פרק ד
[א]
וְהָיָ֣ה׀
בְּאַחֲרִ֣ית
הַיָּמִ֗ים
יִ֠הְיֶה
הַ֣ר
בֵּית־יְהוָ֤ה
נָכוֹן֙
בְּרֹ֣אשׁ
הֶהָרִ֔ים
וְנִשָּׂ֥א
ה֖וּא
מִגְּבָע֑וֹת
וְנָהֲר֥וּ
עָלָ֖יו
עַמִּֽים:
[ב]
וְֽהָלְכ֞וּ
גּוֹיִ֣ם
רַבִּ֗ים
וְאָֽמְרוּ֙
לְכ֣וּ׀
וְנַעֲלֶ֣ה
אֶל־הַר־יְהוָ֗ה
וְאֶל־בֵּית֙
אֱלֹהֵ֣י
יַעֲקֹ֔ב
וְיוֹרֵ֙נוּ֙
מִדְּרָכָ֔יו
וְנֵלְכָ֖ה
בְּאֹרְחֹתָ֑יו
כִּ֤י
מִצִּיּוֹן֙
תֵּצֵ֣א
תוֹרָ֔ה
וּדְבַר־יְהוָ֖ה
מִירוּשָׁלִָֽם:
[ג]
וְשָׁפַ֗ט
בֵּ֚ין
עַמִּ֣ים
רַבִּ֔ים
וְהוֹכִ֛יחַ
לְגוֹיִ֥ם
עֲצֻמִ֖ים
עַד־רָח֑וֹק
וְכִתְּת֨וּ
חַרְבֹתֵיהֶ֜ם
לְאִתִּ֗ים
וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙
לְמַזְמֵר֔וֹת
לֹֽא־יִשְׂא֞וּ
גּ֤וֹי
אֶל־גּוֹי֙
חֶ֔רֶב
וְלֹא־יִלְמְד֥וּן
ע֖וֹד
מִלְחָמָֽה:
[ד]
וְיָשְׁב֗וּ
אִ֣ישׁ
תַּ֧חַת
גַּפְנ֛וֹ
וְתַ֥חַת
תְּאֵנָת֖וֹ
וְאֵ֣ין
מַחֲרִ֑יד
כִּי־פִ֛י
יְהוָ֥ה
צְבָא֖וֹת
דִּבֵּֽר:
[ה]
כִּ֚י
כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים
יֵלְכ֕וּ
אִ֖ישׁ
בְּשֵׁ֣ם
אֱלֹהָ֑יו
וַאֲנַ֗חְנוּ
נֵלֵ֛ךְ
בְּשֵׁם־יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵ֖ינוּ
לְעוֹלָ֥ם
וָעֶֽד:
פ
[ו]
בַּיּ֨וֹם
הַה֜וּא
נְאֻם־יְהוָ֗ה
אֹֽסְפָה֙
הַצֹּ֣לֵעָ֔ה
וְהַנִּדָּחָ֖ה
אֲקַבֵּ֑צָה
וַאֲשֶׁ֖ר
הֲרֵעֹֽתִי:
[ז]
וְשַׂמְתִּ֤י
אֶת־הַצֹּֽלֵעָה֙
לִשְׁאֵרִ֔ית
וְהַנַּהֲלָאָ֖ה
לְג֣וֹי
עָצ֑וּם
וּמָלַ֨ךְ
יְהוָ֤ה
עֲלֵיהֶם֙
בְּהַ֣ר
צִיּ֔וֹן
מֵעַתָּ֖ה
וְעַד־עוֹלָֽם:
פ
[ח]
וְאַתָּ֣ה
מִגְדַּל־עֵ֗דֶר
עֹ֛פֶל
בַּת־צִיּ֖וֹן
עָדֶ֣יךָ
תֵּאתֶ֑ה
וּבָאָ֗ה
הַמֶּמְשָׁלָה֙
הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה
מַמְלֶ֖כֶת
לְבַ֥ת
יְרוּשָׁלִָֽם:
[ט]
עַתָּ֕ה
לָ֥מָּה
תָרִ֖יעִי
רֵ֑עַ
הֲמֶ֣לֶךְ
אֵֽין־בָּ֗ךְ
אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙
אָבָ֔ד
כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ
חִ֖יל
כַּיּוֹלֵדָֽה:
[י]
ח֧וּלִי
וָגֹ֛חִי
בַּת־צִיּ֖וֹן
כַּיּוֹלֵדָ֑ה
כִּֽי־עַתָּה֩
תֵצְאִ֨י
מִקִּרְיָ֜ה
וְשָׁכַ֣נְתְּ
בַּשָּׂדֶ֗ה
וּבָ֤את
עַד־בָּבֶל֙
שָׁ֣ם
תִּנָּצֵ֔לִי
שָׁ֚ם
יִגְאָלֵ֣ךְ
יְהוָ֔ה
מִכַּ֖ף
אֹיְבָֽיִךְ:
[יא]
וְעַתָּ֛ה
