מאגר הכתר מיכה פרק ד עם פירוש רד"ק

פרק ד
(א) והיה באחרית הימים - אחר שאמר חרבן ציון וירושלם (ראה מי' ג , יב) , אמר נחמה זו עליהם; ויהיה זה באחרית הימים , והם ימי המשיח. ונחמה זו אמרהּ ישעיהו (ב , ב - ד) בזה הלשון , מעט מלים שונים ביניהם. הר בית יי' - הר הבית , שאמר שיהיה לבמות יער (ראה מי' ג , יב) , עוד יבא זמן שיהיה נכון בראש ההרים. ומה שאמר נכון , ונשא - לא שיהיה ההר ההוא גבוה ונשא בגופו ממה שהיה , אלא רוצה לומר , שהגוים ינשאוהו ויכבדוהו ויבאו לעבוד בו לשם יי'. וזכר זה , לפי שהגוים היו עובדים את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות (ע"פ יש' ב , יד); אמר , כי אז יעבדו האל יתעלה שכם אחד (ראה צפ' ג , ט) וינשאו הר זה יותר מכל ההרים ומהגבעות שהיו מנשאים ומכבדים מתחילה. ונהרו עליו עמים - פירושו: וירוצו; ומזה נקרא מקום מרוצת המים הרבים 'נהר'. (ב) והלכו. ואמרו - כל גוי יאמר לחבירו: לכו ונעלה. כי מציון - זה דברי הנביא , לא דברי העמים; כלומר: למה יאמרו העמים: לכו ונעלה... ויורנו מדרכיו? - כי מציון תצא תורה ומצוה לכל העמים. והמורה הוא מלך המשיח , ועליו אמר "ושפט" (להלן , ג). (ג) ושפט - השופט , הוא המלך המשיח; וכן "ויגד ליעקב" (בר' מח , ב) - המגיד; "ויאמר ליוסף" (שם , א) - האומר. אמר , כי אם יהיה בין גוי לגוי מלחמה או תביעה ביניהם , יבאו למשפט לפני המשיח שיהיה אדון על כל העמים , והוא יוכיח להם ויאמר למי שיִמָצא אתו העול: יַשֵּׁר המעוות לבעל דינך! ומפני זה לא תהיה מלחמה בין עם לעם , כי הוא ישלים ביניהם; ולא יצטרכו לכלי מלחמה , וכתתו אותם לעשות מהם כלי עבודת האדמה. לאתים - המָר שחופרין בו נקרא 'את'; ודגש תי"ו לאתים - מקום הנח אשר במלת "את מחרשתו ואת אֵתו" (ש"א יג , כ). למזמרות - הם הכלים שזומרים בהם הגפנים ושאר העצים; כמו "וכרמך לא תזמור" (וי' כה , ד). (ד) וישבו - ישראל; וכל הגוים גם כן , כי לא תהיה מלחמה בעולם. כי פי יי' צבאות דבר - וכיון שהוא דבר , יקים דברו. (ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו - כי לא ישובו לדרך הטובה עד אותו הזמן שישיבם המלך המשיח לדרך טובה אחר מלחמת גוג ומגוג (ראה יח' לח - לט). ואנחנו - אבל אנחנו , בית ישראל , נלך בשם יי' אלהינו לעולם ועד; כי אע"פ שיחרב הבית ונגלה מארצנו , לא נמיר אלהינו באל אחר , אלא בשמו נלך כל הימים; כמו שאמר "אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר" (תה' מד , כא). ויונתן תרגם: "ארי כל עממיא יחובון על דפלחו לטעוותא". (ו) ביום ההוא - ביום קבוץ גליות , כמו שאמר "באחרית הימים" (לעיל , א). אוספה - כמו 'אאספה'; וכן "ויוסף עוד דוד" (ש"ב ו , א) - כמו "ויאסף" (חב' א , ט). הצולעה - בצרי , כמו "נוטרה" (שה"ש א , ו); "כצירי יולדה" (יש' כא , ג). ופירוש הצולעה - ישראל שהם בגלות כחולים וכצולעים וכואבים; כי מי שהוא בצרה הרי הוא כאלו צולע וכן אמר דוד "ובצלעי שמחו ונאספו" (תה' לה , טו). וכן פירשנו "אז תפקחנה עיני עורים... , אז ידלג כאיל פסח" (יש' לה , ה - ו). והנדחה - שהיא רחוקה ממקומה; ואולי אמר זה על עשרת השבטים , שהם רחוקים מארצם מאד. ותרגם יונתן הצולעה: "מטלטליא" , והנדחה: "מבדריא". ואשר הרעתי - כמו שהרעותי להם , כן אטיב להם. ויונתן תרגם: "ודאתבאש להון מן קדם חובי עמי"; נוסח אחר: "ודבאשית להון". (ז) ושמתי. לשארית - שלא יכלו בגלות , אלא תשאר מהם שארית שישובו לארצם בזמן ההוא. והנהלאה - היא "הנדחה" שזכר (לעיל , ו). ונהלאה - 'נפעל' , נבנה מן "הלאה" (בר' יט , ט) , שהוא עניין רִחוק המקום והזמן. ויונתן תרגם והנהלאה כמו "הנדחה": "מבדריא". ואדני אבי ז"ל פירש והנהלאה - החזקה והשמנה , ההולכת מהלאה לפני הצאן מרוב בריאותה. וכן פירש הצולעה - שאינה יכולה ללכת , אחזקנה; והנהלאה - אוסיף על כחה ואשימנה לגוי עצום. (ח) ואתה