מאגר הכתר מיכה פרק ד עם פירוש רש"י

פרק ד
[א] וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים יִ֠הְיֶה הַ֣ר בֵּית־יְהוָ֤ה נָכוֹן֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֥א ה֖וּא מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ עָלָ֖יו עַמִּֽים:
[ב] וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם:
[ג] וְשָׁפַ֗ט בֵּ֚ין עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים וְהוֹכִ֛יחַ לְגוֹיִ֥ם עֲצֻמִ֖ים עַד־רָח֑וֹק וְכִתְּת֨וּ חַרְבֹתֵיהֶ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשְׂא֞וּ גּ֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה:
[ד] וְיָשְׁב֗וּ אִ֣ישׁ תַּ֧חַת גַּפְנ֛וֹ וְתַ֥חַת תְּאֵנָת֖וֹ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד כִּי־פִ֛י יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת דִּבֵּֽר:
[ה] כִּ֚י כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים יֵלְכ֕וּ אִ֖ישׁ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהָ֑יו וַאֲנַ֗חְנוּ נֵלֵ֛ךְ בְּשֵׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: פ
[ו] בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהוָ֗ה אֹֽסְפָה֙ הַצֹּ֣לֵעָ֔ה וְהַנִּדָּחָ֖ה אֲקַבֵּ֑צָה וַאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי:
[ז] וְשַׂמְתִּ֤י אֶת־הַצֹּֽלֵעָה֙ לִשְׁאֵרִ֔ית וְהַנַּהֲלָאָ֖ה לְג֣וֹי עָצ֑וּם וּמָלַ֨ךְ יְהוָ֤ה עֲלֵיהֶם֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם: פ
[ח] וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת־צִיּ֖וֹן עָדֶ֣יךָ תֵּאתֶ֑ה וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת יְרוּשָׁלִָֽם:
[ט] עַתָּ֕ה לָ֥מָּה תָרִ֖יעִי רֵ֑עַ הֲמֶ֣לֶךְ אֵֽין־בָּ֗ךְ אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙ אָבָ֔ד כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה:
[י] ח֧וּלִי וָגֹ֛חִי בַּת־צִיּ֖וֹן כַּיּוֹלֵדָ֑ה כִּֽי־עַתָּה֩ תֵצְאִ֨י מִקִּרְיָ֜ה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה וּבָ֤את עַד־בָּבֶל֙ שָׁ֣ם תִּנָּצֵ֔לִי שָׁ֚ם יִגְאָלֵ֣ךְ יְהוָ֔ה מִכַּ֖ף אֹיְבָֽיִךְ:
[יא] וְעַתָּ֛ה נֶאֶסְפ֥וּ עָלַ֖יִךְ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים הָאֹמְרִ֣ים תֶּחֱנָ֔ף וְתַ֥חַז בְּצִיּ֖וֹן עֵינֵֽינוּ:
[יב] וְהֵ֗מָּה לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהוָ֔ה וְלֹ֥א הֵבִ֖ינוּ עֲצָת֑וֹ כִּ֥י קִבְּצָ֖ם כֶּעָמִ֥יר גֹּֽרְנָה:
[יג] ק֧וּמִי וָד֣וֹשִׁי בַת־צִיּ֗וֹן כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ אָשִׂ֤ים בַּרְזֶל֙ וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙ אָשִׂ֣ים נְחוּשָׁ֔ה וַהֲדִקּ֖וֹת עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְהַחֲרַמְתִּ֤י לַֽיהוָה֙ בִּצְעָ֔ם וְחֵילָ֖ם לַאֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ:
[יד] עַתָּה֙ תִּתְגֹּדֲדִ֣י בַת־גְּד֔וּד מָצ֖וֹר שָׂ֣ם עָלֵ֑ינוּ בַּשֵּׁ֙בֶט֙ יַכּ֣וּ עַֽל־הַלְּחִ֔י אֵ֖ת שֹׁפֵ֥ט יִשְׂרָאֵֽל: ס

פרק ד
(א) ונהרו - ונקבצו שם יחד , כנהרות ההולכים אל הים. (ד) כי פי יי' צבאות דבר - והיכן דבר? "ונתתי שלום בארץ" וגו' (וי' כו , ו; ראה מכיל' בא פסחא יב). (ה) ילכו איש בשם אלהיו - ילכו לאבדון , על שעבדו עבודה זרה; כן תירגם יונתן. (ו) אספה הצולעה - "אכנוש מטלטליא" (ת"י). ולי נראה לשון מרפא , כמו "ואספתו מצרעתו" (מ"ב ה , ו). ואשר הרעותי - ואותם שהרעותי להם בעוונם. (ח) ואתה מגדל עדר וגו' - תירגם יונתן: "ואת משיחא דישראל דטמיר מן קדם חובי כנישתא דציון". פירש מגדל - לשון מעוז , ותרגם עדר - כנסת ישראל , ותירגם עופל - לשון "אופל" (תה' יא , ב). ויש לפרש מגדל עדר - בית המקדש , ועופל - לשון "מגדל עוז" (תה' סא , ד); וכן "עופל ובחן" (יש' לב , יד). עדיך תאתה - שארית הצולעה והנהלאה (ראה לעיל , ז) , כולם יקבצו אליך. ובאה הממשלה הראשונה - תבא הממשלה שלימה כולה אל בית דוד בירושלם , כאשר היתה בתחילה עד שלא נחלקה. ומה היא הממשלה הראשונה? הממלכה לבת ירושלם. (ט) עתה - שאת מורדת בי. למה תריעי ריע - שיתי לבך (ע"פ תה' מח , יד) , למה את צריכה לבקש ריעים ואהובים , מלכי מצרים ומלכי אשור , לעזור?! [המלך אין בך - ללחום מלחמתך?! מתוך שמאסתי - כך הוא.] (י) חולי - לשון "חלחלה" (יש' כא , ג) , כמו "כי החזיקך חיל" (לעיל , ט). והלשון נופל על 'יולדת'. וגוחי - כרעי ושחי על גחונך; וכן בלשון משנה (ראה מו"ק ז , א): כותל הגוחה לרשות הרבים. תצאי מקריה - מירושלם , ללכת בגולה. ושכנת בשדה - תהי שכינתך חרושה כשדה. (יא) האומרים תחנף - עתה תתחייב ציון בחטאותיה ויפקד עליה עוונה. ותחז בציון עינינו - ותראינה בה עינינו מה שאיוינו לראות בה. (יב-יג) כי קבצם כעמיר גרנה - סופו לקבצם אל עמק יהושפט (ראה יואל ד , ב) וסביבות ירושלם למלחמה; כמה שמקבצים עמיר לגורן כדי לדושם שם , אף הם לרעתם נאספו , ויאמר הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל: קומי ודושי בת ציון. והחרמתי - לשון הֶקדש. בצעם - מה שכנסו מגזילה וחמס. וחילם - "ונכסיהון" (ראה ת"י). (יד) עתה תתגודדי בת גדוד - עתה , בעת גזירת הרעה על העון כי גבר , תתגודדי בת גדוד - בת כשדים , קבצי גדודים , כי עתה הוא אשר תצליחי הגדוד אשר שם מצור עלינו. בשבט יכו על הלחי וגו' - ומי גרם לך להצליח? את אשר ישראל מלעיבים על מוכיחיהם ושופטיהם ומכים אותם על הלחי. כך היו עושים; וכן מצינו בפסיקתא (פר"כ טז , ד) , וכן ישעיה אומר: "גוי נתתי למכים" (נ , ו).