מאגר הכתר מיכה פרק ג עם פירוש רד"ק

פרק ג
(א) ואמר - חזר לתוכחה שהיו מרֵיעים לעניים , כמו שאמר "לאויב יקומם" (מי' ב , ח). אמר הנביא: לכם ראשים וקצינים אומַר , כי עליכם התלונה; כי לכם לדעת את המשפט ולהציל גזול מיד עושק (ע"פ יר' כא , יב). (ב) שונאי טוב. רעה - כן כתוב , וקרי רע; והעניין אחד. אמר , שהם שונאים הטוב - להטיב לעניים , ולא די שאינם מטיבים להם , אבל מריעים להם; וזהו ואהבי רע - שאוהבים לעשות הרע. ומהו הרע שעושים להם? גוזלים עורם מעליהם ושארם מעל עצמותם. וזהו דרך משל , כאלו מפשיטים עור הבשר ואוכלים הבשר מעל עצמותם; וזהו שהיו גוזלים ממונם ולחם חקם , המגדל העור והבשר והעצמות. ויונתן תרגם: "סנן לאיטבא ורחמין לאבאשא אנסין נכסי עמי מנהון וממון יקרהון מנהון נסבין". (ג) ואשר אכלו - הגדיל מעשה ההשחתה וההרס בעניים , ואמר: ואת עצמותיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת - ישברו העצמות ויחתכו הבשר כמי שרוצה לתת הבשר והעצמות בסיר ובקלחת; וכל זה להפלגת הרעה שעושים לעניים ולחלושים. פצחו - עניין שבירה; ופרשו - עניין חתיכה , כמו "פרשה ציון בידיה" (איכה א , יז); "פרוס לרעב לחמך" (יש' נח , ז). סיר - קדרה; וכן קלחת , אלא שעשויה בתכונה אחרת. סיר , "דוד" (ש"א ב , יד) , קלחת - שלשתם עניינם קדרה , אלא שכל אחת עשויה בתכונה אחת שלא כאחרת. ויונתן תרגם: "ודבזו נכסי עמי וממון יקרהון מנהון נסבין וית שארהון מגמרין תייבין ומפלגין יתהון כמא דמפלגין אבריא לגו דודא וחלקיא לגו קדרא". (ד) אז יזעקו - אז , כשיבא עליהם האויב , יזעקו אל יי' ולא יענה אותם , כמו שלא היו עונים לזעקת העניים העשוקים: מדה כנגד מדה; וזהו שאמר: כאשר הרעו מעלליהם - כמו שהם הרעו לעניים כן יָרֵיע להם האויב. (ה) כה אמר יי'. הנושכים בשניהם - הם מחליקים להם לשונם וקוראים להם שלום , כלומר: שלום יהיה לכם , אל תיראו (ע"פ בר' מג , כג) מהנביאים המתנבאים לכם פורענות. והם בחלקת שפתותיהם זו נושכים אותם בשניהם - כלומר: מרֵיעים להם. כי נשיקתם - נשיכה היא להם; על דרך שאמר "ונעתרות נשיקות שונא" (מש' כז , ו). ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה - כלומר: מי שלא יתן להם מה ששואלים ממנו במאכל ובמשתה , כמו שאמר למעלה "אטיף לך ליין ולשכר" (מי' ב , יא) - ואם לא יתן , יזמנו עליו מלחמה; כלומר: יתאספו יחד נביאי השקר וילחמו עליו בדברים רעים. ויש מפרשים (ראה רש"י): הנושכים בשניהם - מה שנותנים להם מלחם ובשר ושאר מאכלים נושכים בשניהם ואוכלים , ואז יקראו להם שלום ויתנבאו להם דברים טובים. וכן תרגם יונתן: "כדנן אמר יי' על נביאי שקרא דמטען ית עמי דמאן דמוביל להון שירוון די בשר מתנבן עלוהי שלמא ודלא מוביל להון מזמנין עלוהי קרבא". (ו) לכן לילה לכם מחזון - מזה החזון שאתם מתנבאים לילה ואפלה יהיה לכם כשיבא האויב , ויבחנו דבריכם (ע"פ בר' מב , טז) כי שקר אתכם. וכפל העניין במלות שונות ואמר: וחשכה לכם מקסום - כי נבואת קוסם היתה; או מקצתם היו קוסמים ומקצתם חולמים. מקסום - מָקור. ובאה השמש - מרוב הצרה שתמצאם. היום - רוצה לומר: אור השמש , כי ביום יֵרָאה; ולהם יקדר מרוב הצרה. ויונתן תרגם היום: "עדנא". (ז) ובשו. ועטו על שפם - שיהיו כאבלים; כשיראו שלא תתקיים נבואתם יבֹשו ויהיו כאבלים. והאבלים עוטים על שפם , כמו שאמר האל ליחזקאל: "ולא תעטה על שפם" (כד , יז). כי אין מענה אלהים - כי יראו כי יכירו העם , כי מה שהיו אומרים להם לא היה דבר אלהים. מענה - כמו 'דבר'; וכן "ויי' ענהו" (ש"א ט , יז); "מה ענה יי'" (יר' כג , לה). (ח) ואולם אנכי - אמר הנביא: באמת אינני כמוהם , שאין להם מענה אלהים; אבל אנכי מלאתי כח את רוח יי' - אני מלא מרוח יי' , מכח משפט וגבורה , להגיד להם פשעיהם. ולא אירא מהם כמו שעושים נביאי השקר , שמחניפים להם ומשבחים להם מעשיהם הרעים , ודבריהם שקר; אבל דברַי משפט ואמת. (ט) שמעו נא - שב להוכיח הראשים והקצינים , כמו שאמר למעלה (פס' א). יעקשו - יעוותו. הדרך הישרה - הם מעוותים אותה , וכל דרכיהם ומעשיהם חמס ועול. (י) בנה ציון - כל אחד מהראשים והקצינים (ראה לעיל , ט) בונה ביתו בדמים , רוצה לומר: בגזל ובחמס שעושין לעניים ואותם שאין בהם כח לעמוד כנגדם. והנה אותו ממון שלוקחים בגזל הוא דם העשוק , שהרי הוא כאלו שפך דמו , שאין לו מה יאכל וישיב את נפשו (ע"פ איכה א , יט); וכן אמר שלמה "כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח" (מש' א , יט). ויונתן תרגם: "דבנן ביתהון בציון בדם אשיד וירושלם בנכלין"; נראה כי הבין בדמים - כמשמעו. ולדעתו יהיה פירושו , שהיו לוקחים כֹּפר משופכי דמים , ובאותו כֹּפר היו בונים בתיהם. (יא) ראשיה - הם המלכים או הסנהדרין. וכהניה - שהיה להם להורות התורה , כמו שאמר "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י) - והם יורו במחיר: מי שיתן לו כסף , יעשה לו הוראה כרצונו. ונביאיה - הם נביאי השקר. יקסמו - כי נבואתם קסם , כמו שפירשנו למעלה (פס' ו). ועל יי' ישענו - כלומר: כיון ששכינתו בקרבנו לא תבא (בנוסחנו: תבוא) עלינו רעה להחריב את ביתו; כמו שהיו אומרים: "היכל יי' היכל יי' היכל יי' המה" (יר' ז , ד). (יב) לכן בגללכם - בעבור עונותיכם שרבו , לא יפנה אל כבודו ואל ביתו כאשר אמרתם , וציון שבניתם בדמים (ראה לעיל , י) שדה תחרש; כלומר: כשדה תחרש , שלא ישאר בה בניין ותהיה כמו השדה הנחרשת. וירושלם שבניתם בעַולה (ראה שם) , עיין תהיה - גל אבנים; שיהרסו האויבים הבניינים ויהיו אבני הבניין לגלים; וכן אמר "שמו את ירושלם לעיים" (תה' עט , א). וכן תרגם יונתן: "ליגרין". ותרגם "והיתה בבל לגלים" (יר' נא , לז): "ליגרין"; "לעי השדה" (מי' א , ו): "ליגרי חקלא". עיין תהיה - בנו"ן כמו במ"ם; וכן "לקץ הימין" (דנ' יב , יג) והדומים להם. והר הבית לבמות יער - הר הבית , ששם בית המקדש , יהיה לבמות יער - כלומר: יהיה ליער; בעבור היותו חרב יצמחו בו עשבים ועצים. ומה שאמר לבמות , לשון רבות - לפי שהיו שני הרים סמוכים: הר הבית והר הזתים. או קרא גלי האבנים 'במות'. ויונתן תרגם: "חורשא".