מאגר הכתר מיכה פרק ו עם פירוש רד"ק

פרק ו
(א) שמעו - אמר הנביא כנגד ישראל: שמעו מה שאמר לי האל! ומה אמר? קום ריב את ההרים - כמו 'אל ההרים'; וכן "והראה את הכהן" (וי' יג , מט) - כמו 'אל'; רוצה לומר: הראה ריבך אליהם. וכן אמור לגבעות שתשמענה קולך. וטעם ההרים והגבעות - על דרך "האזינו השמים... ותשמע הארץ" (דב' לב , א); "שמעו שמים והאזיני ארץ" (יש' א , ב) , "כי היא שמעה את כל דברי יי'" (ראה יהו' כד , כז). והריב הוא עִם ישראל , שיתוכח עמהם האל על הטובות שעשה להם והם גמלו לו רע (ראה להלן). ויונתן תרגם ההרים: "אבהתנא" , והגבעות: "אמהתנא"; כלומר: שישמעו האבות , שהם אברהם יצחק ויעקב , והאמהות , שהם שרה , רבקה , רחל ולאה , מה שגמלו בניהם לאל. (ב) שמעו הרים. והאיתנים - הם ההרים או הגבעות (ראה לעיל , א) , שהם החזקים אשר ביסוד העפר , והם מוסדי ארץ. ויונתן תרגם: "שמעו אבהתנא ית דינא דיי' ועקריא יסודי ארעא". (ג) עמי מה עשיתי לך - מה רעה עשיתי לך. ומה הלאיתיך - הה"א בסגול והאל"ף בצרי. ופירושו: מה מצוה צויתי לך שתִלאה לעשותה? ענה בי - העד בי אם עשיתי! (ד) כי העליתיך - אבל עשיתי לך טובות , שהעליתיך מארץ מצרים שהיית שם בעבודה קשה. ומבית עבדים - פירוש מארץ מצרים; כמו "אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך" וגו' (שמ' כ , ב). ופירוש מבית עבדים - ממקום שהייתם בו עבדים. או פירושו , שהם היו עבדים ואתם הייתם עבדים לעבדים; ומצרים מבני חם היו (ראה בר' י , ו) , ונאמר "עבד עבדים יהיה לאחיו" (בר' ט , כה). ואשלח לפניך - לפני צאתך שלחתי לך בעבודתך מבשרים שבשרוך בגאולה להניח לך מרגזך (ע"פ יש' יד , ג); והמבשרים היו שלשה: משה , אהרן ומרים. ויונתן תרגם: "ושלחית קדמך תלתא נביאין משה אהרן ומרים; משה לאלפא מסורת דינין אהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא". (ה) זכר נא. ומה ענה אותו - אחר שהזהרתיו שלא יקלל אתכם (ראה במ' כב , יב). מן השטים עד הגלגל - וזכר גם כן מן השטים שחטאתם שם והייתם חייבים כלייה , וכפר לכם במקצת החוטאים שהמית במגפה (ראה במ' כה , א - ט); עד הגלגל - מה עשה לכם האל , שהעבירכם את הירדן ביבשה (ראה יהו' ג , יג - יז). למען דעת צדקות יי' - הכל זְכור מפי הקבלה ומפי תורת משה , למען שתדע צדקות יי' שעשה עמך ותיטיב מעשיך. ותרגם יונתן: "הלא גבורן איתעבידא לכון ממישר שטין עד בית גלגלא". (ו) במה אקדם יי' - אם יאמר אחד מכם: באי זו מנחה אקדם יי' שירצה בה , ובמה אכף לו? האקדמנו בעולות , בעגלים - ויהיו העולות עגלים בני שנה , שהם טובים ונבחרים? אכף - שרשו 'כפף' , והוא מבניין 'נפעל'. (ז) הירצה יי' - זָכַר הנבחרים במין הבשר לאכול. אמר עוד: או שמא ירצה ברוב המנחה? והוא מה שאמר באלפי אלים (בנוסחנו: אילים) ברבבות נחלי שמן; וזה על דרך הפלגה , כמו "נהרי נחלי