מאגר הכתר נחום פרק א עם פירוש רש"י

פרק א
(א) משא נינוה - "מטול כס דלווט לאשקאה ית נינוה" (ת"י). ספר חזון נחום וגו' - חזון נקוד קמץ (בנוסחנו: חֲזון) , למדתה שאינו דבוק , ואינו דומה ל"חזון ישעיהו" (א , א) שהוא נקוד חטף פתח. וכן פירושו: ספר חזון כבר נכתב עליה , והיא נבואת יונה בן אמיתי (ראה יונה ג , ד) , ועתה חזר ונתנבא עליה נחום האלקושי את המשא הזה. 'אלקוש' היה שם עירו. וכן תירגם יונתן: "מלקדמין איתנבי עלה יונה בר אמיתי... ותבת מחובהא וכדו דאוסיפת למיחטי תב ואיתנבי עלה נחום דמבית אלקוש". (ב) אל קנוא ונוקם יי' - על זרעו של סנחריב נתנבא נחום , ובימי מנשה , כמו שמצינו ב'סדר עולם' (סע"ר כ). אל קנוא ונוקם יי' - מאז שנפרע לישראל מאויביהם , וגם עדיין עתה נוקם הוא ובעל חימה , ועתיד הוא להיות נוקם לצריו שהחריבו את ארצו והגלו את עמו. ונוטר - וצופן הוא איבתו לאויביו. ורבי שמשון אומר: שלש נקימות הללו כנגד שלש גליות שהגלה סנחריב את ישראל; כמו שמצינו ב'סדר עולם' (סע"ר כג). (ג) יי' ארך אפים וגדל כח - גדול כח הוא והיכולת בידו להנקם; ואשר לא מיהר נקמתו - לפי שארך אפים הוא; ומכל מקום , נקה לא ינקה. יי' בסופה ובסערה (בנוסחנו: ובשערה) דרכו - הם שלוחיו להפרע מאויביו; שנאמר במצרים: "ברוח קדים עזה" (שמ' יד , כא) , ובדור המבול: "מנשמת אלוה יאבדו" (איוב ד , ט); בצור נאמר: "רוח הקדים שברך" (יח' כז , כו). וענן אבק רגליו - [כשדורך בענן , מעלה אבק מחמת רגליו , מכסה את עין הארץ (ע"פ שמ' י , ה) בסנוירים.] וגם היא דרך נקמתו: "וישקף... אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן" (שמ' יד , כד); "היא ענן יכסנה" (יח' ל , יח). (ד) גוער בים - כמשמעו; ודוגמא היא כלפי האומות , שנמשלו ליַמִּים , כעניין שנאמר "לאומים כשאון מים כבירים ישאון" (יש' יז , יב). וכל הנהרות החריב - כאן ניבא שעתיד הקדוש ברוך הוא להמליך את נבוכד נצר בימי יהויקים (ראה יר' כה) , ויתן את אשור ואת כל הארצות לחרב. אמלל בשן וכרמל - מושבות הטובים. ופרח לבנון אמלל - חכמי ישראל פרשוהו (ראה יומא כא , ב) כלפי מיני מגדים שנטע שלמה בבית המקדש , [שהיו של זהב;] וכיון שנכנסו גוים להיכל , יבש. (ה) הרים רעשו ממנו - המלכים והשרים יפחדו מגזירתו. ותשא הארץ - משאת עשן. [כמו 'משאת העיר' (ראה שו' כ , לח) - דליקת העיר שנישאת ועולה. והגבעות התמוגגו - נעות בטיט ועפר תיחוח.] (ו) נתכה - הגיעה לארץ , כמו "ומטר לא נתך ארצה" (שמ' ט , לג). נתצו ממנו - מאימתו. (ז) טוב יי' למעוז - ואף בשעה שהוא נפרע מאויביו בחמתו , לא זזו רחמיו מלהטיב ליראיו. ולא כמדת מלך בשר ודם , שכשהוא עסוק בזו אינו פנוי לזו , אלא כעניין שנאמר "יי' איש מלחמה יי' שמו" (שמ' טו , ג) , כמו שהוא במכילתי (מכיל' בשלח שירה ד). ויודע - את צורכי חוסי בו. (ח) ובשטף עובר - ובחימה שוטפת. כלה יעשה מקומה - של ארץ; ומוסב זה על "ותשא הארץ מפניו" שאמר למעלה (פס' ה). (ט) כלה הוא עושה - לנינוה ומלכי אשור , [שנאמר "ויבן את נינוה היא ראש מלכות אשור" (ראה בר' י , י);] לא יִשְנה עוד להם פעם אחרת. (י) כי עד סירים סבוכים - כלומר: פתאום תבא עליהם מכתם , ולא ירדו מכבודם מעט מעט; כי בעוד שהסירים והקוצים נסבכים ונשרשים בחזקה , וכסבאם סבואים - ועודם במשתיהם ושמחתם , אכלו כקש יבש אשר נתמלא ונגמר בישולו ויובשו. [עד - בעוד , כמו "עד שהמלך במסבו" (שה"ש א , יב).] [ויש פותרים כי עד סירים - לשון 'הסרה' , כמו "אעדי" (ת"א בר' ל , לב).] מלא - 'אשוביר' [בלעז]; וכן "מלאתך" (שמ' כב , כח); "המלאה הזרע" (דב' כב , ט). (יא) ממך - אַתְ , נינוה. יצא - סנחריב , החושב רעה - דימה להחריב דירת מטה ומעלה; כתוב אחד אומר "ואבא (לפנינו: ואבואה) מלון קיצו" (מ"ב יט , כג) , וכתוב אחד אומר "ואבא (בנוסחנו: ואבוא) מרום קיצו" (יש' לז , כד): בתחילה אחריב דירה של מטה ולבסוף דירה של מעלה , כדאיתא ב'חלק' (סנה' צד , ב). (יב) אם שלימים וכן רבים וגו' - יפה תרגומו של יונתן מיושב על לשון המקרא: "אם יהון שלימין בעצה" - שיהו כולם שוים בהסכמה אחת , וכן אם יהו רבים מאד אנשי נינוה אויביך , ירושלם , וכן אף אם גזו את חדקל ועברו את פרת לצור עליך - לא יצליחו , שהרי עיניתיך [כשהגלה סנחריב שבטי ישראל , ] ולא אענך עוד. ועוד שמעתי: אם שלימים הם עתה אנשי נינוה בגדולתם , וכן אם יהו עוד רבים ונכבדים יותר , וכן נגוזו ועבר - וכן אני אגיזם ואעבירם ― הרי זה כמו "וכאשר יענו אותו כן ירבה" (שמ' א , יב) ― ועניתיך לא אענך עוד - אענה אותך בפעם הזאת כלה ונחרצה (ע"פ יש' י , כג) , ולא איזקק לך עוד. ורבותינו דרשוהו לעניין מעשה הצדקה , במסכת גיטין (ז , א); אך אינו על סדר שאר הנבואה. (יג) ועתה אשבור מטהו מעליך - שכינה אמרה כן לנביא , שהוא ישראלי: אשבור מטהו של אשור מעליך , עמי. (יד) וצוה עליך יי' - עתה מיסב הדיבור אל מלך אשור. ולא (בנוסחנו: לא) יזרע משמך עוד - לא יעמוד עוד ממך מלך. מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה , ואשים את בית אלהיך קברך - שם תברח להמלט , ושם תֵהָרג כמו שנהרג אביך בית נסרך אלהיו (ראה מ"ב יט , לז). כי קלות - בעיני.