פרק ו
[א]
שִׁמְעוּ־נָ֕א
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה
אֹמֵ֑ר
ק֚וּם
רִ֣יב
אֶת־הֶהָרִ֔ים
וְתִשְׁמַ֥עְנָה
הַגְּבָע֖וֹת
קוֹלֶֽךָ:
[ב]
שִׁמְע֤וּ
הָרִים֙
אֶת־רִ֣יב
יְהוָ֔ה
וְהָאֵתָנִ֖ים
מ֣וֹסְדֵי
אָ֑רֶץ
כִּ֣י
רִ֤יב
לַֽיהוָה֙
עִם־עַמּ֔וֹ
וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל
יִתְוַכָּֽח:
[ג]
עַמִּ֛י
מֶה־עָשִׂ֥יתִי
לְךָ֖
וּמָ֣ה
הֶלְאֵתִ֑יךָ
עֲנֵ֥ה
בִֽי:
[ד]
כִּ֤י
הֶעֱלִתִ֙יךָ֙
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
וּמִבֵּ֥ית
עֲבָדִ֖ים
פְּדִיתִ֑יךָ
וָאֶשְׁלַ֣ח
לְפָנֶ֔יךָ
אֶת־מֹשֶׁ֖ה
אַהֲרֹ֥ן
וּמִרְיָֽם:
[ה]
עַמִּ֗י
זְכָר־נָא֙
מַה־יָּעַ֗ץ
בָּלָק֙
מֶ֣לֶךְ
מוֹאָ֔ב
וּמֶה־עָנָ֥ה
אֹת֖וֹ
בִּלְעָ֣ם
בֶּן־בְּע֑וֹר
מִן־הַשִּׁטִּים֙
עַד־הַגִּלְגָּ֔ל
לְמַ֕עַן
דַּ֖עַת
צִדְק֥וֹת
יְהוָֽה:
[ו]
בַּמָּה֙
אֲקַדֵּ֣ם
יְהוָ֔ה
אִכַּ֖ף
לֵאלֹהֵ֣י
מָר֑וֹם
הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ
בְעוֹל֔וֹת
בַּעֲגָלִ֖ים
בְּנֵ֥י
שָׁנָֽה:
[ז]
הֲיִרְצֶ֤ה
יְהוָה֙
בְּאַלְפֵ֣י
אֵילִ֔ים
בְּרִֽבֲב֖וֹת
נַחֲלֵי־שָׁ֑מֶן
הַאֶתֵּ֤ן
בְּכוֹרִי֙
פִּשְׁעִ֔י
פְּרִ֥י
בִטְנִ֖י
חַטַּ֥את
נַפְשִֽׁי:
[ח]
הִגִּ֥יד
לְךָ֛
אָדָ֖ם
מַה־טּ֑וֹב
וּמָֽה־יְהוָ֞ה
דּוֹרֵ֣שׁ
מִמְּךָ֗
כִּ֣י
אִם־עֲשׂ֤וֹת
מִשְׁפָּט֙
וְאַ֣הֲבַת
חֶ֔סֶד
וְהַצְנֵ֥עַ
לֶ֖כֶת
עִם־אֱלֹהֶֽיךָ:
ס
[ט]
ק֤וֹל
יְהוָה֙
לָעִ֣יר
יִקְרָ֔א
וְתוּשִׁיָּ֖ה
יִרְאֶ֣ה
שְׁמֶ֑ךָ
שִׁמְע֥וּ
מַטֶּ֖ה
וּמִ֥י
יְעָדָֽהּ:
[י]
ע֗וֹד
הַאִשׁ֙
בֵּ֣ית
רָשָׁ֔ע
אֹצְר֖וֹת
רֶ֑שַׁע
וְאֵיפַ֥ת
רָז֖וֹן
זְעוּמָֽה:
[יא]
הַאֶזְכֶּ֖ה
בְּמֹ֣אזְנֵי
רֶ֑שַׁע
וּבְכִ֖יס
אַבְנֵ֥י
מִרְמָֽה:
[יב]
אֲשֶׁ֤ר
עֲשִׁירֶ֙יהָ֙
מָלְא֣וּ
חָמָ֔ס
וְיֹשְׁבֶ֖יהָ
דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר
וּלְשׁוֹנָ֖ם
רְמִיָּ֥ה
בְּפִיהֶֽם:
[יג]
וְגַם־אֲנִ֖י
הֶחֱלֵ֣יתִי
