מאגר הכתר מיכה פרק ו עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ו
(א) את אשר יי' אמר - אלי. קום ריב את עַמי עִם ההרים - כלומר: במעמד ההרים והגבעות; כמו שמפרש והולך: (ב) שמעו הרים את ריב יי' - עם עמו. (ג) מה עשיתי לך - רעה , שעזבתני? ומה הלאיתיך - והטרחתיך בעבודתי , שהלכת לעבד אלהים אחרים? (ד) כי זה עשיתי לך: העליתיך מארץ מצרים. משה ואהרן - ללמד ולהורות לאנשים , ומרים - לנשים; להדריכך בדרך הטובה , ולא תחטא. (ה) זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב בשטים לקללך , ומה ענה אותו בלעם בן בעור - שאני הייתי מעכב על ידו שלא לקללך , מאהבתי אותך. וזכור נא הטובות שגמלתיך מן השטים ועד שבאת לגלגל - שכבשת את הארץ; שאילו לא גמלתיך טובה אחרת , כדיי הוא שתעבדני לעולם. ולפיכך זכֹר אלה , שעל כך תדע ותכיר צדקות יי' - כי צדיק וישר הוא כנגדך (ע"פ דב' לב , ד) , ותאמר: צדיק הוא יי' (ע"פ איכה א , יח). (ו) כי במה אקדם יי' - על כל אלה הטובות , שיהא קרבן הַקדָמתי כדיי לשילום טובות הללו? האקדמנו בעולות - שיהא כדיי? הלא כל חית לבנון אין די עולה (ראה יש' מ , טז)! (ז) הירצה יי' באלפי אלים (בנוסחנו: אילים) - ברבבות אלים שנחלי שמן יוצאים מהם , ולכך גמלני טובות הללו , שאכבדנו בכל אלה? ואם חטאתי לו , שמא אתן לו בכורי לעולה ויתרצה לי , כי בכך הוא חפץ , ופרי בטני אעלה לו על חטאת נפשי?! לא בכך הוא חפץ! כל זה תכיר ותדע. (ח) שמא הגיד לך , אדם , מה טוב בעיניו מכל אשר לך תתן לו , ומה יי' אלהיך דרש (בנוסחנו: דורש) מעמך - מממונך? רק דבר זה: עשות משפט - בין איש ובין רעהו , ואהבת חסד - לעניים ולצריכים , והצנע בתרבות לכת עם אלהיך - לנהוג בו מורא וכבוד וקדושה. הצנע - לשון 'נודרטורא' (בלעז); כמו "ואת צנועים חכמה" (מש' יא , ב). ומה יי' דרש ממך - דבר הנביא הוא שאומר לישראל , ולא על הגיד לך מֻסב כמו מה טוב. (ט) קול יי' לעיר יקרא - כמלך שחנה על העיר במצור וקורא להם לשלום , שישובו ויוועדו לפניו למשפט ליום מועד. ותושיה - ומשפט וצדק בא לֵראות על שמך - על שמע שם רע הבא לפניו ממך; כענין "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו" (בר' יח , כא). שמך - כמו "ויצא לך שם בגוים" (יח' טז , יד); "ויהי שמו בכל הארץ" (צירוף של יהו' ו , כז ומ"א ה , יא). שמעו מטה - המוסר שיְיַסר אתכם אם לא תשובו , ומי ייעד אז העיר למשפט לפניו , לתושיה ומשפט , אחר שיתחיל להכות אתכם במטהו! לפיכך טוב לכם לשוב קודם לכן. (י-יא) ושאלו ודרשו: היש (בנוסחנו: האש) עוד בבית רשע אוצרות רשע - שסופו להתחייב בם , ואיפת רזון - וחסרון שהיה מודד לאחרים , שזעומה ושנואה בעיני המקום , וישיב החמס שבידיו? שכל זמן שהן בידי - האזכה לפני המקום? כך תאמרו בעצמיכם. (יב) אשר עשיריה - בקרבה; מֻסב על "קול יי' לעיר יקרא" (לעיל , ט) , לפי שעשיריה בקרבה מלאו והעשירו חמס. (יג-יד) גם אני החליתי אותך להכותך על חטאותיך - אם לא תשוב באותה הכאה. השמם - שיִשממו עליך כל עובר (ע"פ מ"א ט , ח); שאתה תאכל ולא תשבע - מדה במדה , כנגד איפה וכיס רזון (ראה לעיל , י - יא). גם יש לומר: השמם אותך - כמו "משמים בתוכם" (ראה יח' ג , טו). וישחך - ויסער ויהמה האוכל בקרבך ובבטנך , עד שתקיאנו. וישחך - ויסער ויהמה האוכל; כמו "מה תשתוחחי נפשי" (תה' מב , ו); לשון 'דבטמנט' (בלעז). ותסג אחור מפני אויביך , ולא תפליט פליט. ומה שתפלט , לחרב אתן - או בידך או ביד אחר; כענין "והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא" (מ"א יט , יז). (טו) ולא תקצור - כי יאכלוהו אויביך. (טז) ולפי שישתמר הפליט הנפלט בך חקות עמרי - ללכת בהם , ולא יקח מוסר מחביריו שנפלו בחרב ביד אויביהם , וחרפת עמי - שיהו לשמה ולשרקה לכל עובר , על ידיכם תשאו - שאתכם יחרפו האויבים באמרם לעם כל היום (ע"פ תה' מב , ד): איה מלכך ושריך ויושיעוך בכל עריך (ע"פ הו' יג , י) , נמצאו המלך והשרים וגדולי העם נושאים חרפת העם.