מאגר הכתר נחום פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
(א) ספר. חֲזון - כי דָבק הוא , אע"פ שהוא 'תביר'. משא - נבואה: מה שנשא השם על נינוה. לא ידענו דורו של זה הנביא. ויתכן היותו האלקושי - מתיחס אל שם עיר , או אל שם אחד מאבותיו. ונבואתו - על מפלת נינוה ביד נבוכדנצר. (ב) אל. הזכיר אל - שיַראה כוחו. וטעם קנא (בנוסחנו: קנוא) - כמו "ויקנא יי' לעמו" (לפנינו: לארצו; יואל ב , יח); כי מלך אשור השחית ישראל. וקנוא - שם התואר , כמו "קנָא" (שמ' כ , ה). ונוקם - שיקח נקמה. ופירש כי הוא נוקם לצריו , לא לאחרים. וטעם נוקם [יי'] ובעל חמה - שיהיה נודע בעולם. (ג) יי' - הטעם: באמת שהוא ארך אפים וגדל כח; הטעם כפול: דרך משל לאדם שיש לו כח גדול , אז ימשול בכעסו. וכן הוא כתוב בתורה "ועתה יגדל נא כח יי'" (במ' יד , יז) , וכתוב אחריו "יי' ארך אפים" (שם , יח). ואע"פ שיאריך לרשעים , לא ינקה אותם. וטעם בסופה - משל למהירות , ברוח סערה (בנוסחנו: שערה). וענן אבק רגליו - דרך משל למרוצת העננים. והטעם - על הגזירות הבאות מהשמים במהרה , שהם למעלה מהעננים. (ד) גוער. ויבשהו - חסר יו"ד , שלא להתחברות שנים יו"דין; והוא הבניין 'הכבד הדגוש': "תיבש גרם" (מש' יז , כב). כי כאשר יאמר מן 'יאבד': "ויְאַבדם" (דב' יא , ד) , ככה היה ראוי שיאמר 'ויְיַבשהו'; רק לא יהיה נאה להתחבר שנים יו"דין. ועתה יספר כח השם בים וביבשה , שאין מי שיכול לפניו. וטעם אמלל בשן - בעבור וכל הנהרות החריב; ודבר זה , שהחריב הנהרות בעבור יְבֹשת הגשם מעל הארץ (ע"פ בר' ח , ז) , דבר זה גרם אומלל בשן וכרמל מכל פרי תבואה. (ה-ו) הרים. אמר רבי מרינוס (רקמה ע' רסד): ותשא הארץ מפניו - אימה , כמו "נשאתי אימיך אפונה" (תה' פח , טז). והנכון בעיני: ותשא משאת - שרפה שנשרפה הארץ; וככה "וישאם דוד ואנשיו" (ש"ב ה , כא) , והטעם: וישרפם. והטעם: בעבור שאמר בתחלה "ובעל חימה" (לעיל , ב) , שתשרף הארץ בחֻמו; כדרך "וחמתו בערה בו" (אס' א , יב). והעד: לפני זעמו מי יעמד (בנוסחנו: יעמוד). וכל זה יספר חרי אף השם על נינוה. (ז) טוב. הטעם: כל שונאיו ישמיד בחרון אפו באש , וחמתו נתכה (ראה לעיל , ו) כאשר יתאנף בהם , ויביא עליהם צרות , ויְמלט היראים; וזהו כמו למעוז , כמו "מגדל עז" (מש' יח , י). ולחוסי בו - דבק עם למעוז. והוסיף מלת ויודע - כי הוא לבדו יודע תעלומות לב ומכיר החוסים בו. (ח) ובשטף - נחל שוטף. כלה יעשה - לא מעט - מעט. ואויביו - החושך ירדף עמהם ואחריהם. או: שירדפם אל מקום החשך , שלא יראה בבא כלה עליהם. (ט) מה. אומר לאנשי נינוה: לא ידעתם מחשבת השם , כי כלה הוא עושה; ואין צורך שתקום הצרה עליכם פעמים , כי באחת תכרתון. (י-יא) כי. משל לקש יבש , מלא כל יבֹשת - כמו גָמוּר - עם אנשים שִכוֹרים; יבא האש ויכלה הכל רגע אחד. והנה סירים - קוצים. סבוכים - מגזרת "נאחז בסבך" (בר' כב , יג). ומלת סבואים - תאר , כ"דרך השכוני באהלים" (שו' ח , יא); גם "עצום" (במ' כב , ו) ו"ברוך" (בר' ט , כו). וכסבאם - כאשר הם שותים , אכלו יחדיו - נשרפו באש כשהיו נסבכים יחד זה בזה כמו סירים סבוכים , ויהיו סבואים בשכרותם , אז יהיו נוחים שישרפו יחד כקש יבש - גמור , מרוב יבושת הסירים וחמימות השכרות. והנה נתן משל מהמים ומהאש. וכל זה בעבור מלך נינוה , שהגלה ישראל וחשב להשחית פליטת יהודה; וזהו: ממך. וידועים הם דברי רב שקה מפי אדוניו , כמו שאומר בספר מלכים "אשר שלחו מלך אשור... לחרף שם (לפנינו: אלהים) חי" (מ"ב יט , ד). (יב) כה. אם היו אנשי נינוה בשלום עד היום , וכן היו רבים - ואלה דברי השם לנסות ישראל. וכן נגוזו - מפעלי הכפל , כמו "נגולו כספר" (יש' לד , ד). ועבר - כמו מקרה שעבר ולא ישוב. ועניתיך לא אענך עוד - על ידו. (יג) ועתה. כתוב בימי חזקיהו "אשר ישאר מאשור וממצרים" (יש' יא , יא). (יד) וצוה - עתה ידבר אל מלך נינוה. וטעם וצוה - גזר. ולא יזרע - שלא יעמד זרעו , הנקרא בשמו. אשים קברך - בבית אלהיך; כמו שאמר בספר מלכים "ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו" (מ"ב יט , לז) , ושם הוכה בחרב.