מאגר הכתר מיכה פרק ו עם פירוש ראב"ע

פרק ו
(א) שמעו - ידבר עם ישראל בעד השם; וככה אמר לי: קום ריב עם ישראל בהרים. (ב) שמעו - הטעם: כמו "האזינו" (דב' לב , א) , בעבור היותם עומדים; וככה "כי היא שמעה" (יהו' כד , כז). (ג) עמי , מה הרעותי לך , ואם הלאיתיך (בנוסחנו: הלאתיך)? הטעם: מה דבר בקשתי מאתך שתִלאה לעשותו? ענה בי - העד בי. (ד) כי - רק טובה רבה עשיתי לך , אשר העליתיך והוצאתיך על ידי אדם שתוכל לדבר עמו ולומר לו כל צרכיך , ושיודיעך דרכי; והם: משה - שבא אל פרעה , ואהרן - שהתנבא על ישראל לפני בא משה , ומרים - שהתנבאה לנשים. גם התורה נתנה על ידי משה [ו אהרן שהיה לו לפה. ושניהם למדו המצוות לאנשים , ומרים לנשים] , אשר דבר השם עמו פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו (ראה שמ' לג , יא) , פה אל פה ולא בחלום , במראה ולא בחידות (ראה במ' יב , ח). והיא טובה גדולה ונפלאת , כי הדברים ברורים כאב לבנו ורב לתלמידו. (ה) עמי - הזכיר החסד שעשה השם עם ישראל על דבר עצת בלק , שיעץ להשמיד הכל. וטעם ומה ענה אותו - שלא הנחתי בלעם לקללכם; וציויתיו והתנבא , כי נתתי רוחי עליו בעבור כבודכם; [וכתוב הוא. וכל אשר ענה אותו - שבירך אתכם.] ויהושע אמר בדבר בלעם: "ואציל אתכם מידו" (יהו' כד , י). וטעם מן השטים - כי לא היה בין השיטים , שחטאו שם ישראל , ובין הגלגל , רק מעט דרך ומַעֲבר הירדן ― והזכיר הגלגל , כי היא תחלת ארץ ישראל ― והנה הטעם: כאשר הייתם קרובים להכנס אל הארץ אז חטאתם חטאה גדולה (ראה שמ' לב , ל) , שהייתם כולכם בני מות; וחמלתי עליכם , ובאתם אל הארץ , ועזרתי אתכם - וכל זה עשיתי , אולי תכירו הטוב שעשיתי לכם. וזהו למען דעת צדקות יי'. (ו) במה - ואם כל אחד מכם יאמר: במה אתרצה אל אלהי , שעשה עם אבותי זה החסד? וזהו במה אקדם. ומלת אכף - מפעלי הכפל; כדרך 'אשתחוה' , כמנהג המביא מנחה לאדוניו. (ז) הירצה - אם אוכל להקריב לו פרים רבים , כי רצונו באלפים רבים , ושמן לקרבן רבבים נחלים? או אם ירצה , אתן לו בכורי בעבור פשעי , שיסלח לי? והטעם: שאקריבנו לפניו. שאין לי במה אתרצה , כי אם בבהמות או בבני. פרי בטני - הטעם כפול. ובי"ת ברבבות ישרת בעבור שנים אחריו , וככה הוא: האתן בכורי בפשעי , פרי בטני בעבור חטאת נפשי? כמו "ויעבד ישראל באשה" (הו' יב , יג). (ח) הגיד - זאת היא תשובת הנביא: ככה הגיד לך , אתה , האדם האומר: "במה אקדם יי'" (לעיל , ו) , מה טוב בעיניו שתעשה; והוא איננו מבקש אילים , ולא בנך (ראה לעיל , ז) , רק עשות משפט - שלא תעשה עול לעמיתך , ולא תוננו בדבור או בהון , רק תעשה חסד עמו בכל יכולתך , ותצנע לכתך עם השם לבדו - שתלך בדרכיו בתֹם לבב; הפך 'קשי ערף'. (ט) קול - בעבור שהזכיר שתעשה משפט (ראה לעיל , ח) , החל להוכיח ישראל על שאינם עושים משפט ומשקל במדה (ע"פ וי' יט , לה). וטעם לעיר - שומרון , או לירושלם. ותושיה - חסר 'איש' , כמו "ואני תפלה" (תה' קט , ד); ויראה בלב , זה , השם הקורא; וכן הוא: ואיש תושיה יראה וידע השם הנזכר. ויפת אמר , כי ה"א תחת יו"ד , והטעם: - כי תושיה ילמדו יראי השם; וזהו הבל. שמעו מטה - שיביא השם לייסר את המעוותים , ודעו מי יעדה , ולא תתאחר. ומטה - לשון נקבה גם זכר , כשמות רבות ככה. (י-יא) עוד האיש - הנכבד בעיר - עודהו מחזיק ברשעתו (ע"פ איוב ב , ג) אחר ששמע קול הקריאה (ראה לעיל , ט); יש בביתו , בבית (בנוסחנו: בית) רשע , אוצרות רשע - ממון שקבץ ברשע ובאיפת רזון - חסרה , שהיא זעומה לשם. ולא יאמר בלבו איננו ירא מלפני השם , שיאמר בלבו: האזכה? (יב-יג) אשר עשירי העיר הנזכרת , "לעיר יקרא" (לעיל , ט) , וגם הטעם: מדבר אל האיש הנזכר , "עוד האיש" (לעיל , י) - לכל אחד מעשירי העיר: אם אתה עשית חמס והחלית לבב עשוקים , גם אני החליתיך עת הכיתיך והשממתיך. (יד) אתה. וישחך - שם דבר , כמו "וישעך תתן לנו" (תה' פה , ח). והטעם: הפך 'גאותך'. ותסג - אשתך. והסמ"ך כשי"ן: תשיג להריון , ולא תלד. את כל זה - בעבור החמס שעשיתם איש לרעהו , העשיר לעני. (טז) וישתמר - כל אחת מחקות עמרי. וכל מעשה בית אחאב - הם המשתמרים , וחקתי לא ישתמרו. וטעם וחרפת... - מה שהייתם מחרפים עובדי השם , תשאו הגמול. או הטעם: חרפת עמי תשאו עליכם , כדרך "וחרפה לא נשא על קרובו" (תה' טו , ג).