פרק ד
[א]
וְהָיָ֣ה׀
בְּאַחֲרִ֣ית
הַיָּמִ֗ים
יִ֠הְיֶה
הַ֣ר
בֵּית־יְהוָ֤ה
נָכוֹן֙
בְּרֹ֣אשׁ
הֶהָרִ֔ים
וְנִשָּׂ֥א
ה֖וּא
מִגְּבָע֑וֹת
וְנָהֲר֥וּ
עָלָ֖יו
עַמִּֽים:
[ב]
וְֽהָלְכ֞וּ
גּוֹיִ֣ם
רַבִּ֗ים
וְאָֽמְרוּ֙
לְכ֣וּ׀
וְנַעֲלֶ֣ה
אֶל־הַר־יְהוָ֗ה
וְאֶל־בֵּית֙
אֱלֹהֵ֣י
יַעֲקֹ֔ב
וְיוֹרֵ֙נוּ֙
מִדְּרָכָ֔יו
וְנֵלְכָ֖ה
בְּאֹרְחֹתָ֑יו
כִּ֤י
מִצִּיּוֹן֙
תֵּצֵ֣א
תוֹרָ֔ה
וּדְבַר־יְהוָ֖ה
מִירוּשָׁלִָֽם:
[ג]
וְשָׁפַ֗ט
בֵּ֚ין
עַמִּ֣ים
רַבִּ֔ים
וְהוֹכִ֛יחַ
לְגוֹיִ֥ם
עֲצֻמִ֖ים
עַד־רָח֑וֹק
וְכִתְּת֨וּ
חַרְבֹתֵיהֶ֜ם
לְאִתִּ֗ים
וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙
לְמַזְמֵר֔וֹת
לֹֽא־יִשְׂא֞וּ
גּ֤וֹי
אֶל־גּוֹי֙
חֶ֔רֶב
וְלֹא־יִלְמְד֥וּן
ע֖וֹד
מִלְחָמָֽה:
[ד]
וְיָשְׁב֗וּ
אִ֣ישׁ
תַּ֧חַת
גַּפְנ֛וֹ
וְתַ֥חַת
תְּאֵנָת֖וֹ
וְאֵ֣ין
מַחֲרִ֑יד
כִּי־פִ֛י
יְהוָ֥ה
צְבָא֖וֹת
דִּבֵּֽר:
[ה]
כִּ֚י
כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים
יֵלְכ֕וּ
אִ֖ישׁ
בְּשֵׁ֣ם
אֱלֹהָ֑יו
וַאֲנַ֗חְנוּ
נֵלֵ֛ךְ
בְּשֵׁם־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵ֖ינוּ
לְעוֹלָ֥ם
וָעֶֽד:
פ
[ו]
בַּיּ֨וֹם
הַה֜וּא
נְאֻם־יְהוָ֗ה
אֹֽסְפָה֙
הַצֹּ֣לֵעָ֔ה
וְהַנִּדָּחָ֖ה
אֲקַבֵּ֑צָה
וַאֲשֶׁ֖ר
הֲרֵעֹֽתִי:
[ז]
וְשַׂמְתִּ֤י
אֶת־הַצֹּֽלֵעָה֙
לִשְׁאֵרִ֔ית
וְהַנַּהֲלָאָ֖ה
לְג֣וֹי
עָצ֑וּם
וּמָלַ֨ךְ
יְהוָ֤ה
עֲלֵיהֶם֙
בְּהַ֣ר
צִיּ֔וֹן
מֵעַתָּ֖ה
וְעַד־עוֹלָֽם:
פ
[ח]
וְאַתָּ֣ה
מִגְדַּל־עֵ֗דֶר
עֹ֛פֶל
בַּת־צִיּ֖וֹן
עָדֶ֣יךָ
תֵּאתֶ֑ה
וּבָאָ֗ה
הַמֶּמְשָׁלָה֙
הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה
מַמְלֶ֖כֶת
לְבַ֥ת
יְרוּשָׁלִָֽם:
[ט]
עַתָּ֕ה
לָ֥מָּה
תָרִ֖יעִי
