פרק ב
[א]
הנה
על־ההרים
רגלי
מבשר
משמיע
שלום
חגי
יהודה
חגיך
שלמי
נדריך
כי
לא
יוסיף
עוד
לעבור־בך
בליעל
כלה
נכרת:
[ב]
עלה
מפיץ
על־פניך
נצור
מצורה
צפה־דרך
חזק
מתנים
אמץ
כח
מאד:
[ג]
כי
שב
יהוה
את־גאון
יעקב
כגאון
ישראל
כי
בקקום
בקקים
וזמריהם
שחתו:
[ד]
מגן
גבריהו
מאדם
אנשי־חיל
מתלעים
באש־פלדת
הרכב
ביום
הכינו
והברשים
הרעלו:
[ה]
בחוצות
יתהוללו
הרכב
ישתקשקון
ברחבות
מראיהן
כלפידים
כברקים
ירוצצו:
[ו]
יזכר
אדיריו
יכשלו
בהלכותם
בהליכתם
ימהרו
חומתה
והכן
הסכך:
[ז]
שערי
הנהרות
נפתחו
וההיכל
נמוג:
[ח]
והצב
גלתה
העלתה
ואמהתיה
מנהגות
כקול
יונים
מתפפת
על־לבבהן:
[ט]
ונינוה
כברכת־מים
מימי
היא
והמה
נסים
עמדו
עמדו
ואין
מפנה:
[י]
בזו
כסף
בזו
זהב
ואין
קצה
לתכונה
כבד
מכל
כלי
חמדה:
[יא]
בוקה
ומבוקה
ומבלקה
ולב
נמס
ופק
ברכים
וחלחלה
בכל־מתנים
ופני
כלם
קבצו
פארור:
[יב]
איה
מעון
אריות
ומרעה
הוא
לכפרים
אשר
הלך
אריה
לביא
שם
גור
אריה
ואין
מחריד:
[יג]
אריה
טרף
בדי
גרותיו
ומחנק
ללבאתיו
וימלא־טרף
חריו
ומענתיו
טרפה:
[יד]
הנני
אליך
נאם
יהוה
צבאות
והבערתי
בעשן
רכבה
וכפיריך
תאכל
חרב
והכרתי
מארץ
טרפך
ולא־ישמע
עוד
קול
מלאככה:
פ