פרק ב
[א]
הִנֵּ֨ה
עַל־הֶהָרִ֜ים
רַגְלֵ֤י
מְבַשֵּׂר֙
מַשְׁמִ֣יעַ
שָׁל֔וֹם
חָגִּ֧י
יְהוּדָ֛ה
חַגַּ֖יִךְ
שַׁלְּמִ֣י
נְדָרָ֑יִךְ
כִּי֩
לֹ֨א
יוֹסִ֥יף
ע֛וֹד
לַעֲבָור־בָּ֥ךְ
בְּלִיַּ֖עַל
כֻּלֹּ֥ה
נִכְרָֽת:
[ב]
עָלָ֥ה
מֵפִ֛יץ
עַל־פָּנַ֖יִךְ
נָצ֣וֹר
מְצוּרָ֑ה
צַפֵּֽה־דֶ֙רֶךְ֙
חַזֵּ֣ק
מָתְנַ֔יִם
אַמֵּ֥ץ
כֹּ֖חַ
מְאֹֽד:
[ג]
כִּ֣י
שָׁ֤ב
יְהוָה֙
אֶת־גְּא֣וֹן
יַעֲקֹ֔ב
כִּגְא֖וֹן
יִשְׂרָאֵ֑ל
כִּ֤י
בְקָקוּם֙
בֹּֽקֲקִ֔ים
וּזְמֹרֵיהֶ֖ם
שִׁחֵֽתוּ:
[ד]
מָגֵ֨ן
גִּבֹּרֵ֜יהוּ
מְאָדָּ֗ם
אַנְשֵֽׁי־חַ֙יִל֙
מְתֻלָּעִ֔ים
בְּאֵשׁ־פְּלָדֹ֥ת
הָרֶ֖כֶב
בְּי֣וֹם
הֲכִינ֑וֹ
וְהַבְּרֹשִׁ֖ים
הָרְעָֽלוּ:
[ה]
בַּחוּצוֹת֙
יִתְהוֹלֲל֣וּ
הָרֶ֔כֶב
יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן
בָּרְחֹב֑וֹת
מַרְאֵיהֶן֙
כַּלַּפִּידִ֔ים
כַּבְּרָקִ֖ים
יְרוֹצֵֽצוּ:
[ו]
יִזְכֹּר֙
אַדִּירָ֔יו
יִכָּשְׁל֖וּ
בַּהֲלִכָותָ֑ם
בַּהֲלִיכָתָ֑ם
יְמַֽהֲרוּ֙
חֽוֹמָתָ֔הּ
וְהֻכַ֖ן
הַסֹּכֵֽךְ:
[ז]
שַׁעֲרֵ֥י
הַנְּהָר֖וֹת
נִפְתָּ֑חוּ
וְהַהֵיכָ֖ל
נָמֽוֹג:
[ח]
וְהֻצַּ֖ב
גֻּלְּתָ֣ה
הֹֽעֲלָ֑תָה
וְאַמְהֹתֶ֗יהָ
מְנַֽהֲגוֹת֙
כְּק֣וֹל
יוֹנִ֔ים
מְתֹפֲפֹ֖ת
עַל־לִבְבֵהֶֽן:
[ט]
וְנִֽינְוֵ֥ה
כִבְרֵכַת־מַ֖יִם
מִ֣ימֵי
הִ֑יא
וְהֵ֣מָּה
נָסִ֔ים
עִמְד֥וּ
עֲמֹ֖דוּ
וְאֵ֥ין
מַפְנֶֽה:
[י]
בֹּ֥זּוּ
כֶ֖סֶף
בֹּ֣זּוּ
זָהָ֑ב
וְאֵ֥ין
קֵ֙צֶה֙
לַתְּכוּנָ֔ה
כָּבֹ֕ד
מִכֹּ֖ל
כְּלִ֥י
חֶמְדָּֽה:
[יא]
בּוּקָ֥ה
וּמְבוּקָ֖ה
וּמְבֻלָּקָ֑ה
וְלֵ֨ב
נָמֵ֜ס
וּפִ֣ק
בִּרְכַּ֗יִם
וְחַלְחָלָה֙
בְּכָל־מָתְנַ֔יִם
וּפְנֵ֥י
כֻלָּ֖ם
קִבְּצ֥וּ
פָארֽוּר:
[יב]
אַיֵּה֙
מְע֣וֹן
אֲרָי֔וֹת
וּמִרְעֶ֥ה
ה֖וּא
לַכְּפִרִ֑ים
אֲשֶׁ֣ר
הָלַךְ֩
אַרְיֵ֨ה
לָבִ֥יא
שָׁ֛ם
גּ֥וּר
אַרְיֵ֖ה
וְאֵ֥ין
מַחֲרִֽיד:
[יג]
אַרְיֵ֤ה
טֹרֵף֙
בְּדֵ֣י
גֹרוֹתָ֔יו
וּמְחַנֵּ֖ק
לְלִבְאֹתָ֑יו
וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף
חֹרָ֔יו
וּמְעֹנֹתָ֖יו
טְרֵפָֽה:
[יד]
הִנְנִ֣י
אֵלַ֗יִךְ
נְאֻם֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
וְהִבְעַרְתִּ֤י
בֶעָשָׁן֙
רִכְבָּ֔הּ
וּכְפִירַ֖יִךְ
תֹּ֣אכַל
חָ֑רֶב
וְהִכְרַתִּ֤י
מֵאֶ֙רֶץ֙
טַרְפֵּ֔ךְ
וְלֹא־יִשָּׁמַ֥ע
ע֖וֹד
ק֥וֹל
מַלְאָכֵֽכֵה:
פ
פרק ב
(ב)
עלה
מפיץ.
