מאגר הכתר נחום פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
(א) פרק - גזל , שמפרקו מיד בעליו. לא ימיש טרף - מתוכה תמיד. (ב) קול שוט - להכות סוסים , היה נשמע בה תמיד , וקול רעש אופני מרכבות , וסוס דוהר - דולג ומקפץ; וכן "מדהרות דהרות אביריו" (שו' ה , כב). (ג) [פרש מעלה - לא עליית סוס , אלא ממהר ומזרז חבריו.] ולהב חרב - 'אלמילא' בלעז; כל סכין החרב קרוי 'להב' , כמו "ויבא גם הנצב אחר הלהב" (שו' ג , כב). וברק חנית - חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה; 'פלנדור' בלעז. וכובד פגר - היו מרבים פגרים , ולא היה חשבון לגויות נבילות המושלכות בה , עד שהיו העוברים נכשלים בגויות הפגרים. (ד) מרוב זנוני זונה - מרוב חנופת עיר; חנופה שהיו יודעין לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם , וסוף כובשים אותם תחתיהם. (ה) שוליך - הם שיפולי בגדי האשה. מערך - גילוייך , כמו "עריה בשת" (מי' א , יא). (ו) שיקוצים - בגדים צואים המנוולים אותך; לפי העניין שדימה אותה לזונה דיבר הכתוב. כרואי - זבל , לשון "והסיר את מוראתו [בנוצתה"] (וי' א , טז). (ז) ידוד ממך - יתרחק ממך. (ח) התטיבי (בנוסחנו: התיטבי) מנא אמון - ומה תבטחי בעושרך ובגיבורייך? וכי גדולה את מנא , היא אלכסנדריא של מצרים?! אמון - לשון פדגוג; נא הגדולה , שהיתה אומנת למלכי מצרים , 'דמרבו בה מלכי' (ראה כתובות קיב , א). אשר חיל ים - אשר הים היה לה לחיל ולחומה; שורא ובר שורא (ראה ב"ר א , א). (ט) כוש עצמה - כושיים היו לה לחוזק. פוט ולובים היו בעזרתך - והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך , גם הם היו בחילה. (י) גם היא הלכה בגולה - אף היא , אעפ"י גדולתה , לא עמדה בפני נבוכד נצר. רתקו - נכבלו; לשון "רתוקות כסף" (יש' מ , יט); "עשה הרתוק" (יח' ז , כג) - שלשלת. בזיקים - בשלשלאות. (יא) גם את - לפי גדולתך , תשכרי כמותה בכוס התרעלה (ע"פ יש' נא , יז) ותהיי נאלמה (לפנינו: נעלמה). (יב) כל מבצריך תאנים עם ביכורים - כל ערי מבצריך יהו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכם , כאילני תאינים כשהם עם בַּכּוּרוֹת מבושלות שבהם; שכשמניעים את התאינה , נופלים הבכורים לתוך פי האוכלם. תאינים - אילני תאינה אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה. (יד) מי מצור שאבי לך - עיר שבאים לצור עליה , אוספים להם בני העיר לתוכה מים רבים לתוך חביות לשתות בימי המצור , כשאין בתוכה בורות. באי בטיט ורמסי אותו - ללבון ממנו לבנים , כדי לחזק בו בדקי החומה. החזיקי מלבן - אחזי בידך המלבן , העשוי לדפוס הלבנים , ללבון בתוכו. (טו) [תכריתך חרב - תאכלך חרב כילק , והיאך כילק? - התכבד כילק; 'אשקובנט' (בלעז); הלוך והתכבד כמין ילק שאינו מותיר כלום , כן תאכל החרב אכול וכרות.] התכבדי (בנוסחנו: התכבד) במטאטי השמד (ע"פ יש' יד , כג) כילק - הגומר ומכלה כל ירק השדה. ויש פותרים התכבדי כילק - תתכסי בכובד גייסות , כילק; והתכבדי - לשון "עם כבד" (במ' כ , כ). (טז) ילק פשט ויעף - היו קלים לצאת לסחורה , כילק הפושט ועף. (יז) מנזריך - שריך. והמ"ם יסוד ושורש בתיבה , כמ"ם של "משמרתך" (במ' יח , ג) ושל "משמעתך" (ש"א כב , יד) ושל "מנעלך" (דב' לג , כה). ופעמים שהיא נופלת ממנה , כגון "נזיר אחיו" (בר' מט , כו) , וכן "נזיריה" (איכה ד , ז) , שריה. וטפסריך - הממונים שליך. כגוב גובי - כחיילי גובאי. כגוב - 'כומלגושטיריץ' [בלעז]. החונים בגדרות ביום קרה - כן דרך הארבה והזבוב: בעת הקור נדבקים בכתלים , וכשיבא חום הם נודדים משם והולכים להם; כך יגלו כל עמך. בגדרות - "בכותליא" (ת"י). ונודד - "ואיטלטילן" (ת"י). ולא נודע מקומו אים - איפוא הם ואנה הלכו. (יח) נמו רועיך - לשון "תנומה" (תה' קלב , ד). ישכנו - אין יכולין לקום. נפושו - כמו "נפוצו" (בר' י , יח); וכל אותיות היוצאות ממוצא אחד נחלפות זו בזו: זי"ן , צד"י , שי"ן , סמ"ך - כולם יוצאין מסוף הלשון ושולי השינים. (יט) אין כהה לשברך - אין מצר על שברך , כי הכל שמחים [בשבר שלך , לפי שגם אתה שמחת בשברון אחרים , והיא לך מידה כנגד מידה. ויונתן תרגם: "לית דכאיב לך על תברך ממרעיו מחתך כל דשמעו טפחו ידיהון עלך חדיאו ארי על מן ולא עדת מחת בישתך תדירא"]. כהה - לשון דבר עמום. תקעו כף - לשמוח.