פרק א
[א]
מַשָּׂ֖א
נִֽינְוֵ֑ה
סֵ֧פֶר
חֲז֛וֹן
נַח֖וּם
הָאֶלְקֹשִֽׁי:
[ב]
אֵ֣ל
קַנּ֤וֹא
וְנֹקֵם֙
יְהוָ֔ה
נֹקֵ֥ם
יְהוָ֖ה
וּבַ֣עַל
חֵמָ֑ה
נֹקֵ֤ם
יְהוָה֙
לְצָרָ֔יו
וְנוֹטֵ֥ר
ה֖וּא
לְאֹיְבָֽיו:
[ג]
יְהוָ֗ה
אֶ֤רֶךְ
אַפַּ֙יִם֙
וּגְדָול־כֹּ֔חַ
וְנַקֵּ֖ה
לֹ֣א
יְנַקֶּ֑ה
יְהוָ֗ה
בְּסוּפָ֤ה
וּבִשְׂעָרָה֙
דַּרְכּ֔וֹ
וְעָנָ֖ן
אֲבַ֥ק
רַגְלָֽיו:
[ד]
גּוֹעֵ֤ר
בַּיָּם֙
וַֽיַּבְּשֵׁ֔הוּ
וְכָל־הַנְּהָר֖וֹת
הֶחֱרִ֑יב
אֻמְלַ֤ל
בָּשָׁן֙
וְכַרְמֶ֔ל
וּפֶ֥רַח
לְבָנ֖וֹן
אֻמְלָֽל:
[ה]
הָרִים֙
רָעֲשׁ֣וּ
מִמֶּ֔נּוּ
וְהַגְּבָע֖וֹת
הִתְמֹגָ֑גוּ
וַתִּשָּׂ֤א
הָאָ֙רֶץ֙
מִפָּנָ֔יו
וְתֵבֵ֖ל
וְכָל־י֥וֹשְׁבֵי
בָֽהּ:
[ו]
לִפְנֵ֤י
זַעְמוֹ֙
מִ֣י
יַעֲמ֔וֹד
וּמִ֥י
יָק֖וּם
בַּחֲר֣וֹן
אַפּ֑וֹ
חֲמָתוֹ֙
נִתְּכָ֣ה
כָאֵ֔שׁ
וְהַצֻּרִ֖ים
נִתְּצ֥וּ
מִמֶּֽנּוּ:
[ז]
ט֣וֹב
יְהוָ֔ה
לְמָע֖וֹז
בְּי֣וֹם
צָרָ֑ה
וְיֹדֵ֖עַ
חֹ֥סֵי
בֽוֹ:
[ח]
וּבְשֶׁ֣טֶף
עֹבֵ֔ר
כָּלָ֖ה
יַעֲשֶׂ֣ה
מְקוֹמָ֑הּ
וְאֹיְבָ֖יו
יְרַדֶּף־חֹֽשֶׁךְ:
[ט]
מַה־תְּחַשְּׁבוּן֙
אֶל־יְהוָ֔ה
כָּלָ֖ה
ה֣וּא
עֹשֶׂ֑ה
לֹא־תָק֥וּם
פַּעֲמַ֖יִם
צָרָֽה:
[י]
כִּ֚י
עַד־סִירִ֣ים
סְבֻכִ֔ים
וּכְסָבְאָ֖ם
סְבוּאִ֑ים
אֻ֨כְּל֔וּ
כְּקַ֥שׁ
יָבֵ֖שׁ
מָלֵֽא:
[יא]
מִמֵּ֣ךְ
יָצָ֔א
חֹשֵׁ֥ב
עַל־יְהוָ֖ה
רָעָ֑ה
יֹעֵ֖ץ
בְּלִיָּֽעַל:
ס
[יב]
כֹּ֣ה׀
אָמַ֣ר
יְהוָ֗ה
אִם־שְׁלֵמִים֙
וְכֵ֣ן
רַבִּ֔ים
וְכֵ֥ן
נָג֖וֹזּוּ
וְעָבָ֑ר
וְעִ֨נִּתִ֔ךְ
לֹ֥א
אֲעַנֵּ֖ךְ
עֽוֹד:
[יג]
וְעַתָּ֕ה
אֶשְׁבֹּ֥ר
מֹטֵ֖הוּ
מֵעָלָ֑יִךְ
וּמוֹסְרֹתַ֖יִךְ
אֲנַתֵּֽק:
[יד]
וְצִוָּ֤ה
עָלֶ֙יךָ֙
יְהוָ֔ה
לֹא־יִזָּרַ֥ע
מִשִּׁמְךָ֖
ע֑וֹד
מִבֵּ֨ית
אֱלֹהֶ֜יךָ
אַכְרִ֨ית
פֶּ֧סֶל
וּמַסֵּכָ֛ה
אָשִׂ֥ים
קִבְרֶ֖ךָ
כִּ֥י
קַלּֽוֹתָ:
פ
פרק א
(א-ג)
משא
נינוה
-
בעבור
שהיו
בני
נינוה
רשעים
,
ולא
נקם
הבורא
מהם
כלל
וניחם
עליהם
בימי
יונה
(יונה
ג
,
י)
,
אומר
הנביא:
אל
תסברו
שלא
ינקום
הבורא
מכם
,
כי
הוא
אל
קנוא
ונוקם
,
והוא
ארך
אפיים
,
ולבסוף
אינו
מנקה
,
שלא
ינקום
נקמתו
,
כי
יש
לו
כח
וגבורה
(ע"פ
דה"א
כט
,
יב)
לעשות
ואין
מוחה
בידו.