הַכּוֹתֶ֑ךָ
הַשְׁמֵ֖ם
עַל־חַטֹּאתֶֽךָ:
[יד]
אַתָּ֤ה
תֹאכַל֙
וְלֹ֣א
תִשְׂבָּ֔ע
וְיֶשְׁחֲךָ֖
בְּקִרְבֶּ֑ךָ
וְתַסֵּג֙
וְלֹ֣א
תַפְלִ֔יט
וַאֲשֶׁ֥ר
תְּפַלֵּ֖ט
לַחֶ֥רֶב
אֶתֵּֽן:
[טו]
אַתָּ֥ה
תִזְרַ֖ע
וְלֹ֣א
תִקְצ֑וֹר
אַתָּ֤ה
תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙
וְלֹא־תָס֣וּךְ
שֶׁ֔מֶן
וְתִיר֖וֹשׁ
וְלֹ֥א
תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן:
[טז]
וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר
חֻקּ֣וֹת
עָמְרִ֗י
וְכֹל֙
מַעֲשֵׂ֣ה
בֵית־אַחְאָ֔ב
וַתֵּלְכ֖וּ
בְּמֹעֲצוֹתָ֑ם
לְמַעַן֩
תִּתִּ֨י
אֹתְךָ֜
לְשַׁמָּ֗ה
וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙
לִשְׁרֵקָ֔ה
וְחֶרְפַּ֥ת
עַמִּ֖י
תִּשָּֽׂאוּ:
פ
פרק ו
(א-ב)
שמעו
נא
את
אשר
יי'
אומר
קום
ריב
את
ההרים
וכו'
-
עתה
ישוב
לענינו
,
להוכיח
בני
דורו
שהיו
רעים
,
ויעד
להם
חורבן
וגלות
על
יד
מלכי
אשור
,
כמו
שהתחיל
(ראה
מי'
א).
כי
זה
כמו
שיאמרו
החכמים:
ונשוב
לכונת
הפרק;
או:
ונשוב
לכונתנו.
והנה
אין
ריב
בכאן
מצורף
להרים
,
כי
אינו
מתרעם
עם
ההרים
,
רק
עם
ישראל;
אבל
הפירוש
-
כמו
שיזכור
אחר
כן
(פס'
ב)
,
שההרים
ישמעו
הריב
שיש
לַשם
עם
ישראל;
כטעם
"האזינו
השמים"
(דב'
לב
,
א).
והאתנים
-
תאר
אל
מוסדי
ארץ
,
כלומר:
יסודות
הארץ
,
שהם
חזקים.
(ד)
כי
העליתיך
-
כלומר:
אבל
העליתיך
וכו'.
ואשלח
לפניך
-
שהיו
הולכים
לפניהם
להורותם
הדרך
,
כטעם
"ויי'
הולך
לפניהם"
(שמ'
יג
,
כא).
(ה)
מן
השיטים
ועד
(בנוסחנו:
עד)
הגלגל
-
אינו
דבק
עם
בלעם
בן
בעור
הסמוך;
וכן
"ונכרתה
הנפש
ההיא
מיום
הראשון
עד
יום
השביעי"
(שמ'
יב
,
טו);
אבל
זה
דבק
עם
"מה
עשיתי
לך"
(לעיל
,
ג).
וזכר
שטים
-
ששם
היה
ענין
בלעם
,
בשיטים
בערבות
מואב
(ראה
במ'
כה
,
א;
לג
,
מט).
וצירף
לזה
ענין
הגלגל
-
ששם
עשה
השם
נפלאות
לישראל
(ראה
יהו'
ד
,
יט;
י
,
ז
ואי')
,
ואז
החזיקו
בארץ.