דבש וחמאה" (איוב כ , יז). האתן בכורי פשעי - או שמא לא ירצה במנחת הבהמות אלא במי שחביב עלי מבָּנַי , והוא בכורי , שאתננו לו למנחה בעבור פשעי , שיכפרנו לי בהעלותי אותו לפניו? וכפל העניין במלות שונות ואמר: פרי בטני חטאת נפשי - כלומר: אם אתן פרי בטני בעבור חטאת נפשי? ותרגם יונתן פרי בטני: "חביב מעי"; כלומר: החביב והאהוב שבבניי. (ח) הגיד לך אדם מה טוב - זהו מענה השאלה. אמר: אין חפצי בעולות כי אם בעשות הטוב; כמו שאמר שמואל הנביא: "הנה שמוע מזבח טוב" (ש"א טו , כב). ועשות משפט - בכללו כל המצות שבין אדם לחבירו , כמו נזקי ממון ודברים; גם העריות , שנאמר "את משפטי תעשו" (וי' יח , ד) , וכתוב אחריו "ערות אביך וערות אמך" וגו' (שם , ז). ואהבת חסד - היא גמילות חסדים; ויעשה יותר מן הראוי לו. והצנע לכת עם אלהיך - הוא יחוד האל ואהבתו בכל לבבו ובכל נפשו (ע"פ דב' ו , ה). ואמר והצנע - כי הדבר הזה מסור ללב , והוא דבר צניעות. ויונתן תרגם: "והוי צנוע להלכא בדחלתא דיי'". ורבותינו ז"ל פירשו (ראה מכות כד , א): עשות משפט - אלו הדינין , אהבת חסד - זו גמילות חסדים , והצנע לכת עם אלהיך - זה הוצאת המת והכנסת כלה. והרי דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכם בצנעה אמרה תורה: הצנע , דברים שדרכם לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. (ט) קול יי' לעיר יקרא - קול יי' הוא דבר הנביא , כי בשם יי' הוא מתנבא. לעיר - כמשמעו , כלומר: לבני העיר , קורא להם לשוב בתשובה; והעיר היא ירושלם או שומרון. ויש מפרשים (ראה רש"י) לעיר - כמו 'להעיר'; כלומר: להעיר אותם לתשובה. ותושיה יראה שמך - ואיש תושיה; וכן "ואני תפלה" (תה' קט , ד) - ואני איש תפלה. אמר הנביא: כשאני קורא דברך בתוך העיר , מי שהוא איש חכמה ביניהם - הוא לבדו יראה בתוך לבבו שמך הנכבד , וכי ראוי להכנע מפניו כשהנביא מזכירו ומזכיר דברו; ושאר האנשים לא יחושו. והוא , איש תושיה , אומר להם: שמעו מטה - כלומר: מטה הפורענות; ואומר: שמעו כמה קשה גזירה זו! ומי יעדה - ושמעו מי יעד זאת הגזירה להביאה! כי מי שיעדה יוכל להביאה כמו שיעדה , כי היכולת בידו. וה"א יעדה - כינוי לגזירה , שהיא כמשל מטה , שהיא מכה כמו המטה המכה. ותושיה - שם לחכמה (ראה מש' ח , יד); ושרשו 'ישה' , מעניין 'יש'; כי אין בעולם השפל דבר עומד אלא היא. לפיכך נקראת 'תושיה' , שעומדת בישותה לעולם. יעדה - הזמינהּ לבוא; כמו "ואם לבנו ייעדנה" (שמ' כא , ט); "מן המועד אשר יעדו" (ש"ב כ , ה). ויונתן תרגם כן: "קל נבייא דיי' על קרתא מכלן ומלפיא דדחלין לשמך ישמעו מלכיא ושלטוניא ושאר עמא דארעא". (י) עוד האש בית רשע - הוא חסר יו"ד; ופירשו יונתן כמו 'היש': "עוד האית בבית רשיעא". וה"א 'האש' פתוחה , כי היא לשאלה; כמו "האיש כמוני יברח?" (נחמ' ו , יא). וכן אמרה המסרה (ראה מס"ג