פרק ד
[א]
וְהָיָ֣ה׀
בְּאַחֲרִ֣ית
הַיָּמִ֗ים
יִ֠הְיֶה
הַ֣ר
בֵּית־יְהוָ֤ה
נָכוֹן֙
בְּרֹ֣אשׁ
הֶהָרִ֔ים
וְנִשָּׂ֥א
ה֖וּא
מִגְּבָע֑וֹת
וְנָהֲר֥וּ
עָלָ֖יו
עַמִּֽים:
[ב]
וְֽהָלְכ֞וּ
גּוֹיִ֣ם
רַבִּ֗ים
וְאָֽמְרוּ֙
לְכ֣וּ׀
וְנַעֲלֶ֣ה
אֶל־הַר־יְהוָ֗ה
וְאֶל־בֵּית֙
אֱלֹהֵ֣י
יַעֲקֹ֔ב
וְיוֹרֵ֙נוּ֙
מִדְּרָכָ֔יו
וְנֵלְכָ֖ה
בְּאֹרְחֹתָ֑יו
כִּ֤י
מִצִּיּוֹן֙
תֵּצֵ֣א
תוֹרָ֔ה
וּדְבַר־יְהוָ֖ה
מִירוּשָׁלִָֽם:
[ג]
וְשָׁפַ֗ט
בֵּ֚ין
עַמִּ֣ים
רַבִּ֔ים
וְהוֹכִ֛יחַ
לְגוֹיִ֥ם
עֲצֻמִ֖ים
עַד־רָח֑וֹק
וְכִתְּת֨וּ
חַרְבֹתֵיהֶ֜ם
לְאִתִּ֗ים
וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙
לְמַזְמֵר֔וֹת
לֹֽא־יִשְׂא֞וּ
גּ֤וֹי
אֶל־גּוֹי֙
חֶ֔רֶב
וְלֹא־יִלְמְד֥וּן
ע֖וֹד
מִלְחָמָֽה:
[ד]
וְיָשְׁב֗וּ
אִ֣ישׁ
תַּ֧חַת
גַּפְנ֛וֹ
וְתַ֥חַת
תְּאֵנָת֖וֹ
וְאֵ֣ין
מַחֲרִ֑יד
כִּי־פִ֛י
יְהוָ֥ה
צְבָא֖וֹת
דִּבֵּֽר:
[ה]
כִּ֚י
כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים
יֵלְכ֕וּ
אִ֖ישׁ
בְּשֵׁ֣ם
אֱלֹהָ֑יו
וַאֲנַ֗חְנוּ
נֵלֵ֛ךְ
בְּשֵׁם־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵ֖ינוּ
לְעוֹלָ֥ם
וָעֶֽד:
פ
[ו]
בַּיּ֨וֹם
הַה֜וּא
נְאֻם־יְהוָ֗ה
אֹֽסְפָה֙
הַצֹּ֣לֵעָ֔ה
וְהַנִּדָּחָ֖ה
אֲקַבֵּ֑צָה
וַאֲשֶׁ֖ר
הֲרֵעֹֽתִי:
[ז]
וְשַׂמְתִּ֤י
אֶת־הַצֹּֽלֵעָה֙
לִשְׁאֵרִ֔ית
וְהַנַּהֲלָאָ֖ה
לְג֣וֹי
עָצ֑וּם
וּמָלַ֨ךְ
יְהוָ֤ה
עֲלֵיהֶם֙
בְּהַ֣ר
צִיּ֔וֹן
מֵעַתָּ֖ה
וְעַד־עוֹלָֽם:
פ
[ח]
וְאַתָּ֣ה
מִגְדַּל־עֵ֗דֶר
עֹ֛פֶל
בַּת־צִיּ֖וֹן
עָדֶ֣יךָ
תֵּאתֶ֑ה
וּבָאָ֗ה
הַמֶּמְשָׁלָה֙
הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה
מַמְלֶ֖כֶת
לְבַ֥ת
יְרוּשָׁלִָֽם:
[ט]
עַתָּ֕ה
לָ֥מָּה
תָרִ֖יעִי
רֵ֑עַ
הֲמֶ֣לֶךְ
אֵֽין־בָּ֗ךְ
אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙
אָבָ֔ד
כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ
חִ֖יל
כַּיּוֹלֵדָֽה:
[י]
ח֧וּלִי
וָגֹ֛חִי
בַּת־צִיּ֖וֹן
כַּיּוֹלֵדָ֑ה
כִּֽי־עַתָּה֩
תֵצְאִ֨י
מִקִּרְיָ֜ה
וְשָׁכַ֣נְתְּ
בַּשָּׂדֶ֗ה
וּבָ֤את
עַד־בָּבֶל֙
שָׁ֣ם
תִּנָּצֵ֔לִי
שָׁ֚ם
יִגְאָלֵ֣ךְ
יְהוָ֔ה
מִכַּ֖ף
אֹיְבָֽיִךְ:
[יא]
וְעַתָּ֛ה
נֶאֶסְפ֥וּ
עָלַ֖יִךְ
גּוֹיִ֣ם
רַבִּ֑ים
הָאֹמְרִ֣ים
תֶּחֱנָ֔ף
וְתַ֥חַז
בְּצִיּ֖וֹן
עֵינֵֽינוּ:
[יב]
וְהֵ֗מָּה
לֹ֤א
יָֽדְעוּ֙
מַחְשְׁב֣וֹת
יְהוָ֔ה
וְלֹ֥א
הֵבִ֖ינוּ
עֲצָת֑וֹ
כִּ֥י
קִבְּצָ֖ם
כֶּעָמִ֥יר
גֹּֽרְנָה:
[יג]
ק֧וּמִי
וָד֣וֹשִׁי
בַת־צִיּ֗וֹן
כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ
אָשִׂ֤ים
בַּרְזֶל֙
וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙
אָשִׂ֣ים
נְחוּשָׁ֔ה
וַהֲדִקּ֖וֹת
עַמִּ֣ים
רַבִּ֑ים
וְהַחֲרַמְתִּ֤י
לַֽיהוָה֙
בִּצְעָ֔ם
וְחֵילָ֖ם
לַאֲד֥וֹן
כָּל־הָאָֽרֶץ:
[יד]
עַתָּה֙
תִּתְגֹּדֲדִ֣י
בַת־גְּד֔וּד
מָצ֖וֹר
שָׂ֣ם
עָלֵ֑ינוּ
בַּשֵּׁ֙בֶט֙
יַכּ֣וּ
עַֽל־הַלְּחִ֔י
אֵ֖ת
שֹׁפֵ֥ט
יִשְׂרָאֵֽל:
ס
פרק ד
(א)
והיה
באחרית
הימים
-
כל
זה
מדבר
לימות
המשיח.
ונהרו
אליו
(בנוסחנו:
עליו)
עמים
רבים
-
יש
לומר
שילכו
לאורו
,
ויש
לומר:
לשון
'נָהָר';
שירוצו
אליו
כנהר.
(ה)
כי
כל
העמים
ילכו
אחרי
עבודה
זרה
שלהם
,
ואנחנו
נלך
בשם
יי'
-
שעתיד
להטיב
לנו
כל
זאת.
(ו)
אספה
הצולעה
-
כמו
'אאספה'
,
ונעלם
האל"ף;
כמו
"אוכלה"
(דב'
יב
,
כ);
"אומרה"
(בר'
מו
,
לא).
ואשר
הרעותי
-
אחזור
להטיב
להם.
(ח)
ואתה
מגדל
עדר
-
זו
הנבואה
נאמרה
על
חזקיה
בימי
סנחריב.
וקורא
ציון
'מגדל
עדר'
,
ששם
מתקבצים
כל
ישראל
כאשר
מתקבצים
העדרים
בגדרותיהם;
ומפני
תוקפה
קורא
אותה
'מגדל'.