רֵ֑עַ
הֲמֶ֣לֶךְ
אֵֽין־בָּ֗ךְ
אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙
אָבָ֔ד
כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ
חִ֖יל
כַּיּוֹלֵדָֽה:
[י]
ח֧וּלִי
וָגֹ֛חִי
בַּת־צִיּ֖וֹן
כַּיּוֹלֵדָ֑ה
כִּֽי־עַתָּה֩
תֵצְאִ֨י
מִקִּרְיָ֜ה
וְשָׁכַ֣נְתְּ
בַּשָּׂדֶ֗ה
וּבָ֤את
עַד־בָּבֶל֙
שָׁ֣ם
תִּנָּצֵ֔לִי
שָׁ֚ם
יִגְאָלֵ֣ךְ
יְהוָ֔ה
מִכַּ֖ף
אֹיְבָֽיִךְ:
[יא]
וְעַתָּ֛ה
נֶאֶסְפ֥וּ
עָלַ֖יִךְ
גּוֹיִ֣ם
רַבִּ֑ים
הָאֹמְרִ֣ים
תֶּחֱנָ֔ף
וְתַ֥חַז
בְּצִיּ֖וֹן
עֵינֵֽינוּ:
[יב]
וְהֵ֗מָּה
לֹ֤א
יָֽדְעוּ֙
מַחְשְׁב֣וֹת
יְהוָ֔ה
וְלֹ֥א
הֵבִ֖ינוּ
עֲצָת֑וֹ
כִּ֥י
קִבְּצָ֖ם
כֶּעָמִ֥יר
גֹּֽרְנָה:
[יג]
ק֧וּמִי
וָד֣וֹשִׁי
בַת־צִיּ֗וֹן
כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ
אָשִׂ֤ים
בַּרְזֶל֙
וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙
אָשִׂ֣ים
נְחוּשָׁ֔ה
וַהֲדִקּ֖וֹת
עַמִּ֣ים
רַבִּ֑ים
וְהַחֲרַמְתִּ֤י
לַֽיהוָה֙
בִּצְעָ֔ם
וְחֵילָ֖ם
לַאֲד֥וֹן
כָּל־הָאָֽרֶץ:
[יד]
עַתָּה֙
תִּתְגֹּדֲדִ֣י
בַת־גְּד֔וּד
מָצ֖וֹר
שָׂ֣ם
עָלֵ֑ינוּ
בַּשֵּׁ֙בֶט֙
יַכּ֣וּ
עַֽל־הַלְּחִ֔י
אֵ֖ת
שֹׁפֵ֥ט
יִשְׂרָאֵֽל:
ס
פרק ד
(א)
יהיה
הר
בית
יי'
נכון
בראש
ההרים
-
כנגד
שאמר
למעלה
"והר
הבית
לבמות
יער"
(מי'
ג
,
יב)
,
חזר
ואמר
כאן:
יהיה
הר
בית
יי'
נכון
בראש
ההרים
ונשא
(בנוסחנו
נוסף
'הוא';
ראה
יש'
ב
,
ב)
מגבעות.
ונהרו
אליו
(בנוסחנו:
עליו)
-
במקום
שעבדו
שם
הגוים
את
אלהיהם
על
ההרים
ועל
הגבעות
(ע"פ
דב'
יב
,
ב)
,
עכשיו
ימאסון
איש
את
אלהיו
(ע"פ
יש'
לא
,
ז)
ואמרו
בלבם:
(ב)
לכו
ונעלה
אל
הר
יי'
אל
(בנוסחנו:
ואל)
בית
אלהי
יעקב
ויורנו
מדרכיו
ונלכה
באורחותיו
כי
מציון
תצא
תורה.
