מאגר הכתר מיכה פרק ד עם פירוש ראב"ע

פרק ד
(א) והיה - אין ספק כי זאת הנבואה לעתיד , על כן אמר: באחרית הימים; והטעם: בעבור שהזכיר למעלה כי הר הבית יהיה לבמות יער (ראה מי' ג , יב) , שב לנחם ישראל כי עוד ישוב כבוד הבית; וידוע כי הר הבית איננו גבוה; והנה הטעם , שיֵצא שמו עד למרחוק (ע"פ דה"ב כו , טו) ומכל הפיאות ישובו אליו במנחות , כאילו יהיה בראש כל ההרים ויהיה נשא מגבעות עד שיראוהו כל יושבי הארץ. ונהרו - ירוצו; מגזירת "נהר" (בר' ב , י) , כי הוא רץ לעולם. (ב) והלכו. ואמרו - אלה לאלה. נעלה - לגודל מעלתו. כי מציון תצא תורה - לכל הגוים , כאשר הוא כתוב "לקרוא כולם בשם יי' ולעבדו (בנוסחנו: לעבדו) שכם אחד" (צפ' ג , ט). (ג) ושפט - השופט , הוא המשיח. ויפת אמר: השם הנזכר - "ודבר יי'" (לעיל , ב). ואחרים אמרו: אנשי ירושלם; כאילו אמר: ושפט - עַמָּהּ. ועד היום לא עבר דור שלא היתה בו מלחמה , ואם שקט מקום זה לא שקט אחר; והכתוב אמר: ולא ישא (בנוסחנו: לא ישאו) גוי אל גוי חרב ולא ילמדו (בנוסחנו: ילמדון) עוד מלחמה. (ד) וישבו - כל אנשי העולם. כי פי השם יי' דבר - זה , ואמת הוא בלי ספק. (ה) כי... - אלה דברי הנביא , מוכיח ישראל ומנחם אותם: אם הבית חרב , לא נניח תורת אלהינו שהבטיחנו והשמיענו כזאת. או הטעם: צאת ישראל מהגלות; על כן מלת נלך. והוא הטעם כי בהבנות הבית , אז יביאו הגוים את ישראל המפוזרים מנחה ליי' (ע"פ יש' סו , כ). ובהליכתם ילכו איש בשם אלהיו , עד שיורום אנשי בית המקדש , על כן אחריו: (ו) ביום. הצולעה - מישראל , שלא תוכל ללכת במהרה; וככה הנדחה. ואשר הרעותי - להם , ששמתים לחרפה בגוים (ע"פ יח' ה , יד). (ז) ושמתי. הנהלאה - שהיתה רחוקה מהלאה לארצה (ע"פ עמ' ה , כז); אז ימלך השם לבדו עליהם. מגזרת "הלאה" (בר' יט , ט) ולא מ"תלאה" (שמ' יח , ח) , כי 'תלאה' - 'תלא' שרשו. (ח) ואתה... - אמ' יפת: מגדל דוד; והנכון: ירושלם , שהוא כמגדל לעדר , שהם ישראל. עופל - כמו "עופל ובחן" (יש' לב , יד). ויש אומרים (ראה השרשים: 'עפל') , כי כמוהו "ויעפילו" (במ' יד , מד) - עלו לעופל גבוה; וככה כתוב: "לעלות אל ראש ההר" (שם) - הגביהו עצמם לעלות. עדיך תאתה - וזאת המלה דבוקה עם ובאה; והטעם: הממשלה. וכמהו "כלו תפילות דוד בן ישי" (תה' עב , כ) - שאע"פ שמלת "תפלות" היא באתנח , דבוקה היא למלת "דוד"; וככה זה. (ט - י) ועתה (בנוסחנו: עתה) למה תריעי ריע - תרימי צעקה ותגביהי קול כתרועה; כמו "וישמע יהושע את קול העם ברעֹה" (שמ' לב , יז). והנה ה'רע' נופל על "ענות גבורה" ועל "[ענות] חלושה" (שם , יח); גם זה תריעי ריע - נופל על לשון צעקה ובכי. המלך אין בך - הטעם: למה תצעקי כאילו אין לך מושיע ויועץ , ובעבור זה החזיקך חיל כיולדה?! הלא השם מלכך ויועצך , האומר לך: אל תצעקי , כי אם חולי וגוחי - מלשון "כי חלה וגם (בנוסחנו: גם) ילדה" (יש' סו , ח). כי אם עתה תצאי והלכת בגלות , ובאת עד בבל - שם תנצלי , שם יגאלך מלכך ויועצך , הוא השם. חולי - בעבור שהזכיר חיל כיולדה , אמר חולי וגוחי - הוציאי הילד; כמו "כי אתה גוחי מבטן" (תה' כב , י). מקריה - היא ירושלם וכל הקריות סביבותיה; והטעם: היישוב. ושכנת בשדה - בלכתך בגולה. ובאת עד בבל - גלות נבוכדנצר , שם אגאלך. (יא) ועתה - דעת מפרשים רבים , כי זה לעתיד בימי המשיח; והעד: "ואתה בית לחם אפרתה" (מי' ה , א). ורבי משה הכהן אמר כי ידבר על בית שיני , וה"מושל" (שם) הוא זרובבל. וטעם "קומי ודושי" (להלן , יג) - כמו "מי אתה הר הגדול" (זכ' ד , ז); כי זרובבל היה מבני יכניה (? ראה דה"א ג , יז - יט) , וכתוב עליו "ומשל על כסאו" (זכ' ו , יג). תחנף - כמו "הארץ חנפה" (יש' כד , ה) , לא תוכל לסבול. (יב) והמה - לא מצאנו זאת המלחמה מתי היתה , כי אין זה כתוב; על כן היא לעתיד , כמו "הנה יום בא" (זכ' יד , א). (יג) קומי. קרנך אשים ברזל - דרך משל , כי העמים כמו עמיר בגורן (ראה לעיל , יב). בצעם - כמו "בצע" (שמ' יח , כא); והטעם: כמו 'הונם' , כי הוא כפל מלה. (יד) עתה תתגודדי בת גדוד - דרך צחות; והטעם: קהִלת הגדוד ששם מצור על ירושלם , והיו בארצם מכים שופטי ישראל. והנכון בעיני , כי שופט ישראל הוא המשיח , או זרובבל; על כן אחריו: "ואתה בית לחם אפרתה" (מי' ה , א); והכתוב דיבר כפי מחשבתם , כדרך "יחלקו בגדי להם" (תה' כב , יט); וכתוב על בלק "וילחם בישראל" (יהו' כד , ט) - בעבור שאמר "אולי אוכל להלחם בו" (במ' כב , יא) , והוא לא נלחם , רק כפי מחשבתו דבר הכתוב; וככה "והאנשים רדפו אחריהם עד (לפנינו: דרך) הירדן" (יהו' ב , ז) , ועדיין המרגלים ביריחו.