למען
דעת
צדקות
יי'
-
זה
סבה
לכל
מה
שקדם;
וה'יודעים'
הוא
ישראל
וכל
האומות.
(ו)
במה
אקדם
יי'
-
כטעם
"נקדמה
פניו"
(תה'
צה
,
ב).
והנביא
דבר
זה
כנגד
כל
ישראל
,
להודיע
כי
אין
הכונה
הראשונה
מן
השם
בעולות
וזבחים
(ע"פ
ש"א
טו
,
כב)
,
רק
כטעם
"הנה
שמוע
מזבח
טוב"
(שם).
וטעם
אכף
-
אכפף.
(ז)
האתן
בכורי
פשעי
פרי
בטני
חטאת
נפשי
-
כל
הקודמים
(ראה
רש"י
,
ראב"ע
ורד"ק)
התחכמו
בפרוש
זה
הלשון
,
ושמחו
כי
הניחו
שיש
בכאן
חסרון
בי"ת
,
וכי
בי"ת
'ברבבות'
תשרת
גם
לזה;
ולא
מצאו
האמת.
אבל
רָמז
,
כי
נתינת
הבנים
לזבח
,
אם
בכור
אם
זולתו
,
כנהוג
ליתר
האומות
,
הוא
פשע
וחטאת
נפש;
ומשאר
הבעלי
חיים
-
בלתי
רצוי
לשם
,
ואם
אינו
פשע
וחטאת
נפש.
ובזה
הערה
גדולה
,
ובאור
הכל
'אוצר
יי''
יבא.
(ח)
הגיד
לך
אדם
מה
טוב
-
זכר
שלשה
סוגים
עליונים
,
ובאורם
'אוצר
יי''
יבא.
(ט)
קול
יי'
לעיר
יקרא
וכו'
-
אמר
הנביא
,
כי
יי'
קורא
לאנשי
העיר
,
ובעל
תושיה
מהם
הוא
רואה
שמו
,
לא
הסכלים
,
כי
אותם
אינם
שומעים
לקולו
ולא
רואים
שמו.
וכבר
הודעתיך
כמה
פעמים
,
כי
השם
והנביא
שלוחו
-
כמו
אחד.
שמעו
-
לכן
שמעו.
מטה
-
הטעם:
מטה
מוסר
יי'
להכות
וליסר
,
כטעם
"ומטה
הוא
בידם
זעמי"
(יש'
י
,
ה);
והשם
בלי
ספק
יעד
אותם.
(י)
עוד
האיש
וכו'
-
אין
זה
דרך
תמה
,
אבל
גזרה.
ואיש
אינו
רומז
לאיש
פרטי
,
אבל
לכלל
עמנו;
וכן
"ויאמר
איש
ישראל"
(יהו'
ט
,
ז);
ורבים
כן.
והטעם
,
כי
אע"פ
שהכם
יי'
מכות
גדולות
,
עדיין
הם
רשעים;
כמו
שהפליג
כמה
פעמים
עמוס
ואמר:
"ולא
שבתם
עדי
נאם
יי'"
(עמ'
ד
,
ו
,
ח
ועוד).
(יא)
האזכה
-
גם
זה
דברי
הנביא
בעד
כל
ישראל.
(יג)
השמם
-
להשמים
אתכם.
(יד)
וישחך
-
כניעותך
ושפלותך.
ותסג
-
תשיג
האשה
ילדים
בבטנה.
(טז)
וישתמר
-
זה
סבה
פועלת
לאותן
המאֵרות
שקדם
זכרם;
והטעם
,
כי
היו
משתמרות
חקות
הרשע
עמרי
ואחאב
בנו
,
וישראל
היו
שומרין
אותם;
הפך
"ושמרו
דרך
יי'"
(בר'
יח
,
יט).
למען
תתי
וכו'
-
זה
לא
עשו
הם
לתכלית
זה
,
ורבים
מזה
המין.
ובאור
הכל
'אוצר
יי''
יבא.