מאגר הכתר מיכה פרק ד עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ד
[א] וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים יִ֠הְיֶה הַ֣ר בֵּית־יְהוָ֤ה נָכוֹן֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֥א ה֖וּא מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ עָלָ֖יו עַמִּֽים:
[ב] וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם:
[ג] וְשָׁפַ֗ט בֵּ֚ין עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים וְהוֹכִ֛יחַ לְגוֹיִ֥ם עֲצֻמִ֖ים עַד־רָח֑וֹק וְכִתְּת֨וּ חַרְבֹתֵיהֶ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשְׂא֞וּ גּ֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה:
[ד] וְיָשְׁב֗וּ אִ֣ישׁ תַּ֧חַת גַּפְנ֛וֹ וְתַ֥חַת תְּאֵנָת֖וֹ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד כִּי־פִ֛י יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת דִּבֵּֽר:
[ה] כִּ֚י כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים יֵלְכ֕וּ אִ֖ישׁ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהָ֑יו וַאֲנַ֗חְנוּ נֵלֵ֛ךְ בְּשֵׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: פ
[ו] בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהוָ֗ה אֹֽסְפָה֙ הַצֹּ֣לֵעָ֔ה וְהַנִּדָּחָ֖ה אֲקַבֵּ֑צָה וַאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי:
[ז] וְשַׂמְתִּ֤י אֶת־הַצֹּֽלֵעָה֙ לִשְׁאֵרִ֔ית וְהַנַּהֲלָאָ֖ה לְג֣וֹי עָצ֑וּם וּמָלַ֨ךְ יְהוָ֤ה עֲלֵיהֶם֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם: פ
[ח] וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת־צִיּ֖וֹן עָדֶ֣יךָ תֵּאתֶ֑ה וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת יְרוּשָׁלִָֽם:
[ט] עַתָּ֕ה לָ֥מָּה תָרִ֖יעִי רֵ֑עַ הֲמֶ֣לֶךְ אֵֽין־בָּ֗ךְ אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙ אָבָ֔ד כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה:
[י] ח֧וּלִי וָגֹ֛חִי בַּת־צִיּ֖וֹן כַּיּוֹלֵדָ֑ה כִּֽי־עַתָּה֩ תֵצְאִ֨י מִקִּרְיָ֜ה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה וּבָ֤את עַד־בָּבֶל֙ שָׁ֣ם תִּנָּצֵ֔לִי שָׁ֚ם יִגְאָלֵ֣ךְ יְהוָ֔ה מִכַּ֖ף אֹיְבָֽיִךְ:
[יא] וְעַתָּ֛ה נֶאֶסְפ֥וּ עָלַ֖יִךְ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים הָאֹמְרִ֣ים תֶּחֱנָ֔ף וְתַ֥חַז בְּצִיּ֖וֹן עֵינֵֽינוּ:
[יב] וְהֵ֗מָּה לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהוָ֔ה וְלֹ֥א הֵבִ֖ינוּ עֲצָת֑וֹ כִּ֥י קִבְּצָ֖ם כֶּעָמִ֥יר גֹּֽרְנָה:
[יג] ק֧וּמִי וָד֣וֹשִׁי בַת־צִיּ֗וֹן כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ אָשִׂ֤ים בַּרְזֶל֙ וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙ אָשִׂ֣ים נְחוּשָׁ֔ה וַהֲדִקּ֖וֹת עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְהַחֲרַמְתִּ֤י לַֽיהוָה֙ בִּצְעָ֔ם וְחֵילָ֖ם לַאֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ:
