מאגר הכתר נחום פרק א עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק א
(א) משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי - זה הנביא לא הודיע זמנו , אבל על כל פנים היה בזמן בית ראשון שהיתה תוקף הצלחת החיה הראשונה (ראה דנ' ח , ג - ד) , שהיא מלכות אשור , ונבא זה הנביא בנפילתה. ורמז כי בזה היה ישועה לעמנו , כמו שאמר "טוב יי' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו" (להלן , ז) , וכן "ממך יצא" וכו' (להלן , יא) , וכן "הנה על ההרים רגלי מבשר" וכו' (נח' ב , א). ואולם זכר נינוה - כי היא אחת מן העירות הנרשמות במלכות אשור. והחיה השנית (ראה דנ' ז) לכד והשחית תחלה עיר בבל , ואחרי ימים או שנים השחית נינוה. (ב) ולכן אל קנוא ונוקם יי' - הטעם: על מלכות אשור , ובפרט על נבוכד נצר וכשדים , כמו שהאריך בזה ירמיה; ובפרט אמר "... נקמת יי' היא נקמת היכלו" (יר' נא , יא). (ג) יי' ארך אפים - זה הפך "קנוא ונוקם" (לעיל , ב). וטעם וגדל כח - פירוש למה שאמר משה "ועתה יגדל נא כח יי'" (במ' יד , יז) , כענין "טוב ארך אפים מגבור" (מש' טז , לב); כלומר: כח יותר טוב וחזק , כמו שביאר יותר באמרו "ומושל ברוחו" (שם). והנה זה אינו לאויביו וצריו שקדם זכרם (ראה לעיל , ב). וזה צריך באור ארוך , עם שבזה שאלות ותשובות; והכל 'אוצר יי'' יבא. ונקה לא ינקה - כלומר: אע"פ שיש לו כח חזק למשול ברוחו ולהאריך כעסו , אבל נקה לא ינקה , וזה לפעמים גם כן. וגם ביאור זה 'אוצר יי'' יבא. (ה) ותשא הארץ - כמו "ותרם התבה" (בר' ז , יז) , הפך תנועתה שהיא למטה. וכן ענין הארץ , שתגבה בעת הרעש. (ו) נתכה - עבר מפֹּעַל 'הדגוש'. (ז) טוב יי' למעוז וכו' - זה רמז לישראל , כי גם בעת חורבן בבל סבלו צרות ואבוד נפשות רבות , כמו שקדם בשאר ספרים , אבל האחרית היה זה תשועה להם , ולכן מזה הצד הוא בשורה. ורבים כן. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (ח) מקומה - הכנוי ל"ארץ" ו"תבל" שקדם זכרו (ראה לעיל , ה); כלומר: נינוה וכלל מלכות אשור. חשך - בחשך. (ט) כלה הוא עושה - בחיה הראשונה (ראה דנ' ז) , ופעם אחת ברגע; ולכן אמר: לא תקום פעמים צרה. וזה מבואר , כי בלילה אחת נשחת כל מלכות החיה הראשונה (ראה דנ' ה , ל). (י) כי עד סירים סבכים - קוצים מסובכים , כלומר , כי יהיו כן שרופים ברגע אחד; וכן כקש. וטעם וכסבאם סבואים - כי היו שכורים בבית המשתה באותה הלילה , ואז נלכדו המעברות (ראה יר' נא , לב). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (יא) ממך - כנוי לארץ אשור , קדם זכרה (ראה לעיל , ה ופירושו לעיל , ח); וזה היה בפרט נבוכד נצר. וכן אמרו ישעיה וירמיה. וטעם יצא - כי איננו עוד בארץ; כטעם "ממך יצאו" (יש' מט , יז) , כלומר: יצאו מן הארץ. (יב) כה אמר יי' וכו' - בזה הפך פניו לישראל , שיעלו אז משם ויבנו בית שני , ואמר להם: התנחמו , כי אם היו בני אשור שלמים בגופם ובממונם וגם היו רבים , הנה כן יהיו גזוזים ונכרתים ויעברו מן העולם. ובאמת עניתיך על ידם , אבל לא אענך עוד בקום החיה השנית (ראה פירושו נח' א , א). (יג) כי אז אשבור מוטהו מעליך , והמוסרות שלך - שעשה לך , אנתק. (יד) ועליך , נבוכד נצר , צוה יי' וגזר שלא ימצא זרע משמך עוד. וכבר הודעתיך כמה פעמים , כי הנביא - כמו הדורש - יהפוך פניו לארבע רוחות העולם , פעם לימין פעם לשמאל , פעם לפנים פעם לאחור , פעם ליחיד פעם לרבים , פעם לזכר פעם לנקבה , פעם לנכח פעם לנסתר. וזכור זה תמיד , אם תרצה.