מאגר הכתר נחום פרק ב עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ב
(א-ב) ואז הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום - שלא תפחדי עוד ממנו. חגי יהודה חגיך - בשמחה. שלמי נדריך - כי כלתה הצרה. בליעל - שם דבר: רֶשע , ולא רָשָע. כלה נכרת - על ידי נבוכד נצר , כמו שיפרש למטה. עלה מפיץ ומַגְלה על פניך. נצור נצורה (בנוסחנו: מצורה) - לצור עליך במצור. צפה דרך המבשר - כי יבשרך שלום וישועה , לחזק מתנים , לאמץ כח מאד. (ג) כי שב יי' את גאון יעקב - בימי חזקיה , כאשר היה גאון ישראל מתחלתן. כי בקקום בקקים - לאויביהם הבאים עליהם. וזמוריהם שחתו - וכלם נכרתו , הנשארים , על ידי נבוכד נצר מלך בבל. (ד) מגן גבורהו (בנוסחנו: גבֹּריהו) - של בקקיו (ראה לעיל , ג) , הוא נבוכד נצר. מאדם - ויראה להם. מתלעים - תולעת שני. כמו באש פלדות מצהיב ומבריק הרכב ביום הכינו - לערֹך המלחמה. ואנשי חיל , החסונים והגבוהים כברושים , הרעלו - מיין חמתי (ע"פ יש' נא , כב) , ומשתגעים ממראה עיניהם (ע"פ דב' כח , לד). (ה) בחוצות יתהוללו - וישתגעו כמשוגעים. הרכב - של מלך אשור. ישתקשקון חילו ברחובות - 'ברויינט' (בלעז) - כמהוֹללים ושכורים , שהרי מראה חיל נבוכד נצר ומחנהו כלפידים , כברקים ירוצצו מפינה לפינה סביבות העיר , להשחית ולבלע (ע"פ ש"ב כ , כ). ירוצצו - לשון "עשוק ורצוץ" (דב' כח , לג); "קנה רצוץ" (יש' מב , ג); שמתרוצצים ומתחלקים הנה והנה כנצוצות ברקים. (ו) יזכר אדיריו - ישים לבו מלך אשור לקבץ אדיריו , וגבוריו איה הם (ע"פ זכ' א , ה)? יבאו וילחמו! והם יכשלו בהליכתם מרוב פיק ברכים וחלחלת מתנים (ראה להלן , יא) , ולא יצאו חוץ לשער להלחם , אלא ימהרו חומתה. והוכן הסוכך - על החומה , להגן עליהם. (ז) שערי הנהרות - המקיפים את נינוה סביב ― כמו שיאמר למטה , ש"נינוה כבריכת מים" (פס' ט) ― נפתחו לפני נבוכד נצר וחילו , ועבר ונתקרב אל החומה להלחם. וההיכל הגבוה , שהיה להם למעוז , נמוג ונהרס. (ח) והצב - מלך בבל בהיכלו של מלך נינוה. ואפילו גלתה - גלת הכותרת של נינוה , היא המלכה , העלתה ונסתלקה מהיכלה ויצאה בגולה , ומלכה ושריה נהרגו. [(ת"ג:) והצב - חלוף של העלתה; משמעו: זה עמד והיא נסתלקה.] ואמהתיה מנהגות בקול (בנוסחנו: כקול) יונים ― מנהגות - מְהַגּות , כמו "וכיונים הגה נהגה" (יש' נט , יא) ― שהיו רגילות להיות מתופפות לפניה על לבביהן - על בריה שלהן וסעודתן , כמו "ותלבב לעיני שתי לביבות" (ש"ב יג , ו) , עתה הוגות על לבביהן. (ט) ונינוה כברכת מים מימי שהיא - כלומר: מיום היותה , היתה חזקה על ידי מים. ועתה המה נסים כל כך , שהאחרונים קוראים לפניהם להולכים: עמדו עמדו! שרוצים להתחבר עמם , ואין יכולים להפנותם אליהם בקריאתם שיביטו אחריהם; כל כך הם יראים על נפשם. (י) ואין קצה - לתכונת האוצרות. ומה היא התכונה? - כבוד ועשר מכל כלי חמדה. (יא) והכל בוקה ומבוקה ומבולקה - כי בקקום בוקקים (ראה לעיל , ג) , והניחום נעורים ורֵקים (ע"פ נחמ' ה , יג). ולב נמס - היה להם מלהיעזר. פיק ברכים - כמו "במקבות ובמסמרים יחזקום ולא יפיק" (ראה יר' י , ד) - שחיבור עצמות הברכים ניתק ממקום חיבורו. קבצו פארור - ביואל (ב , ו) פירשתי כיוצא בו. (יב-יג) איה מעון אריות - נינוה , שהיתה בית ממלכה מעולם למלכי אשור שכיבשו כל העולם כלו , אשר עתה הלך אריה לביא שם - הוא נבוכד נצר - לטורפם ולהשחיתם , ואין מכל האריות והכפירים שבה מחריד אותו - לסלקו מעליהם! אריה לביא - אינו כל כך חזק כמו גור אריה וכפיר; כן נבוכד נצר , בתחלת מלכותו לא היה כל כך חזק , ובתחלת מלכותו כיבש נינוה! שאריה לביא טורף אותם האריות והכפירים שבה בדי גורותיו - לצורך גורותיו , ומחנק לצורך לבאותיו; וימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה מהם , ואין מחריד. (יד) הנני אליך - נינוה. וכפיריך - מלכייך ושריך. והכרתי מארץ טרפך - שלא תטרפי עוד אחרים. ולא ישמע עוד קול מלאכיך (בנוסחנו: מלאככה) - שאת שולחת אל גוים רבים להחרידם ולכובשם , כגון סנחריב ששלח אל חזקיה את רבשקה לחרף אלהים חי (ראה מ"ב יח , טז ואי'; מ"ב יט , ד).