פרק ב
[א]
הִנֵּ֨ה
עַל־הֶהָרִ֜ים
רַגְלֵ֤י
מְבַשֵּׂר֙
מַשְׁמִ֣יעַ
שָׁל֔וֹם
חָגִּ֧י
יְהוּדָ֛ה
חַגַּ֖יִךְ
שַׁלְּמִ֣י
נְדָרָ֑יִךְ
כִּי֩
לֹ֨א
יוֹסִ֥יף
ע֛וֹד
לַעֲבָור־בָּ֥ךְ
בְּלִיַּ֖עַל
כֻּלֹּ֥ה
נִכְרָֽת:
[ב]
עָלָ֥ה
מֵפִ֛יץ
עַל־פָּנַ֖יִךְ
נָצ֣וֹר
מְצוּרָ֑ה
צַפֵּֽה־דֶ֙רֶךְ֙
חַזֵּ֣ק
מָתְנַ֔יִם
אַמֵּ֥ץ
כֹּ֖חַ
מְאֹֽד:
[ג]
כִּ֣י
שָׁ֤ב
יְהוָה֙
אֶת־גְּא֣וֹן
יַעֲקֹ֔ב
כִּגְא֖וֹן
יִשְׂרָאֵ֑ל
כִּ֤י
בְקָקוּם֙
בֹּֽקֲקִ֔ים
וּזְמֹרֵיהֶ֖ם
שִׁחֵֽתוּ:
[ד]
מָגֵ֨ן
גִּבֹּרֵ֜יהוּ
מְאָדָּ֗ם
אַנְשֵֽׁי־חַ֙יִל֙
מְתֻלָּעִ֔ים
בְּאֵשׁ־פְּלָדֹ֥ת
הָרֶ֖כֶב
בְּי֣וֹם
הֲכִינ֑וֹ
וְהַבְּרֹשִׁ֖ים
הָרְעָֽלוּ:
[ה]
בַּחוּצוֹת֙
יִתְהוֹלֲל֣וּ
הָרֶ֔כֶב
יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן
בָּרְחֹב֑וֹת
מַרְאֵיהֶן֙
כַּלַּפִּידִ֔ים
כַּבְּרָקִ֖ים
יְרוֹצֵֽצוּ:
[ו]
יִזְכֹּר֙
אַדִּירָ֔יו
יִכָּשְׁל֖וּ
בַּהֲלִכָותָ֑ם
בַּהֲלִיכָתָ֑ם
יְמַֽהֲרוּ֙
חֽוֹמָתָ֔הּ
וְהֻכַ֖ן
הַסֹּכֵֽךְ:
[ז]
שַׁעֲרֵ֥י
הַנְּהָר֖וֹת
נִפְתָּ֑חוּ
וְהַהֵיכָ֖ל
נָמֽוֹג:
[ח]
וְהֻצַּ֖ב
גֻּלְּתָ֣ה
הֹֽעֲלָ֑תָה
וְאַמְהֹתֶ֗יהָ
מְנַֽהֲגוֹת֙
כְּק֣וֹל
יוֹנִ֔ים
מְתֹפֲפֹ֖ת
עַל־לִבְבֵהֶֽן:
[ט]
וְנִֽינְוֵ֥ה
כִבְרֵכַת־מַ֖יִם
מִ֣ימֵי
הִ֑יא
וְהֵ֣מָּה
נָסִ֔ים
עִמְד֥וּ
עֲמֹ֖דוּ
וְאֵ֥ין
מַפְנֶֽה:
[י]
בֹּ֥זּוּ
כֶ֖סֶף
בֹּ֣זּוּ
זָהָ֑ב
וְאֵ֥ין
קֵ֙צֶה֙
לַתְּכוּנָ֔ה
כָּבֹ֕ד
מִכֹּ֖ל
כְּלִ֥י
חֶמְדָּֽה:
[יא]
בּוּקָ֥ה
וּמְבוּקָ֖ה
וּמְבֻלָּקָ֑ה
וְלֵ֨ב
נָמֵ֜ס
וּפִ֣ק
בִּרְכַּ֗יִם
וְחַלְחָלָה֙
בְּכָל־מָתְנַ֔יִם
וּפְנֵ֥י
כֻלָּ֖ם
קִבְּצ֥וּ
פָארֽוּר:
[יב]
אַיֵּה֙
מְע֣וֹן
אֲרָי֔וֹת
וּמִרְעֶ֥ה
ה֖וּא
לַכְּפִרִ֑ים
אֲשֶׁ֣ר
הָלַךְ֩
