מאגר הכתר נחום פרק א עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק א
(א) משא נינוה - אחר יונה , ובימי אחז יחזקיהו (ע"פ יש' א , א). ובכל המקרא לא נאמר 'משא' על שם הנביא , כמו "דברי ירמיהו" (יר' א , א) וכמו "חזון ישעיהו" (יש' א , א) - אלא על שם הגוי והממלכה , כמו "משא מואב" (יש' טו , א); "משא דמשק" (יש' יז , א). ספר - סיפור. חזון נחום - שסיפר ובישר לישראל על מפלת אויבו שהרע לו. כי לספר ולבשר להם נאמר לו החזון , ולכך נקרא 'ספר'. (ב) אל קנא (בנוסחנו: קנוא) ונקם יי' - דעו , ישראל , אע"פ ששלוה וגדולה יש לו לאשור , והרע לכם יותר מכל - כי המקום יקנא לכם וינקום נקמתכם , כי אל קנא ונקם הוא , נקם ונטר (בנוסחנו: ונוטר) בלב לאויביו. (ג) ומה ששותק להם - לפי שיי' ארך אפים וגדל כח; ולא משפלות ידים (ע"פ קה' י , יח) הוא מאריך לאויביו , כי גדל כח הוא , וסוף שלא ינקה אֹתם מרוע מעלליהם. ונקה לא ינקה - כמו "ואכל לא תאכלוהו" (וי' ז , כד); כלשון בני אדם. יי' בסופה ובסערה (בנוסחנו: ובשערה) דרכו - לבא וליפרע מהם. אבק רגליו - מִדְרַך רגליו. (ד) גוער בים - בזעמו , בקומו למשפט (ע"פ תה' עו , י) על הגוי ועל הממלכה. אמלל - 'דימוניץ' (בלעז). בשן וכרמל - הרים גבוהים הן; כמו "הר אלהים הר בשן" (תה' סח , טז). (ה) ותשא... - גבהה ועמדה; כמו "מפני שיבה תקום" (וי' יט , לב). (ו-ז) נתצו - כמו 'ננתצו'; מלשון "ונתץ את הבית" (וי' יד , מה). ובתוך חמתו ושאתו ומשפטו (ע"פ חב' א , ז) וזעמו - טוב יי' למעוז , מבצר , מבטח , ביום צרה לאהביו. ויודע - ומשים לבו לָדין מי הם חוסי בו , ולא יתן המשחית לבא אליהם לנגוף (ע"פ שמ' יב , כג) , כי בסתר כנפיו יסתירם (ע"פ תה' לא , כא). (ח) ועל נינוה אני מבשר אתכם מאתו , כי כמו בשטף מים עובר פתאום ושוטף הכל , כן כלה יעשה מקומה , ואויביו ירדף חשך , ומלאך יי' דוחה (ע"פ תה' לה , ה). (ט) מה תחשבון אל יי' - שמא סבורים אתם שיחוס עליה מלהשחית , לפי שעיר גדולה היא זו , כמו שעשה בימי יונה בן אמתי (ראה יונה ד , יא)? אין זאת! כל כך באה צעקת ישראל לפניו ממנה כלה יעשה בה. לא תקום פעמים צרה - כלומר , שעוד לא יָצֵרו ולא ירעו לעמו פעם אחרת; [(ת"ג:) ככתוב למטה "ועניתיך לא אענך עוד" (פס' יב).] לפיכך לא אשאיר בה שארית כאשר עשה אחאב לבן הדד , שחמל עליו ושילחו - ולתשובת השנה בא עליו (ראה מ"א כ , לג - לד; מ"ב ו , א). (י-יא) כי עד שהסירים סבוכים - שאין אדם יכול ליגע בהם , וכסבאם - שהם סבואים ומלאים לחלוח ורטיבה כשכור - אפילו אז אכלו באש קנאתי כקש יבש - כעת שנתמלא כל צרכו , שעומד לִקצר. כלומר: כמו שהם גדולים וחזקים ורבים ועצומים אשפוט בם , שהרי ממך , נינוה , יצא חשב על יי' רעה - להרע לעמו ולנחלתו , יועץ רשע. (יב-יג) ולפיכך כה אמר יי': אם שלמים הם בני נינוה , וכן אם רבים הם - כמו שיותר יהיו שלמים ורבים , וכן נגזו (בנוסחנו: נגוזו) - ויעברו ויכלו ברוח אפי , ולא תעמד להם שלימותם וריבוים ביום זעמי. וחוזר לסיים מליצת "סירים סבוכים" ו"סבואים" (לעיל , י): שלמים מֻסב על "סבואים" , ורבים מֻסב על "סבוכים". וכן נגזו - כמו "וכן יפרץ" (שמ' א , יב). ועניתיך - עתה ישראל ביד נינוה , לא אענך עוד , שהרי עתה אשבור מוטהו - מוט עולו מעליך , ומוסרותיו שקשר על צוארך (אנתק). (יד) וצוה עליך - אתה , מלך אשור , שלא יזרע משמך ומזכרך עוד , כי יכרת. אשים קברך - שם בבית אלהיך , ששם תמות , בבית נִסְרוֹך אלהיך , כי קלות בעיני זרעך ויהרגוך שם (ראה מ"ב יט , לז) , ויכריתו פסל ומסכה מבית אלהיך.