ועופל
-
לשון
חוזק
ותוקף
הוא
,
כמו
"עופל
ובחן"
(יש'
לב
,
יד);
"ויעפילו"
(במ'
יד
,
מד)
-
שנתחזקו
והפצירו
על
דברי
משה
ועלו.
עדיך
תאתה
-
מלכות
ישראל.
ובאה
הממשלה
הראשנה
-
כמו
שהייתם
מקדם
בימי
דוד
ושלמה
,
תחזור
המלכות
לבת
ירושלם;
שמלכות
שומרון
תכלה
על
ידי
סנחריב
(ראה
מ"ב
יז
,
א
,
ורש"י
שם)
,
וכל
שארית
ישראל
ישובו
לחזקיה
(ראה
דה"ב
ל).
ובא
ממלכת
בלי
חיבור
,
כמו
"עזרת
מצר"
(תה'
ס
,
יג).
(ט)
עתה
למה
תריעי
ריע
-
להתחבר
עם
מלכי
הגוים.
או
יש
לפרש
כמו
"את
קול
העם
ברעה"
(שמ'
לב
,
יז)
-
שהיו
מתפחדים
בציון
מחיל
סנחריב
,
והיו
צועקים
ובוכים
שמא
יעשה
להם
כאשר
עשה
לשומרון.
המלך
אין
בך
-
שיצילך
מידו?
הנה
חזקיה
עתיד
להציל
אתכם!
אם
הנביא
שהוא
יועצו
ואומר
לך
'אל
תפחדי'
,
אבד?!
כדַי
הם
המלך
והנביא
שתנצלי
בזכותם!
(י)
חולי
וגוחי
-
לשון
"חִיל"
(לעיל
,
ט);
וגוחי
-
לשון
הכנעה
,
כהולך
על
גחון
(ע"פ
וי'
יא
,
מב).
כי
עתה
את
סבורה
לצאת
מקריה
ולשכון
בשדה
ולבוא
עד
בבל
בגולה
-
כי
אז
סנחריב
היה
מושל
על
הכל.
ואל
תפחדי
,
כי
אז
במקום
קיריָתך
(ראה
לעיל
,
ט)
תינצלי
,
ושם
יגאלך
יי'
מכף
אויביך
,
ולא
תִגְלי
עכשיו.
(יא)
ועתה
נאספו
עליך
גוים
רבים
-
חיילותיו
שלסנחריב.
האומרים
תחנף
-
ותתחייב
ירושלם;
כמו
"ולא
תחניפו
את
הארץ"
(במ'
לה
,
לג)
,
שתרגומו:
"ולא
תחייבון"
(ת"א).
ותחז
בציון
עינינו
-
מה
שאנו
מצפים
ומקוים
,
שנראה
במפלתם.
(יב)
והמה
לא
ידעו
מחשבות
יי'
-
כי
לרעתם
קיבצם
,
כמו
שמתקבץ
העמיר
בגורן
להיות
נידוש.
ועמיר
הוא
לשון
"עומר"
(שמ'
טז
,
טז).
(יג)
קומי
ודושי
אותם
,
בת
ציון!
והחרמתי
ליי'
בצעם
-
שכל
ממונם
הקדישו
לשמים
,
להתפרנס
ממנו
לומדי
תורה;
שכל
דורו
שלחזקיהו
היו
לומדי
תורה
(ראה
תו"כ
שמיני
מילואים
א
,
כט)
,
והיו
מתפרנסין
מרוב
השלל
שלסנחריב.
(יד)
עתה
תתגודדי
בת
גדוד
-
זה
חיל
סנחריב.
מצור
שם
עלינו
-
שהגיע
לירושלים
וקבע
עליהם
מצור.
בשבט
יכו
על
הלחי
את
שופט
ישראל
-
זה
חזקיהו
,
ששלח
רב
שקה
לחרף
אותו
(ראה
מ"ב
יח
,
יז
ואי').