נֶאֶסְפ֥וּ
עָלַ֖יִךְ
גּוֹיִ֣ם
רַבִּ֑ים
הָאֹמְרִ֣ים
תֶּחֱנָ֔ף
וְתַ֥חַז
בְּצִיּ֖וֹן
עֵינֵֽינוּ:
[יב]
וְהֵ֗מָּה
לֹ֤א
יָֽדְעוּ֙
מַחְשְׁב֣וֹת
יְהוָ֔ה
וְלֹ֥א
הֵבִ֖ינוּ
עֲצָת֑וֹ
כִּ֥י
קִבְּצָ֖ם
כֶּעָמִ֥יר
גֹּֽרְנָה:
[יג]
ק֧וּמִי
וָד֣וֹשִׁי
בַת־צִיּ֗וֹן
כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ
אָשִׂ֤ים
בַּרְזֶל֙
וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙
אָשִׂ֣ים
נְחוּשָׁ֔ה
וַהֲדִקּ֖וֹת
עַמִּ֣ים
רַבִּ֑ים
וְהַחֲרַמְתִּ֤י
לַֽיהוָה֙
בִּצְעָ֔ם
וְחֵילָ֖ם
לַאֲד֥וֹן
כָּל־הָאָֽרֶץ:
[יד]
עַתָּה֙
תִּתְגֹּדֲדִ֣י
בַת־גְּד֔וּד
מָצ֖וֹר
שָׂ֣ם
עָלֵ֑ינוּ
בַּשֵּׁ֙בֶט֙
יַכּ֣וּ
עַֽל־הַלְּחִ֔י
אֵ֖ת
שֹׁפֵ֥ט
יִשְׂרָאֵֽל:
ס
פרק ד
[א]
והיה׀
באחרית
הימים
יהיה
הר
בית יהוה
נכון
בראש
ההרים
ונשא
הוא
מגבעות
ונהרו
עליו
עמים:
[ב]
והלכו
גוים
רבים
ואמרו
לכו׀
ונעלה
אל הר יהוה
ואל בית
אלהי
יעקב
ויורנו
מדרכיו
ונלכה
בארחתיו
כי
מציון
תצא
תורה
ודבר יהוה
מירושלם:
[ג]
ושפט
בין
עמים
רבים
והוכיח
לגוים
עצמים
עד רחוק
וכתתו
חרבתיהם
לאתים
וחניתתיהם
למזמרות
לא ישאו
גוי
אל גוי
חרב
ולא ילמדון
עוד
מלחמה:
[ד]
וישבו
איש
תחת
גפנו
ותחת
תאנתו
ואין
מחריד
כי פי
יהוה
צבאות
דבר:
[ה]
כי
כל העמים
ילכו
איש
בשם
אלהיו
ואנחנו
נלך
בשם יהוה
אלהינו
לעולם
ועד:
פ
[ו]
ביום
ההוא
נאם יהוה
אספה
הצלעה
והנדחה
אקבצה
ואשר
הרעתי:
[ז]
ושמתי
את הצלעה
לשארית
והנהלאה
לגוי
עצום
ומלך
יהוה
עליהם
בהר
ציון
מעתה
ועד עולם:
פ
[ח]
ואתה
מגדל עדר
עפל
בת ציון
עדיך
תאתה
ובאה
הממשלה
הראשנה
ממלכת
לבת
ירושלם:
[ט]
עתה
למה
תריעי
רע
המלך
אין בך
אם יועצך
אבד
כי החזיקך
חיל
כיולדה:
[י]
חולי
וגחי
בת ציון
כיולדה
כי עתה
תצאי
מקריה
ושכנת
בשדה
ובאת
עד בבל
שם
תנצלי
שם
יגאלך
יהוה
מכף
איביך:
[יא]
ועתה
נאספו
עליך
גוים
רבים
האמרים
תחנף
ותחז
בציון
עינינו:
[יב]
והמה
לא
ידעו
מחשבות
יהוה
ולא
הבינו
עצתו
כי
קבצם
כעמיר
גרנה:
[יג]
קומי
ודושי
בת ציון
כי קרנך
אשים
ברזל
ופרסתיך
אשים
נחושה
והדקות
עמים
רבים
והחרמתי
ליהוה
בצעם
וחילם
לאדון
כל הארץ:
[יד]
עתה
תתגדדי
בת גדוד
מצור
שם
עלינו
בשבט
יכו
על הלחי
את
שפט
ישראל:
ס