[יד] עַתָּה֙ תִּתְגֹּדֲדִ֣י בַת־גְּד֔וּד מָצ֖וֹר שָׂ֣ם עָלֵ֑ינוּ בַּשֵּׁ֙בֶט֙ יַכּ֣וּ עַֽל־הַלְּחִ֔י אֵ֖ת שֹׁפֵ֥ט יִשְׂרָאֵֽל: ס

פרק ד
(א) והיה באחרית הימים - כל זה מדבר לימות המשיח. ונהרו אליו (בנוסחנו: עליו) עמים רבים - יש לומר שילכו לאורו , ויש לומר: לשון 'נָהָר'; שירוצו אליו כנהר. (ה) כי כל העמים ילכו אחרי עבודה זרה שלהם , ואנחנו נלך בשם יי' - שעתיד להטיב לנו כל זאת. (ו) אספה הצולעה - כמו 'אאספה' , ונעלם האל"ף; כמו "אוכלה" (דב' יב , כ); "אומרה" (בר' מו , לא). ואשר הרעותי - אחזור להטיב להם. (ח) ואתה מגדל עדר - זו הנבואה נאמרה על חזקיה בימי סנחריב. וקורא ציון 'מגדל עדר' , ששם מתקבצים כל ישראל כאשר מתקבצים העדרים בגדרותיהם; ומפני תוקפה קורא אותה 'מגדל'. ועופל - לשון חוזק ותוקף הוא , כמו "עופל ובחן" (יש' לב , יד); "ויעפילו" (במ' יד , מד) - שנתחזקו והפצירו על דברי משה ועלו. עדיך תאתה - מלכות ישראל. ובאה הממשלה הראשנה - כמו שהייתם מקדם בימי דוד ושלמה , תחזור המלכות לבת ירושלם; שמלכות שומרון תכלה על ידי סנחריב (ראה מ"ב יז , א , ורש"י שם) , וכל שארית ישראל ישובו לחזקיה (ראה דה"ב ל). ובא ממלכת בלי חיבור , כמו "עזרת מצר" (תה' ס , יג). (ט) עתה למה תריעי ריע - להתחבר עם מלכי הגוים. או יש לפרש כמו "את קול העם ברעה" (שמ' לב , יז) - שהיו מתפחדים בציון מחיל סנחריב , והיו צועקים ובוכים שמא יעשה להם כאשר עשה לשומרון. המלך אין בך - שיצילך מידו? הנה חזקיה עתיד להציל אתכם! אם הנביא שהוא יועצו ואומר לך 'אל תפחדי' , אבד?! כדַי הם המלך והנביא שתנצלי בזכותם! (י) חולי וגוחי - לשון "חִיל" (לעיל , ט); וגוחי - לשון הכנעה , כהולך על גחון (ע"פ וי' יא , מב). כי עתה את סבורה לצאת מקריה ולשכון בשדה ולבוא עד בבל בגולה - כי אז סנחריב היה מושל על הכל. ואל תפחדי , כי אז במקום קיריָתך (ראה לעיל , ט) תינצלי , ושם יגאלך יי' מכף אויביך , ולא תִגְלי עכשיו. (יא) ועתה נאספו עליך גוים רבים - חיילותיו שלסנחריב. האומרים תחנף - ותתחייב ירושלם; כמו "ולא תחניפו את הארץ" (במ' לה , לג) , שתרגומו: "ולא תחייבון" (ת"א). ותחז בציון עינינו - מה שאנו מצפים ומקוים , שנראה במפלתם. (יב) והמה לא ידעו מחשבות יי' - כי לרעתם קיבצם , כמו שמתקבץ העמיר בגורן להיות נידוש. ועמיר הוא לשון "עומר" (שמ' טז , טז). (יג) קומי ודושי אותם , בת ציון! והחרמתי ליי' בצעם - שכל ממונם הקדישו לשמים , להתפרנס ממנו לומדי תורה; שכל דורו שלחזקיהו היו לומדי תורה (ראה תו"כ שמיני מילואים א , כט) , והיו מתפרנסין מרוב השלל שלסנחריב. (יד) עתה תתגודדי בת גדוד - זה חיל סנחריב. מצור שם עלינו - שהגיע לירושלים וקבע עליהם מצור. בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל - זה חזקיהו , ששלח רב שקה לחרף אותו (ראה מ"ב יח , יז ואי').