תצא
-
לשון
הווה
הוא;
'אישט'
בלעז.
(ג)
ושפט
בין
עמים
רבים
-
ושפט
הקדוש
ברוך
הוא
בין
כל
העמים
עד
מרחוק
(ע"פ
דה"ב
כו
,
טו).
לאיתים
-
'קולטרש'
בלעז
(להב
המחרשה).
למזמרות
-
'שרפש'
בלעז.
(ו-ז)
אוספה
הצולעה
-
ארפא
הצוליעה;
כמו
"ואספתו
מצרעתו"
(מ"ב
ה
,
ו);
היא
כנסת
ישראל
הצוליעה
בגלות.
והנדחה
אקבצה
-
לפי
שהיא
נדחה
בגלות
,
אקבץ
אותה.
ואשר
הריעותי
לה
כל
כך
בעונה
-
ומלך
יי'
עליהם
(בנוסחנו
נוסף
'בהר
ציון')
מעתה
ועד
עולם.
(ח)
ואתה
מגדל
עדר
עופל
בת
ציון
עדיך
תאתה
-
מגדל
הוא
בית
המקדש
של
עדר
ישראל.
עופל
הוא
היכל
בת
ציון;
והוא
כמו
"ויבא
אל
העופל"
(מ"ב
ה
,
כד).
עדיך
תאתה
-
עדיין
אתה
עתיד
לבוא
בכבודך
הראשון
,
ובאה
הממשלה
הראשונה
-
שעד
שלא
נחלקה
מלכות
בית
יהודה
וישראל
היו
כולם
ממלכה
אחת
,
וכולם
עולים
לרגל
בבית
המקדש;
כמו
כן
יהיו
עדיין
כשישובו
מן
הגליות.
וכן
יחזקאל
הוא
אומר:
"לא
יהיו
עוד
לשני
גוים
ולא
יחצו
עוד
לשני
(בנוסחנו:
לשתי)
ממלכות
עוד"
(לז
,
כב).
(ט)
עתה
למה
תריעי
ריע
-
אבל
עתה
,
כל
זמן
שאתה
בגלות
,
למה
את
מתחברת
לאומות
,
למצרים
ולאשור
ולכשדים
,
לעבוד
עבודה
זרה
שלהם?
המלך
אין
בך
ואם
(בנוסחנו:
אם)
יועצך
אבד
-
בתמיה:
אם
אין
לך
מלך
ויועץ
שיעזור
לך
,
אתה
הולך
למלכי
האומות
לעזרה?
בשביל
כך
אחזיקך
(לפנינו:
החזיקך)
חיל
כיולדה.
(י)
חולי
-
'טרמבלא'
בלעז.
וגוחי
-
'דקלינטי'
(בלעז).
וגוחי
-
כמו
'הגוחה
ברשות
הרבים'
(ראה
מו"ק
ז
,
א).
תצאי
מקריה
-
מקרית
ירושלם.
(יא)
האומרים
תחנף
-
שהם
חניפים
ורשעים
,
לפיכך
תחזינה
עינינו
במפלת
ציון.
(יב)
כי
קיבצם
כעמיר
גורנה
-
אשור
שהגלה
את
ישראל
שלש
גליות
והיה
למוד
לבוא
עליהם
,
והוא
לא
ידע
שהקדוש
ברוך
הוא
חשב
עליו
שכשיקבצנו
שם
כעמיר
הנקבץ
בגורן
-
לדֻשן
שם
כמו
שדשין
העומר
והעמיר.
(יג)
כי
קרנך
אשים
ברזל
-
לנגח
בהם
האומות.
ופרסותיך
אשים
נחושה
-
לפי
שתדיק
בהם
עמים
רבים.
(יד)
עתה
תתגודדי
בת
גדוד
-
לאשור
הוא
אומר:
עתה
תתגודדי
גדודים
כדי
לצור
את
ישראל
במצור.