מאגר הכתר נחום פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק א
(א) נבואה זו אמר נחום על אשור שחזרו לחטוא , ספר חזון - לבד מספר חזון שכתב יונה בן אמיתי (ראה ת"י) והתנבא עליהם "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (ג , ד) , והם חזרו בתשובה וניחם יי' על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה (ראה שם , י). וקמץ שהוא בחי"ת של 'חזון' (בנוסחנו: חֲזון) לימדנו על פתרונו זה; אבל אם היה נקוד חזון נחום בחטף פתח , היה משמע: של נחום שחזה , כגון "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה" (יש' א , א). אבל קמץ של חי"ת וניגונו מעמידו לבד ומפרידו מנחום , לפי שאינו חזון נחום כי אם חזון יונה. נחום האלקושי - נחום דְמִן אלקוש; על שם המקום אלקוש קורהו 'אלקושי' , כמו שקורא "מיכה המורשתי" (מי' א , א) על שם שהיה ממָרֵישה. האלקושי - האל"ף פתוחה בשלש נקודות (סגול); אבל אם היה האלקושי שתי תיבות , והאל"ף קמוצה בקמץ קטן שהוא צירי , כגון "אל רחום" (שמ' לד , ו) , שהוא לשון אלהות - אז יהא משמע: שנתנבא נבואה קשה מאת הקדוש ברוך הוא. אבל אינו כי אם שם מקום. נינוה - הוא ראש מלכות אשור. (ב) אל קנוא ונוקם יי' - לפי שחזרו לשׂיאורם (ראה ירוש' ע"ז ב , ב [מא , א]) , לעבודה זרה (ראה פירושו לעיל , א) , לכך אמר הנביא עליהם: הקדוש ברוך הוא מקנא לרשעים עובדי עבודה זרה ופורע מהם ונוטר איבה לשונאיו. (ג) יי' ארך אפים - שמאריך אפיו עם הרשעים. ושמא תאמר: כמו כן אדם מאריך אפו , לפי שאינו יכול להנקם? לכך נאמר: וגדול כח - ויש בידו להינקם , ונקה לא ינקה פשעם וחטאתם. יי' בסופה ובסערה (בנוסחנו: ובשערה) דרכו - שיבוא באש ובסופה מרכבותיו להשיב בחימה אפו (ע"פ יש' סו , טו). (ד) גוער בים ויבשהו - באותה גבורה שגער בים סוף (ע"פ תה' קו , ט) ויבשהו , כמו כן יעשה עתה על האומות. (ה) ותשא הארץ מפניו - שמעלָה שריפת אש , מַשְׂאֵת (ראה שו' כ , מ) , הארץ לשמים. ותשא - לשון שריפה; כמו "וישאם דוד ואנשיו" (ש"ב ה , כא) , שפתרונו: וישרפם דוד ואנשיו. (ו) חמתו נתכה כאש - אפו וחמתו נתכה כאש ששורפת הכל. והצורים נתצו ממנו - הסלעים ניתצים ונעתקים ממקומן מפחדו. (ז) טוב יי' למעוז ביום צרה - אע"פ שחמתו נתכת (ראה לעיל , ו) ללהֵט הרשעים ביום אפו (ראה מל' ג , יט) , אע"פ כן הוא טוב למעוז ביום צרה. (ח) ובשטף עובר כלה יעשה מקומה - כנחל זה שעובר ושוטף הכל , כמו כן הקדוש ברוך הוא עושה כלה לאומה הרשעה במקום יישובה. (ט) לא תקום פעמים צרה - פעם אחת יעשה כלה בהם. (י) כי עד סירים סבוכים - כשם שממתינים קוצים עד שהם סבוכים בסבך ויבישים , כמו כן לכשתתמלא סאתן של רשעים אז יצר להם. וכסבאם סבואים - כשם שהשׁכירו לאחרים כוס פורענות , יהיו הם עצמם שיכורים ממנו. סבואים - לשון "זולל וסובא" (דב' כא , כ). (יא) חשב על יי' רעה יועץ בליעל - הוא אשור , שהגלה את ישראל. (יב) אם שלמים וכן רבים - כתרגומו: "אם יהוון שלמן וסגיאין באיתמניותא עממיא דמתכנשין לאעקא ליך ירושלם ויגזון ית דגלת ויעברון ית פרת לעניותך ודשתעבדתיך לא אשעבדינך עוד" (ת"י). אם שלימים - כשיהיו שלימים בעיצה אחת לבוא על ירושלם , סנחריב וכל חיילותיו. וכן רבים - וכשיהיו רבים יותר בעצתם; כמו שאמר ישעיה "עוצו עיצה ותופר" (ח , י). וכן נגוזו ועבר - כשיעבור פרת לבוא על ישראל , יגזוז אותם הקדוש ברוך הוא; וכן הוא אומר "ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים" (יש' ז , כ). ועיניתיך לא אענך עוד - על ידו; וכן ישעיה הוא אומר "כי את עול סובלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו החתות כיום מדין" (ט , ג). (יד) וציוה עליך , סנחריב: לא יזרע משמך עוד - כך הקדוש ברוך הוא גוזר , שלא יצא ממך זרע ממלא מקום שמך עוד , שלא יהא לך שם וזכרון. מבית אלהיך אכרית פסל ומצבה (לפנינו: ומסכה) אשים קברך - וכן הוא אומר "ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב" (יש' לז , לח). כי קלות - כי הקלת את עצמך , שחטאת לי.