פרק ב
[א]
הִנֵּ֨ה
עַל־הֶהָרִ֜ים
רַגְלֵ֤י
מְבַשֵּׂר֙
מַשְׁמִ֣יעַ
שָׁל֔וֹם
חָגִּ֧י
יְהוּדָ֛ה
חַגַּ֖יִךְ
שַׁלְּמִ֣י
נְדָרָ֑יִךְ
כִּי֩
לֹ֨א
יוֹסִ֥יף
ע֛וֹד
לַעֲבָור־בָּ֥ךְ
בְּלִיַּ֖עַל
כֻּלֹּ֥ה
נִכְרָֽת:
[ב]
עָלָ֥ה
מֵפִ֛יץ
עַל־פָּנַ֖יִךְ
נָצ֣וֹר
מְצוּרָ֑ה
צַפֵּֽה־דֶ֙רֶךְ֙
חַזֵּ֣ק
מָתְנַ֔יִם
אַמֵּ֥ץ
כֹּ֖חַ
מְאֹֽד:
[ג]
כִּ֣י
שָׁ֤ב
יְהוָה֙
אֶת־גְּא֣וֹן
יַעֲקֹ֔ב
כִּגְא֖וֹן
יִשְׂרָאֵ֑ל
כִּ֤י
בְקָקוּם֙
בֹּֽקֲקִ֔ים
וּזְמֹרֵיהֶ֖ם
שִׁחֵֽתוּ:
[ד]
מָגֵ֨ן
גִּבֹּרֵ֜יהוּ
מְאָדָּ֗ם
אַנְשֵֽׁי־חַ֙יִל֙
מְתֻלָּעִ֔ים
בְּאֵשׁ־פְּלָדֹ֥ת
הָרֶ֖כֶב
בְּי֣וֹם
הֲכִינ֑וֹ
וְהַבְּרֹשִׁ֖ים
הָרְעָֽלוּ:
[ה]
בַּחוּצוֹת֙
יִתְהוֹלֲל֣וּ
הָרֶ֔כֶב
יִֽשְׁתַּקְשְׁק֖וּן
בָּרְחֹב֑וֹת
מַרְאֵיהֶן֙
כַּלַּפִּידִ֔ים
כַּבְּרָקִ֖ים
יְרוֹצֵֽצוּ:
[ו]
יִזְכֹּר֙
אַדִּירָ֔יו
יִכָּשְׁל֖וּ
בַּהֲלִכָותָ֑ם
בַּהֲלִיכָתָ֑ם
יְמַֽהֲרוּ֙
חֽוֹמָתָ֔הּ
וְהֻכַ֖ן
הַסֹּכֵֽךְ:
[ז]
שַׁעֲרֵ֥י
הַנְּהָר֖וֹת
נִפְתָּ֑חוּ
וְהַהֵיכָ֖ל
נָמֽוֹג:
[ח]
וְהֻצַּ֖ב
גֻּלְּתָ֣ה
הֹֽעֲלָ֑תָה
וְאַמְהֹתֶ֗יהָ
מְנַֽהֲגוֹת֙
כְּק֣וֹל
יוֹנִ֔ים
מְתֹפֲפֹ֖ת
עַל־לִבְבֵהֶֽן:
[ט]
וְנִֽינְוֵ֥ה
כִבְרֵכַת־מַ֖יִם
מִ֣ימֵי
הִ֑יא
וְהֵ֣מָּה
נָסִ֔ים
עִמְד֥וּ
עֲמֹ֖דוּ
וְאֵ֥ין
מַפְנֶֽה:
[י]
בֹּ֥זּוּ
כֶ֖סֶף
בֹּ֣זּוּ
זָהָ֑ב
וְאֵ֥ין
קֵ֙צֶה֙
לַתְּכוּנָ֔ה
כָּבֹ֕ד
מִכֹּ֖ל
כְּלִ֥י
חֶמְדָּֽה:
[יא]
בּוּקָ֥ה
וּמְבוּקָ֖ה
וּמְבֻלָּקָ֑ה
וְלֵ֨ב
נָמֵ֜ס
וּפִ֣ק
בִּרְכַּ֗יִם
וְחַלְחָלָה֙
בְּכָל־מָתְנַ֔יִם
וּפְנֵ֥י
כֻלָּ֖ם
קִבְּצ֥וּ
פָארֽוּר:
[יב]
אַיֵּה֙
מְע֣וֹן
אֲרָי֔וֹת
וּמִרְעֶ֥ה
ה֖וּא
לַכְּפִרִ֑ים
אֲשֶׁ֣ר
הָלַךְ֩
אַרְיֵ֨ה
לָבִ֥יא
שָׁ֛ם
גּ֥וּר
אַרְיֵ֖ה
וְאֵ֥ין
מַחֲרִֽיד:
[יג]
אַרְיֵ֤ה
טֹרֵף֙
בְּדֵ֣י
גֹרוֹתָ֔יו
וּמְחַנֵּ֖ק
לְלִבְאֹתָ֑יו
וַיְמַלֵּא־טֶ֣רֶף
חֹרָ֔יו