אַרְיֵ֨ה
לָבִ֥יא
שָׁ֛ם
גּ֥וּר
אַרְיֵ֖ה
וְאֵ֥ין
מַחֲרִֽיד:
[יג]
אַרְיֵ֤ה
טֹרֵף֙
בְּדֵ֣י
גֹרוֹתָ֔יו
וּמְחַנֵּ֖ק
לְלִבְאֹתָ֑יו
וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף
חֹרָ֔יו
וּמְעֹנֹתָ֖יו
טְרֵפָֽה:
[יד]
הִנְנִ֣י
אֵלַ֗יִךְ
נְאֻם֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
וְהִבְעַרְתִּ֤י
בֶעָשָׁן֙
רִכְבָּ֔הּ
וּכְפִירַ֖יִךְ
תֹּ֣אכַל
חָ֑רֶב
וְהִכְרַתִּ֤י
מֵאֶ֙רֶץ֙
טַרְפֵּ֔ךְ
וְלֹא־יִשָּׁמַ֥ע
ע֖וֹד
ק֥וֹל
מַלְאָכֵֽכֵה:
פ
פרק ב
[א]
הנה
על ההרים
רגלי
מבשר
משמיע
שלום
חגי
יהודה
חגיך
שלמי
נדריך
כי
לא
יוסיף
עוד
לעבור בך
בליעל
כלה
נכרת:
[ב]
עלה
מפיץ
על פניך
נצור
מצורה
צפה דרך
חזק
מתנים
אמץ
כח
מאד:
[ג]
כי
שב
יהוה
את גאון
יעקב
כגאון
ישראל
כי
בקקום
בקקים
וזמריהם
שחתו:
[ד]
מגן
גבריהו
מאדם
אנשי חיל
מתלעים
באש פלדת
הרכב
ביום
הכינו
והברשים
הרעלו:
[ה]
בחוצות
יתהוללו
הרכב
ישתקשקון
ברחבות
מראיהן
כלפידים
כברקים
ירוצצו:
[ו]
יזכר
אדיריו
יכשלו
בהלכותם
בהליכתם
ימהרו
חומתה
והכן
הסכך:
[ז]
שערי
הנהרות
נפתחו
וההיכל
נמוג:
[ח]
והצב
גלתה
העלתה
ואמהתיה
מנהגות
כקול
יונים
מתפפת
על לבבהן:
[ט]
ונינוה
כברכת מים
מימי
היא
והמה
נסים
עמדו
עמדו
ואין
מפנה:
[י]
בזו
כסף
בזו
זהב
ואין
קצה
לתכונה
כבד
מכל
כלי
חמדה:
[יא]
בוקה
ומבוקה
ומבלקה
ולב
נמס
ופק
ברכים
וחלחלה
בכל מתנים
ופני
כלם
קבצו
פארור:
[יב]
איה
מעון
אריות
ומרעה
הוא
לכפרים
אשר
הלך
אריה
לביא
שם
גור
אריה
ואין
מחריד:
[יג]
אריה
טרף
בדי
גרותיו
ומחנק
ללבאתיו
וימלא טרף
חריו
ומענתיו
טרפה:
[יד]
הנני
אליך
נאם
יהוה
צבאות
והבערתי
בעשן
רכבה
וכפיריך
תאכל
חרב
והכרתי
מארץ
טרפך
ולא ישמע
עוד
קול
מלאככה:
פ