מאגר הכתר מיכה פרק ד עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ד
(א) והיה באחרית הימים האלה - שאמרתי להגלותכם ולהשאות ארצכם שממה (ע"פ יש' ו , יא). יהיה הר בית יי' - שהיה לבמות יער (ראה מי' ג , יב) , נכון - 'אדרציידי' (בלעז); כמו "והוכן בחסד כסא" (יש' טז , ה); "ובתבונה יתכונן" (מש' כד , ג). בראש - בגובה ההרים , נִכָּר ומסוים. ונהרו אליו כל הגוים (ע"פ יש' ב , ב) בתקותם ומבטחם שיבטחו בו , "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" (יש' נו , ז) , ולא יבֹשו בתפלתם שיתפללו בו. ונהרו - כמו "הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו" (תה' לד , ו). ונהרו - יאירו פניהם , חילוף 'חפירת הפנים'. וכן כל הענין מוכיח. (ב) לכו ונעלה אל הר בית (לפנינו ללא 'בית') יי' , ויורנו מדרכיו וישפוט בינינו (ראה להלן , ג) , אחרי שאנו נושעים בו. כי מציון תצא לנו תורה - ואין אנו חפצים תורה ומשפט אלא היוצא מלפניו. (ג) ושפט המקום בין עמים רבים המתגרים ביניהם; כלומר: הם יקבלו עליהם משפטו ודינו יחד (ע"פ תה' ט , ה) , כַּזכאי כַּחייב. וכתתו חרבותם (בנוסחנו: חרבתיהם) שהיו נלחמים בהם ומתנצחין זה על זה - לאתים; כי במשפט אלהים יבאו , לזכות איש בזכותו , ולא בחרב ולא בחנית (ע"פ ש"א יז , מז). ולא ילמדו (בנוסחנו: ילמדון) עוד מלחמה - כי המשפט יפריד ביניהם , ותורת אלהי יעקב ישבית מדיניהם (ע"פ מש' יח , יח). (ד) וישבו - ישראל. (ה) ואנחנו נלך בשם יי' - ולא בשם אלהיהם. (ו) אספה - כמו "ואכלה מציד בני" (בר' כז , כה) , שאל"ף אחת עולה לעיקר ולשמוש; כמו "ואמרה אליו" (שם מו , לא) , וכהנה רבות. הצולעה - שהכו אילי הצאן ועתודיהם בקרניהם (ראה יח' לד); הם העניים והאביונים שדחפו והדיחו ראשי העם וקציניהם (ראה מי' ג , א). ואותה אשר הריעותי לה - אקבץ כמו כן. (ז) ומלך יי' עליהם - במקום מקדשו , והוא יעבר לפניהם (ראה מי' ב , יג). (ח) ומי יהיה רועה שלהם? ואתה מגדל עדר - הוא מבצר חוזק בת ציון. עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשונה - של בית דוד. וציון קורא 'מגדל עדר' - שהוא בית קבוץ ישראל שדימה לעדרי צאן למעלה (מי' ב , יב; לעיל , ו - ז). והרי מגדל עדר כמו "צאן בצרה" (מי' ב , יב; ראה פירושו הו' א , ה) ו"עמק עכור" (הו' ב , יז) ו"עמק יהושפט" (יואל ד , ב). עפל - כמו "עפל ובחן" (יש' לב , יד); "ויבא אל העפל" (מ"ב ה , כד). (ט-י) ועתה (בנוסחנו: עתה) - אחרי שאף באחרית הימים תהא ממלכת אלהיך וממלכת בית דוד קיימת לך בהר ציון (ראה לעיל , ח) , למה תריעי ריע אחר - שאת הולכת לבקש עזרה ממצרים ומאשור? כגון בימי אחז (ראה מ"ב טז , ז) , שהרי בימיו נתנבא (ראה מי' א , א). המלך אין בך , אם יועצך אבד? הנה אלהיך בקרבך (ע"פ צפ' ג , יז) ומלכות בית דוד עדיין קיימת , ונביאי המלמדים אותך להועיל (ע"פ יש' מח , יז); ושמעי לקולם ולעצתם. כי החזיקך חיל כיולדה - מפני מלכי אשור. חולי - אם יש לך חיל כיולדה מפני מלכי אשור , וגוחי - ותלדי ותתרווחי כיולדה מצרת סנחריב. שאף עתה - אחרי זאת , כשתצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל , שהיא ארץ רחוקה מאד - אע"פ כן שם תנצלי ושם יגאלך יי' מיד אויביך. קל וחומר כשעדיין לא יצאת בגולה ועודך בארצך , ולא באת עדיין בכף אויביך; ולכך למה תריעי ריע אחר? (יא) והרי עתה - בימי סנחריב , נאספו עליך גוים רבים - שכנייך , עם מלך אשור ועם כל כבודו (ע"פ יש' ח , ז) , האומרים בלבם 'האח האח' עליך (ע"פ תה' ע , ד). תחנף - הרי חנפה הארץ בדמים (ע"פ יש' כד , ה ותה' קו , לח) ובערוה , ובא היום שתחז בציון עיננו (בנוסחנו: עינינו) , וזה היום שקיוינוהו (ע"פ איכה ב , טז); וכסבורים שבא קצך (ע"פ יר' נא , יג). (יב) והמה לא ידעו מחשבות יי' - כי לרעתם קבצם ולא לרעתך; אלא כאדם שמקבץ עמרים לגרן לדוש , ואחר שקיבצם מביא פרתו ודשה אותם. (יג) כן קומי ודושי בת ציון , כי קרנך אשים ברזל - לנגח כל העומד בפנייך , ופרסותיך אשים נחושה - לדוש. והדקות עמים רבים - הנאספים עליך. והחרמתי - לשון 'קדש'. (יד) עתה תתגדדי ותקרחי (ע"פ דב' יד , א) בת גדוד ששם עלינו מצור - היא אשור , על מלכיה ושריה ועמה שֶכָּלו כלם. שהרי בשבט יכו - מן השמים , על הלחי ― בבזיון , כענין "כי הכית את כל איבי לחי" (תה' ג , ח) ― את סנחריב מלך אשור שהיה בא להיות שופט את ישראל - לעשות בהם שפטים; המקום יכהו לחי וישבר שניו (ראה שם) וישיבהו אחור בחרפה ובכלימה. וכן הוא אומר: "וישב בבשת פנים לארצו" (דה"ב לב , כא). [(ת"ג:) זהו שכתוב בישעיה "אל תירא עמי יושב ציון מאשור בשבט יככה" וגו' (י , כד).] גדוד - 'לשון נופל'.