וּמְעֹנֹתָ֖יו
טְרֵפָֽה:
[יד]
הִנְנִ֣י
אֵלַ֗יִךְ
נְאֻם֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
וְהִבְעַרְתִּ֤י
בֶעָשָׁן֙
רִכְבָּ֔הּ
וּכְפִירַ֖יִךְ
תֹּ֣אכַל
חָ֑רֶב
וְהִכְרַתִּ֤י
מֵאֶ֙רֶץ֙
טַרְפֵּ֔ךְ
וְלֹא־יִשָּׁמַ֥ע
ע֖וֹד
ק֥וֹל
מַלְאָכֵֽכֵה:
פ
פרק ב
(א)
משמע
(בנוסחנו:
משמיע)
שלום
-
על
שהכה
מלאך
במחנה
אשור
מאה
ושמונים
אלף
(ראה
יש'
לז
,
לו).
על
זה
ישעיה
הוא
אומר
"זמרו
יי'
כי
גאות
עשה
מודעת
זאת
בכל
הארץ.
צהלי
ורני
יושבת
ציון"
(יב
,
ה
-
ו).
חגי
יהודה
חגייך
שלמי
נדרייך
-
שעד
עכשיו
ביטל
סנחריב
חגייך.
ושלמי
נדרייך
-
שהיית
נודר
להקדוש
ברוך
הוא
בשביל
שתפול
מלכות
אשור.
(ב)
עלה
מפיץ
על
פנייך
-
סנחריב
שהיה
נהוג
לעלות
על
פנייך
ומפיץ
אותך
,
שהגלה
עשרת
השבטים.
נצור
מצורה
-
עכשיו
הקדוש
ברוך
הוא
מצוה
לנבוכד
נצר
שיצור
מצור
על
אשור.
צפה
דרך
-
אתה
,
ישראל
,
צפה
שילך
אשור
דרך
צר
לפני
האויב
(ע"פ
איכה
ד
,
יב)
,
וחזק
מתניך
ואמץ
כח
מאד
על
מפלתו.
(ג)
כגאון
ישראל
-
פתרון:
כמו
שהיה
גאונם
גדול
מקדם.
כי
בקקום
בוקקים
וזמוריהם
שיחתו
-
שנתרוקנו
מארצם
על
ידי
האומות
כגפן
בוקק
(ע"פ
הו'
י
,
א)
שזמורותיו
נישחתו
והוא
ריקם
מפירות.
(ד)
מגן
גיבורהו
(בנוסחנו:
גבריהו)
מאודם
-
הם
מגיני
גיבורי
אשור
שהיו
אדומים.
אנשי
חיל
מתולעים
-
זהו
סימן
חילם
,
שכולם
לבושים
מלבושים
הצבועים
מתולעת
שני.
כאש
(בנוסחנו:
באש)
פלדות
הרכב
ביום
הכינו
-
ביום
שהיה
מכין
חילו
למלחמה
היו
הרוכבים
והולכי
המלחמה
מבריקים
כאש
פלדות
-
לפידות.
והברושים
הורעלו
-
הם
הרומחים
של
עץ
ברוש
,
והיה
הברזל
מעוטף
בבגדים
עד
שיבואו
למלחמה.
הורעלו
-
לשון
עטיפה;
כמו
'מדיות
רעולות'
(ראה
משנה
שבת
ו
,
ו).
(ה)
יתהוללו
-
תרגומו:
"משתגשין".
ישתקשקון
-
כמו
'קיש
קיש
קריא'
(ראה
ב"מ
פה
,
ב);
'שוונט'
בלעז
(אולי
צ"ל:
שוננט).
