מאגר הכתר מיכה פרק ג עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ג
[א] וָאֹמַ֗ר שִׁמְעוּ־נָא֙ רָאשֵׁ֣י יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֲל֣וֹא לָכֶ֔ם לָדַ֖עַת אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:
[ב] שֹׂ֥נְאֵי ט֖וֹב וְאֹ֣הֲבֵי רָ֑עה רָ֑ע גֹּזְלֵ֤י עוֹרָם֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּשְׁאֵרָ֖ם מֵעַ֥ל עַצְמוֹתָֽם:
[ג] וַאֲשֶׁ֣ר אָכְלוּ֘ שְׁאֵ֣ר עַמִּי֒ וְעוֹרָם֙ מֵעֲלֵיהֶ֣ם הִפְשִׁ֔יטוּ וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם פִּצֵּ֑חוּ וּפָֽרְשׂוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בַּסִּ֔יר וּכְבָשָׂ֖ר בְּת֥וֹךְ קַלָּֽחַת:
[ד] אָ֚ז יִזְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲנֶ֖ה אוֹתָ֑ם וְיַסְתֵּ֨ר פָּנָ֤יו מֵהֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר הֵרֵ֖עוּ מַעַלְלֵיהֶֽם: פ
[ה] כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־הַנְּבִיאִ֖ים הַמַּתְעִ֣ים אֶת־עַמִּ֑י הַנֹּשְׁכִ֤ים בְּשִׁנֵּיהֶם֙ וְקָרְא֣וּ שָׁל֔וֹם וַֽאֲשֶׁר֙ לֹא־יִתֵּ֣ן עַל־פִּיהֶ֔ם וְקִדְּשׁ֥וּ עָלָ֖יו מִלְחָמָֽה:
[ו] לָכֵ֞ן לַ֤יְלָה לָכֶם֙ מֵֽחָז֔וֹן וְחָשְׁכָ֥ה לָכֶ֖ם מִקְּסֹ֑ם וּבָ֤אָה הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְקָדַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַיּֽוֹם:
[ז] וּבֹ֣שׁוּ הַחֹזִ֗ים וְחָֽפְרוּ֙ הַקֹּ֣סְמִ֔ים וְעָט֥וּ עַל־שָׂפָ֖ם כֻּלָּ֑ם כִּ֛י אֵ֥ין מַעֲנֵ֖ה אֱלֹהִֽים:
[ח] וְאוּלָ֗ם אָנֹכִ֞י מָלֵ֤אתִי כֹחַ֙ אֶת־ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וּמִשְׁפָּ֖ט וּגְבוּרָ֑ה לְהַגִּ֤יד לְיַֽעֲקֹב֙ פִּשְׁע֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל חַטָּאתֽוֹ: פ
[ט] שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֗את רָאשֵׁי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽמֲתַעֲבִ֣ים מִשְׁפָּ֔ט וְאֵ֥ת כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ:
[י] בֹּנֶ֥ה צִיּ֖וֹן בְּדָמִ֑ים וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּעַוְלָֽה:
[יא] רָאשֶׁ֣יהָ׀ בְּשֹׁ֣חַד יִשְׁפֹּ֗טוּ וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙ בִּמְחִ֣יר יוֹר֔וּ וּנְבִיאֶ֖יהָ בְּכֶ֣סֶף יִקְסֹ֑מוּ וְעַל־יְהוָה֙ יִשָּׁעֵ֣נוּ לֵאמֹ֔ר הֲל֤וֹא יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔נוּ לֹא־תָב֥וֹא עָלֵ֖ינוּ רָעָֽה:
[יב] לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר: פ

פרק ג
(א-ב) ואמר לכם (לפנינו ללא 'לכם) - ולכן אמרתי לכם: שמעו נא דברי ותוכחתי. הלא (בנוסחנו: הלוא) לכם לדעת... המשפט , לשפט יתום ודך (ע"פ תה' י , יח) מיד חזק ממנו (ע"פ יר' לא , י). שנאי טוב - על שמעו נא ראשי בית (בנוסחנו ללא 'בית) יעקב מוסב; גוזלי עורם - על בית ישראל. (ג) פצחו - 'רדוניירנט' (בלעז); זאת להם מדה במדה: ופרשו - וישוטטו הנה והנה בצרת לבם (ע"פ תה' כה , יז) , כאילו היה בסיר רותחת. (ד-ה) כאשר הרעו - מדה במדה: כפי מה שהרעו מעלליהם להרע לעמי; זאת לראשים ולקצינים (ראה לעיל , א); ועל הנביאים המתעים את עמי להרע - כה אמר יי'. הנשכים בשניהם - ואוכלים אֹתם , ובכך יקראו להם שלום מאתי. ואשר לא יתן אל פיהם , וקדשו עליו מלחמה מאתי , להתנבא לו רעה. (ו) לילה לכם - לילה יהא לכם , וחשך ואפלה מחזונכם. (ז) ועטו על שפם - כאבל (ראה יח' כד , יז). כי אין מענה אלהים - בפיהם , רק קסם ואליל ותרמית לבם (ע"פ יר' יד , יד). וכאשר לא יבא ויתקיים דברם , אז ובשו וחפרו. (ח) אבל אנכי - שאני נביא אמת , מלאתי כח את רוח יי' ומשפט וגבורה - ולא קסם ותרמית (ע"פ יר' יד , יד). להגיד ליעקב פשעו - ולא אירא ולא אֵחַת (ע"פ יח' ב , ו) , להחניף להם. (י) בדמים - ששופכים; ולוקחים בתי העניים ובונים לעצמם מגדלים ובירניות (ע"פ דה"ב כז , ד). (יא) ועל יי' ישענו - שיושיעם. הלא (בנוסחנו: הלוא) יי' בקרבנו - אע"פ שאנו עושים איש תאות נפשו (ע"פ תה' י , ג). (יב) בגללכם - שאתם בונים ציון בדמים וירושלים בעוְלה (ראה לעיל , י). והר הבית - שאתם בוטחים בו: "הלא (בנוסחנו: הלוא) יי' בקרבנו" (לעיל , יא) - לבמות יער - לגובה יער; עד אחרית הימים.