לפסוקנו): ב' פתחין חד חסר וחד מלא. ולדעת המתרגם פירושו כן: ראו היש עוד בית רשע אוצרות רשע. ופירוש עוד - עדיין , אחר שקרא קול יי' (ראה לעיל , ט); ראו כי לא פנו אל קול יי' הקורא , וראו כי עדיין תמצאו בבית רשע אוצרות רשע. ובית רשע - חסר בי"ת השמוש , והוא כמו 'בבית'; וכן "הנמצא בית יי'" (מ"ב יב , יא) והדומים לו. ויש לפרש האש כמשמעו , כלומר: ראו אם איש רשע בבית אוצרות רשע , כי לא שב מרשעו מפני קול יי' הקורא. ואיפת רזון זעומה - איפת רזון תמצאו בבית רשע , שהיא זעומת האל; כמו שאמר עמוס "להקטין איפה ולהגדיל שקל" (ח , ה). איפת רזון - זו היא איפה קטנה , שהיא רזה וחסרה. רזון - שם בשקל "קלון" (הו' ד , יח); "חרון" (יח' ז , יב). ויונתן תרגם: "מכילן דשקר מייתן לווט". (יא) האזכה - כל אחד ואחד היה לו להשיב אל לבו ולאמר: אם אזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה? אבני מרמה - הם משקלות המרמה; כמו שאמר בתורה "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה" (דב' כה , יג): כשיקח דבר ישקול בגדולה , וכשימכור דבר ימכור בקטנה. (יב) אשר עשיריה - עשירי ה"עיר" שזכר (לעיל , ט) , שמרון או ירושלם. מלאו חמס - מלאו בתיהם חמס. ויושביה - אף שאינם עשירים , דברו שקר; שאין להם תחבולה לקנות ממון רב להנאה מועטת , ידברו שקר. ולשונם רמיה בפיהם - ולשונם בפיהם היא רמיה. והוא תואר בפלס "עניה" (יש' נא , כא); "שביה" (יש' נב , ב). (יג) וגם אני - כמו שאתה החלית העניים והעשוקים במרמותיך , כן אני החליתי אותך בהכות אותך מכה קשה. השמם על חטאתיך (בנוסחנו: חטאתך) - השמותיך על חטאתיך. או פירושו עניין תמיהה , כלומר: אתמיה בני אדם ברוב הכותי אותך על חטאתיך. השמם - מקור. ותרגם יונתן: "ואף אנא אייתי עלך מרע ומחא אצדינך על דחטיתא". (יד) אתה תאכל - מאכלך יהיה למארה , שלא תשבע ממנו. וישחך בקרבך - הכנעתך תהיה בקרבך , כלומר: בארצך , קודם שתִגְלה. וישחך - שם , ושרשו 'ישח'; בפלס "וישעך תתן לנו" (תה' פה , ח). ויונתן תרגם: "ויהי עלך מרע במעך". ותסג ולא תפליט - תשיג האשה להריון ולא תפליט הולד , אלא ימות במעיה. ואשר תפלט לחרב אתן - ואשר תלד לא ישמחו בו , כי בחרב האויב יפול. ותסג - בסמ"ך כמו בשי"ן; וכן "ארור מסיג גבול רעהו" (דב' כז , יז). (טו) אתה - מבואר הוא. תדרך - בחלם לקריאת בן אשר ובקמץ חטף (קמץ קטן) לקריאת בן נפתלי (ראה החלופים ע' לח הערה 3 ). ותירוש - על שם סופו; כמו "וטחני קמח" (יש' מז , ב). כי לא ידרוך האדם התירוש אלא הענבים. (טז) וישתמר - אע"פ כן לא תִוָסרו בכל הרע שאני מביא עליכם , ועדיין חק עמרי משתמר בכם , ותעזבו חקותי! ואמר ישתמר , לשון יחיד , ואמר חקות , לשון רבים - רוצה לומר: כל חוק וחוק. וחרפת עמי תשאו - מה שהייתם מחרפים עמי , שהם העשוקים - תקבלו עונש אותה חרפה , שיחרפו אתכם הגוים.