(ו)
יזכור
אדיריו
-
שיבואו
כולם
למלחמה
ויכשלון
(לפנינו:
יכשלו)
בהליכתם.
והוכן
הסוכך
-
ויהיה
מוכן
למלחמה
המלך
הסוכך
עליהם.
(ז)
שערי
נהרות
(לפנינו:
הנהרות)
נפתחו
-
כתרגומו:
"גישרי
נהרתא
נפתחו"
(ראה
ת"י);
שהאויבים
יעברו
לבוא
עליהם.
וההיכל
נמוג
-
כתרגומו:
"ומלכא
בהיכלא
זע".
(ח)
והוצב
גולתה
העלתה
-
המלכה
שהוצבה
למלכות
,
עכשיו
יסתלק
מן
המלכות
מלכָּהּ.
וכשמעמידין
מלך
,
נופל
בו
לומר
הוצב;
כמו
"בנות
מלכים
בקרותיך
(בנוסחנו:
ביקרותיך)
נצבה
שגל"
(תה'
מה
,
י).
ויש
מפרשין:
גולתה
עטרת
מלכות;
כלומר:
נתגלה
קלונה.
ואמהותיה
מנהגות
כקול
יונים
-
אמהותיה
של
מלכה
,
כיונים
הגה
תהגינה.
מתופפות
-
מְטפחות;
כאדם
המטפח
על
לבו
מרוב
צער.
(ט)
ונינוה
כבריכת
מים
-
והיא
מספקת
לכולם
,
כמו
כן
הכל
באים
לנינוה
והיא
מספקת
סחורה
לכולם
,
ואינה
מתפחדת
מכל
החיילות
הבאים
עליה
למלחמה.
והמה
נסים
-
עכשיו
הם
נסים
ובורחים
מפני
האויבים.
עמדו
עמודו
ואין
מפנה
-
זה
יאמר
לזה:
עמדו
ועשו
מלחמה!
ואין
מי
שמפנה
לחבירו
לעשות
מלחמה
,
שכולם
יברחו
וינוסו.
(י)
בוזו
כסף
בוזו
זהב
ואין
קצה
לתכונה
-
ויאמרו
לאויביהם:
בוזו
לכם
כסף
,
בוזו
לכם
זהב
עד
אין
תוכן
לחשבון
,
והַחיו
אותנו.
כבוד
מכל
כלי
חמדה
-
והם
ישיבו
להם
ויאמרו:
בזה
יהיה
לנו
כבוד
,
שנהרוג
אתכם
,
מכל
כלי
חמדה
שנקח
מכם.
(יא)
ופיק
ברכים
-
יהיה
לכם
מרוב
פחד;
ופיק
-
'דשאיונטרורא'
בלעז
(נקע);
כמו
"יחזקום
ולא
יפיק"
(יר'
י
,
ד).
קבצו
פארור
-
"אוכמין
כקידרא"
(ת"י).
(יב)
איה
מעון
אריות
ומרעה
הוא
לכפירים
אשר
הלך
אריה
שם
וגם
לביא
ואין
מחריד
-
"אן
מדורי
מלכא
ובית
מישרי
שלטונא
אתר
דהוון
אזלין
תמן
בניהון
שבקין
לרוחצן
ולית
דמניד"
(ת"י).
(יג)
אריה
טרף
בדי
גורותיו
ומחנק
ללביאותיו
(בנוסחנו:
ללִבְאתיו)
-
כאריה
זה
,
שהוא
טורף
ומחנק
בהמה
בשביל
גורותיו
ולביאותיו
,
כך
הוא
שולל
ובוזז
כל
העולם
בשביל
שריו;
וממלא
אוצרותיו
ביזה
ושלל
,
כאריה
זה
שממלא
חוריו
ומעונותיו
טריפה.
(יד)
והבערתי
בעשן
רכבה
-
"אדליק
באישתא
רתיכך"
(ת"י).
ולא
ישמע
עוד
קול
מלאככה
-
קול
מלאך
שהיית
שולח;
וכן
הוא
אומר
"ויאמר
רב
שקה
(בנוסחנו:
רבשקה)
האל
אדוניך
ואליך
שלחני
אדוני
לדבר
את
הדברים
האלה
הלא
על
האנשים
היושבים
על
החומה
לאכול
את
חוריהם"
(בנוסחנו:
חראיהם;
יש'
לו
,
יב).