מגדל עדר - הוא מגדל דוד (ראה שה"ש ד , ד); וקראוֹ 'מגדל עדר' , כי ישראל נמשלים לעדר הצאן , כמו שהמשילם בכמה מקומות (ראה מי' ב , יב ועוד). וציון וירושלם הוא מקום כל ישראל , שהיו נאספים שם שלש פעמים בשנה , והיו בה כעדר בתוך הדברו (ראה שם). והיא היתה ראש ממלכת ישראל. ושָנה העניין במלות שונות ואמר: עפל בת ציון - כי עפל כמו 'מגדל'; כמו "עפל ובחן" (יש' לב , יד). עדיך תאתה ובאה - כפל העניין במלות שונות , כי ובאה כמו תאתה; והאל"ף נחה. הממשלה הראשונה - היא מלכות דוד. וכפל העניין במלות שונות ואמר ממלכת... ירושלם - לחזק העניין. ויונתן תרגם: "ואת משיחא דישראל דטמיר מן קדם חובי כנשתא דציון" וגו'; תרגם עפל: "טמיר" , כמו שתרגם "ויבא אל העפל" (מ"ב ה , כד): "ועל לאתר כסי". (ט) עתה למה תריעי רע - עניין תרועה לאֵבל; כמו "ותרועה בעת צהרים" (יר' כ , טז). רע - שם; וממנו "את קול העם ברֵעֹה" (שמ' לב , יז). ואמר זה כנגד ציון וירושלם (ראה לעיל , ח). ואמר לשון נקבה - כנגד העיר או כנגד הכְּנסה: עתה , שאת קרובה לִגלות מארצך , למה תתאבלי ותבכי? זכרי יום הנחמה והישועה! המלך אין בך - הלא מלכך ויועצך האל יתעלה! ואע"פ שהסתיר פניו ממך עתה , עדיין הוא מלכך ויועצך , ואם יַגלך עתה מארצך , עוד יגאלך מגלות בבל , ויבא זמן שיגאל כל ישראל הנפוצים והנדחים באפסי הארץ; ועל זה אמר "ועתה נאספו" (להלן , יא). (י) חולי וגוחי. חולי - מן "חיל כיולדה" (יר' ו , כד); וגוחי - עניינו: הֵאנחי , כי הוא מעניין "אתה גוחי מבטן" (תה' כב , י) , שהוא עניין הוצאה , והאנחה היא הוצאת הנשימה. אמר: אם יש לך לחול ולכאוב - מפני עונך יש לך לחול ולגוח , כי בעונותיך עתה תצאי מקריה - מירושלם וציון , שנקראת "קרית חנה דוד" (יש' כט , א). או פירושו: מכל קריה וקריה שבארץ ישראל. ועם כל זה , זכרי הנחמה ולא תחשבי שאבדה תקותך. ושכנת בשדה - כדרך השבויים , שמוציאים אותם מעריהם ומניחים אותם בשדה עד שיאספו כולם , ואחר כך מוליכים אותם כולם בשבי לארץ המַגְלים. ובאת עד בבל - כי שם מקום הגלות לאותם שהגלה נבוכדנצר. שם תנצלי - מבואר הוא. (יא) ועתה - זה אומר על קבוץ גליות בימות המשיח. ואמר ועתה - כי מובטחים הם בנחמה זו ואם היא לאורך זמן , כמו הדבר שהיה להם עתה , בזמנם. גוים רבים - זהו גוג ומגוג ועמים רבים אשר אתו (ראה יח' לט , ג - ט). האומרים תחנף - יחשבו בלבם ויאמרו: עתה תחנף ציון ותתחייב , ובעונותיה תחרב כמו שחרבה מקדם , ותראה עינינו בציון מה שקוינו; וכן "ובאויבי ראתה עיני" (תה' נד , ט). ותחז - כמו 'ותחזה'. (יב) והמה. מחשבות יי' - למה העיר רוחם לבוא על ירושלם. כי הם חושבים כי לשלול שללה (ע"פ יח' כט , יט) ולהחריבה עלו עליה , ולא הבינו עצתו למה העירם לבא עליה; כי הוא יתעלה העירם , כמו שכתוב בנבואת יחזקאל "והעליתיך מירכתי צפון והביאותיך על הרי ישראל" (לט , ב). כי קבצם כעמיר גרנה - כמו שמקבץ האדם עמרי השדה אל הגורן לדושם שם , כן יקבץ האל העמים על ירושלם , וישראל ידושו אותם שם. (יג) קומי ודשי. כי קרנך אשים ברזל - לנגח אותם ולהפילם. ופרסותיך אשים נחושה - לדושם; זהו שאמר: והדיקות עמים רבים - כי ישימום כעפר לדוש (ע"פ מ"ב יג , ז). והחרמתי - כמו שאמר בנבואת זכריה "ואוסף חיל כל הגוים" (זכ' יד , יד) , ואמר "יהיה על מצלות הסוס קדש ליי'" (שם , כ). ואפשר כי קצת חיל הגוים יהיה בִּזָּה לישראל , וקצתו יהיה קדש ליי'. (יד) עתה תתגודדי בת גדוד. עתה - בזמן ההוא. תתגודדי - שיבא עליך גדודים , לפיכך תקָראי 'בת גדוד' , רוצה לומר: עדת גדודים. מצור שם עלינו - גוג מגוג ישים מצור עלינו עם גדודיו וחיילותיו. בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל - כמו שאמר "ויצא חצי העיר בגולה" וגו' (זכ' יא , ב) , ואז יִבְזוּ השופטים והגדולים אשר בישראל , עד שיכו אותם בשבט על הלחי , דרך בזיון.