פירוש
עלה
מפיץ
-
כלומר:
נכרת
האויב
,
ואינך
צריך
להעמיד
צופה
שיאמר
לך:
נצור
מצורה
מפני
האויב
,
ואין
צריך
שיאמר
לך:
חזק
מתנים
ואמץ
כח
מאד.
(ג)
כי
שב
יי'
את
גאון
יעקב
כגאון
ישראל
כי
בקקום
בוקקים
-
פירוש:
כי
זו
נינוה
-
בקקום
הבבליים
,
וזמוריהם
שחתו.
(ד)
מגן
גיבוריהו
מאדם
-
פירוש:
המגינים
שלבבליים
מאדמים
,
ואנשי
חיל
לובשים
בגדי
תולעת
שני
,
והרכב
ביום
שיכינו
הוא
כלפיד
אש.
והברושים
-
כלומר:
השרים
-
הרעלו;
כמו
"יין
תרעלה"
(תה'
ס
,
ה).
(ה)
בחוצות
-
אלו
בבליים
,
כשיבואו
על
נינוה
יתהללו
(בנוסחנו:
יתהוללו)
הרכב.
ישתקשקון
ברחובות
-
כלומר:
ומכים
בשוֹקַיִם
בסוסים
ברחובות.
מראיהן
כלפידים
,
כברקים
ירוצו.
(ו)
יזכר
אדיריו
-
פירוש:
כשיזכרו
הבבליים
הציוי
שיעשה
להם
המלך
שלהם
שילכו
על
נינוה
,
כל
כך
ירוצו
לילך
במהרה
עד
שיכשלו
בהליכתם;
וימהרו
לילך
אל
חומתה
שלנינוה
להפיל
אותה
,
ויכינו
הסוכך
,
כדי
שיעמדו
תחתיו
להפיל
החומה.
(ז)
שערי
הנהרות
-
שלנינוה
נפתחו
,
וההיכל
נמוג.
(ח)
והצב
גלתה
העלתה
-
פירוש:
הוצב
שמה
שלמלכות
נינוה.
ויאמר
הנביא
,
כי
מלכה
שלנינוה
העלתה
לרכב
,
והלך
בגלות.
ואמהותיה
מנהגות
אותה
,
ומנהמות
בקול
יונים
ומתופפות
על
לבביהן.
(ט)
ונינוה
כבריכת
מים
-
פירושו:
ונינוה
מימי
קדם
כבריכת
מים
הייתה
,
שלא
ייפסק.
עכשיו
,
כשיבא
מלך
בבל
עליה
-
ינוסו
,
ויאמרו
להם:
עמדו
עמדו!
ואין
מפנה.
(י)
בזו
כסף
-
פירוש:
לאנשי
בבל
נאמר:
בוזו
כסף
שלנינוה
,
בוזו
זהב
שלנינוה
,
כי
אין
קץ
לזהב
ולכסף
שהתכינו.
ואין
קץ
לכבוד
-
והוא
ממון;
ודמיונו:
"מאשר
לאבינו
עשה
את
כל
הכבוד
הזה"
(בר'
לא
,
א).
(יא-יב)
ועכשיו
תשאר
נינוה
בוקה
ומבוקה
ומבולקה;
ויאמרו
על
נינוה:
איה
מעון
אריות
ומרעה
הוא
לכפירים?!
(יג)
אריה
טורף
בדי
גורותיו
-
פירוש:
אריה
טורף
מה
שדיי
לגורותיו
,
ומחנק
מה
שדיי
ללבאותיו.
(יד)
הנני
אליך
נאם
יי'
-
פירוש:
על
נינוה
נאמר.
ולא
ישמע
עוד
מלאככה
-
פירוש:
מלאכים
שלך.