מאגר הכתר נחום פרק ב עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ב
(א) הנה על ההרים רגלי מבשר וכו' - מבואר , שגם זה מבשורת יעוד בנין בית שני. (ב) על פניך - שעל פניך; כלומר: חלף הלך לו (ע"פ שה"ש ב , יא). (ג-ד) כגאון ישראל - שהוא השם היקר ליעקב מצד שהיה לו גאון וכח , כי שרה עם אלהים ועם אנשים ויוכל (ראה בר' לב , כט). בוקקים - הוא נבוכד נצר ומחנהו וזרעו אחריו עד בלשאצר; ועליהם רומז אמרו: מגן גבורהו (בנוסחנו: גבריהו) מאדם. ודמיון מתולעים - כמו "אם יאדימו כתולע" (יש' א , יח). וכל זה בכלל - על כל תגבורת נבוכד נצר וזרעו; אבל בפרט - על המושל אשר בנינוה מצד מלך אשור; כי כל אלו המערכות עשו כשעלה עליהם מלך מדי. וטעם והברושים הרעלו - החניתות והחצים שבם עצים; והמנהג לשום בם סם ממית. (ו) יכשלו בהליכתם - להפלגת מרוצתם. הסוכך - כלי עץ ומחצלות ויריעות לסכך החומות , שלא יוכלו להזיקם אבני הדָיֵק , כנהוג. (ז) ועם כל זה: שערי הנהרות נפתחו וכו' - כי השם רצה בנפילת החיה הראשונה (ראה פירושו נח' א , א). (ח) והצב גלתה העלתה - נכון כי בנינוה היה מלך מיוחד , כמו שמנהג הארץ ההיא , כמפורסם בספר יהושע: "מלך... שלשים ואחד" (יהו' יב , כד). אבל כלם היו נשמעים לנבוכד נצר וזרעו , כי הוא היה "מלך מלכים" (יח' כו , ז); כי אז היה 'מלך' - כמו שר בארצנו זאת. לכן אמר על אשתו של מלך נינוה 'הגבירה' , כמו ושתי לאחשורוש. והוצב גלתה העלתה - כטעם "וגלה על ראשה" (זכ' ד , ב); כי לכל מלכה עטרת זהב בראשה , והיא יושבת פנימה בהיכל המלך. לכן אמר , כי בהלכד נינוה , הנה גלתה שהוצב על ראשה נסתלקה מעל ראשה; ושפחותיה מנהגות אותה המלכה , כי נפשה מרה לה (ע"פ מ"ב ד , כז) ולא תוכל ללכת. והן כקול יונים מתופפות על לבביהן - כדרך המקוננות. (ט) ונינוה - כטעם "והיתה בבל צבי ממלכות" וכו' (יש' יג , יט); כלומר , כי זאת העיר העליזה , אשר מיום היותה היתה כברכת מים שהיא נובעת ושוקעת תמיד , הנה עתה נסים; וכשיקרא להם שום אדם: עמדו! עמודו! - אין מהם פונה לקורא , אבל נס ובורח. (י) בוזו כסף וכו' - גם זה לנכח בני נינוה; כטעם "כספם וזהבם בחוצות ישליכו" (ראה יח' ז , יט). לתכונה - להכנת הממונות והסגֻלות שיש להם בביתם; והכל היה לבוז. (יב) איה מעון אריות - קרא נינוה 'מעון אריות' כטעם "גיא צבועים" (ראה ש"א יג , יח). וכן המשיך המשל עד אמרו: (יג) ומעונותיו טרפה - להפלגת היותם כאריות ודובים. לכן אמר בעת הִשָחֲתם: איה הם? כטעם "אבותיכם איה הם" (זכ' א , ה). (יד) וסמך: הנני אליך וכו' - כלומר: להשחיתך. וזכר כפיריך , וטרפיך גם כן , מפני שזכר "לכפירים" (לעיל , יב) וכן "טורף" "וטרפה" (לעיל , יג). וגם על נינוה הליץ עוד ואמר: