
[ג]
וַאֲשֶׁ֣ר
אָכְלוּ֘
שְׁאֵ֣ר
עַמִּי֒
וְעוֹרָם֙
מֵעֲלֵיהֶ֣ם
הִפְשִׁ֔יטוּ
וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם
פִּצֵּ֑חוּ
וּפָֽרְשׂוּ֙
כַּאֲשֶׁ֣ר
בַּסִּ֔יר
וּכְבָשָׂ֖ר
בְּת֥וֹךְ
קַלָּֽחַת:
[ד]
אָ֚ז
יִזְעֲק֣וּ
אֶל־יְהוָ֔ה
וְלֹ֥א
יַעֲנֶ֖ה
אוֹתָ֑ם
וְיַסְתֵּ֨ר
פָּנָ֤יו
מֵהֶם֙
בָּעֵ֣ת
הַהִ֔יא
כַּאֲשֶׁ֥ר
הֵרֵ֖עוּ
מַעַלְלֵיהֶֽם:
פ
[ה]
כֹּ֚ה
אָמַ֣ר
יְהוָ֔ה
עַל־הַנְּבִיאִ֖ים
הַמַּתְעִ֣ים
אֶת־עַמִּ֑י
הַנֹּשְׁכִ֤ים
בְּשִׁנֵּיהֶם֙
וְקָרְא֣וּ
שָׁל֔וֹם
וַֽאֲשֶׁר֙
לֹא־יִתֵּ֣ן
עַל־פִּיהֶ֔ם
וְקִדְּשׁ֥וּ
עָלָ֖יו
מִלְחָמָֽה:
[ו]
לָכֵ֞ן
לַ֤יְלָה
לָכֶם֙
מֵֽחָז֔וֹן
וְחָשְׁכָ֥ה
לָכֶ֖ם
מִקְּסֹ֑ם
וּבָ֤אָה
הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙
עַל־הַנְּבִיאִ֔ים
וְקָדַ֥ר
עֲלֵיהֶ֖ם
הַיּֽוֹם:
[ז]
וּבֹ֣שׁוּ
הַחֹזִ֗ים
וְחָֽפְרוּ֙
הַקֹּ֣סְמִ֔ים
וְעָט֥וּ
עַל־שָׂפָ֖ם
כֻּלָּ֑ם
כִּ֛י
אֵ֥ין
מַעֲנֵ֖ה
אֱלֹהִֽים:
[ח]
וְאוּלָ֗ם
אָנֹכִ֞י
מָלֵ֤אתִי
כֹחַ֙
אֶת־ר֣וּחַ
יְהוָ֔ה
וּמִשְׁפָּ֖ט
וּגְבוּרָ֑ה
לְהַגִּ֤יד
לְיַֽעֲקֹב֙
פִּשְׁע֔וֹ
וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל
חַטָּאתֽוֹ:
פ
[ט]
שִׁמְעוּ־נָ֣א
זֹ֗את
רָאשֵׁי֙
בֵּ֣ית
יַעֲקֹ֔ב
וּקְצִינֵ֖י
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
הַֽמֲתַעֲבִ֣ים
מִשְׁפָּ֔ט
וְאֵ֥ת
כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה
יְעַקֵּֽשׁוּ:
[י]
בֹּנֶ֥ה
צִיּ֖וֹן
בְּדָמִ֑ים
וִירוּשָׁלִַ֖ם
בְּעַוְלָֽה:
[יא]
רָאשֶׁ֣יהָ׀
בְּשֹׁ֣חַד
יִשְׁפֹּ֗טוּ
וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙
בִּמְחִ֣יר
יוֹר֔וּ
וּנְבִיאֶ֖יהָ
בְּכֶ֣סֶף
יִקְסֹ֑מוּ
וְעַל־יְהוָה֙
יִשָּׁעֵ֣נוּ
לֵאמֹ֔ר
הֲל֤וֹא
יְהוָה֙
בְּקִרְבֵּ֔נוּ
לֹא־תָב֥וֹא
עָלֵ֖ינוּ
רָעָֽה:
[יב]
לָכֵן֙
בִּגְלַלְכֶ֔ם
צִיּ֖וֹן
שָׂדֶ֣ה
תֵחָרֵ֑שׁ
וִירוּשָׁלִַם֙
עִיִּ֣ין
תִּֽהְיֶ֔ה
וְהַ֥ר
הַבַּ֖יִת
לְבָמ֥וֹת
יָֽעַר:
פ
פרק ג
(ב)
גזלי
עורם
מעליהם
-
ואחר
כך
בשרם:
לוקחים
שאירם
מעל
עצמותם.
(ג)
ואשר
אכלו
שאר
עמי
ועורם
מעליהם
הפשיטו
-
מי
שאכלו
בשר
עמי
ועורם
מעליהם
הפשיטו.
ואת
עצמותיהם
פיצחו
-
העצמות
שנשארו
מן
הבשר
,
ופותחים
אותם
להוציא
המוח
מהם.
פיצחו
-
לשון
פתיחה;
כמו
'פצוחי
עינא'
(ראה
ביצה
כב
,
א);
וכן
"הבמחנים
אם
במבצרים"
(במ'
יג
,
יט)
,
דמתרגמינן:
"הבפצחין"
(ת"א)
-
לפי
שכפרים
פתוחים
ואינם
מוקפין
חומה.
ופרשו
כאשר
בסיר
-
וכשאינם
יכולים
להוציא
כל
המוח
מן
העצמות
,
ומשבר
אותם
כמו
שמשברים
בשר
לשום
בתוך
הסיר.
קלחת
-
קדירה.
ופרשו
-
לשון
שבירה
,
כמו
"הלא
פרוש
(בנוסחנו:
הלוא
פרס)
לרעב
לחמך"
(יש'
נח
,
ז)
וכמו
"לא
יפרשו
(בנוסחנו:
יפרסו)
להם
על
אבל
לנחמו
על
מת"
(יר'
טז
,
ז).
(ה)
המתעים
את
עמי
-
בשקריהם
ובפחזותם
(ראה
יר'
כג
,
לב).
הנושכים
בשיניהם
וקראו
שלום
-
לאותן
שנותנים
להם
לאכול
בשיניהם
,
קוראים
לו:
שלום
ושלום
יהיה
לך
(ראה
שם
,
יז).
ואשר
לא
יתן
על
פיהם
וקדשו
עליו
מלחמה
-
לאותם
שאינם
נותנים
להם
לאכול
,
ואומרים
להם
שקדשו
האויבים
מלחמה
עליהם
(ע"פ
יואל
ד
,
ט).
(ז)
שפם
-
'גרנון'
בלעז
,
כמו
"לא
עשה
שפמו"
(ש"ב
יט
,
כה);
כלומר
,
שיעטו
על
שפם
כמו
אבל
(ראה
יח'
כד
,
יז).
(י)
בונה
ציון
בדמים
-
בתמיה.
כלומר:
וכי
סבורים
הם
שיבנה
הקדוש
ברוך
הוא
ציון
בעוד
שידיהם
מליאים
דמים
(ע"פ
יש'
א
,
טו)
,
וגם
יבנה
ירושלם
בעוד
שעולה
בידם?!
(יא)
ראשיה
בשחד
ישפוטו
-
כל
הרעות
הללו
עושין
,
על
(בנוסחנו:
ועל)
יי'
ישענו
לאמר
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
יי'
בקרבינו
-
בעוד
שהוא
שוכן
המקדש
שבקרבינו
,
לא
תבוא
עלינו
רעה.
(יב)
עיין
תהיה
-
כמו
"עי
השדה"
(מי'
א
,
ו).