וגדל
כח
-
מפני
שהוא
דבוק
,
נשתנה
החלם
בקמץ.
(ד)
גוער
בים
ויבשהו
-
הוא
לקוח
מן
'יבש'
'הדגוש'
,
והיה
ראוי
לומר
'וַיְיַבְּשהו'
,
אלא
שהבליעו
היו"ד
האחת
בחברתה.
ודומה
לו
"וישרם
בערבה"
(דה"ב
לב
,
ל)
,
שהוא
לקוח
מן
'ישר'
,
והיה
ראוי
לומר
'וַיְיַשְּׁרם'
כמו
'וישברם'
,
אלא
שהבליעו
היו"ד
האחת
בחברתה;
ואע"פ
שכתובין
בו
שני
יו"דין
אינו
נקרא
אלא
אחת.
וכך
אני
אומר
"וישב
אותם
אברם"
(בר'
טו
,
יא)
,
שהוא
לקוח
מן
'ישב'
ה'דגוש';
ועונה
על
התור
וגוזל
אע"פ
שלא
בתרם
(ראה
שם
,
ט
-
י)
,
ויישבם
זה
לצד
זה
וזה
לצד
זה.
אומלל
בשן
וכרמל
-
על
משקל
'פוּעַל'
,
ואילולי
שנכפל
הלמ"ד
היה
אומר
אוּמַּל;
ומפני
כפל
הלמ"ד
בא
המ"ם
שְבָא
מורפא;
וכן
"אומלל
אני"
(תה'
ו
,
ג)
,
והוא
כמו
'אמוּל'
(ראה
יח'
טז
,
ל);
וגם
זה
הוא
פעוּל
על
משקל
'פוּעַל'.
(ה)
ותשא
הארץ
מפניו
-
ותבער;
כמו
"ותעל
משאת
העיר"
(צירוף
של
ש"א
ה
,
יב
ושו'
כ
,
לח).
(ז)
טוב
יי'
למעוז
-
אף
בעת
שעושה
נקמה
מאויביו
,
מגין
על
אוהביו.
(ח)
ובשטף
עובר
יעשה
כלה
ממקומה
-
שלנינוה
(ראה
לעיל
,
א).
(ט)
מה
תחשבון
אל
יי'
-
שהאריך
אפו
עליכם?!
כלה
הוא
עתיד
לעשות
מכם!
לא
תקום
צרה
פעמים
(בנוסחנו:
פעמים
צרה)
-
כעניין
"פעם
אחת
ולא
אשנה
לו"
(ש"א
כו
,
ח).
(י)
כי
-
כך
יגיעו
עד
שיהיו
כמו
סירים
מסובכים
-
שהאש
נאחז
בהם
ושורפתן
ואין
מכבה.
וכסובאם
-
ששותים
,
כך
יהיו
סבואים
ושתויים.
אוכלו
כקש
יבש
מלא
-
הרי
זה
מקרא
חסר
ומסורס:
כבית
מלא
קש
יבש.
(יא)
ממך
יצא
חושב
על
יי'
רעה
-
למרוד
בו.
יועץ
בליעל
-
להרשיע;
זה
סנחריב.
שמלך
אשור
מלך
נינוה
היה
,
כדכתיב
"מן
הארץ
ההיא
יצא
אשור
ויבן
את
נינוה"
(בר'
י
,
יא).
(יב)
אם
שלימים
-
יהיו
כל
בני
נינוה
ועומדים
בשלוותם
,
כן
אם
יהיו
רבים
מכמות
שהם
עתה
,
כך
נגוזו
-
כולם
ביחד
ועבר
-
שילכו
לדיראון.
ועיניתיך
-
בפעם
אחת
ולא
אֶשְנה
לענותך
עוד.
(יג)
ועתה
אשבור
מוטיהו
מעליך
-
לפי
שהזכיר
פורענות
נינוה
,
מזכיר
גאולת
ישראל
לימות
המשיח.
(יד)
לא
יזרע
-
ויתנפץ
בגלות
מכל
הנקראים
לשמך
עוד.
מבית
אלהיך
אכרית
פסל
ומסכה
-
שמעמידין
שם
הגוים.
ואשים
אותם
בתוך
קברך
-
שיטמנם
בקברות
המתים.
כי
קלות
-
בגלותך
,
בעבור
זה
אפנה
להושיעך.