פרק ג
[א]
ה֖וֹי
עִ֣יר
דָּמִ֑ים
כֻּלָּ֗הּ
כַּ֤חַשׁ
פֶּ֙רֶק֙
מְלֵאָ֔ה
לֹ֥א
יָמִ֖ישׁ
טָֽרֶף:
[ב]
ק֣וֹל
שׁ֔וֹט
וְק֖וֹל
רַ֣עַשׁ
אוֹפָ֑ן
וְס֣וּס
דֹּהֵ֔ר
וּמֶרְכָּבָ֖ה
מְרַקֵּדָֽה:
[ג]
פָּרָ֣שׁ
מַעֲלֶ֗ה
וְלַ֤הַב
חֶ֙רֶב֙
וּבְרַ֣ק
חֲנִ֔ית
וְרֹ֥ב
חָלָ֖ל
וְכֹ֣בֶד
פָּ֑גֶר
וְאֵ֥ין
קֵ֙צֶה֙
לַגְּוִיָּ֔ה
יְכָשְׁל֖וּ
וְכָשְׁל֖וּ
בִּגְוִיָּתָֽם:
[ד]
מֵרֹב֙
זְנוּנֵ֣י
זוֹנָ֔ה
ט֥וֹבַת
חֵ֖ן
בַּעֲלַ֣ת
כְּשָׁפִ֑ים
הַמֹּכֶ֤רֶת
גּוֹיִם֙
בִּזְנוּנֶ֔יהָ
וּמִשְׁפָּח֖וֹת
בִּכְשָׁפֶֽיהָ:
[ה]
הִנְנִ֣י
אֵלַ֗יִךְ
נְאֻם֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
וְגִלֵּיתִ֥י
שׁוּלַ֖יִךְ
עַל־פָּנָ֑יִךְ
וְהַרְאֵיתִ֤י
גוֹיִם֙
מַעְרֵ֔ךְ
וּמַמְלָכ֖וֹת
קְלוֹנֵֽךְ:
[ו]
וְהִשְׁלַכְתִּ֥י
עָלַ֛יִךְ
שִׁקֻּצִ֖ים
וְנִבַּלְתִּ֑יךְ
וְשַׂמְתִּ֖יךְ
כְּרֹֽאִי:
[ז]
וְהָיָ֤ה
כָל־רֹאַ֙יִךְ֙
יִדּ֣וֹד
מִמֵּ֔ךְ
וְאָמַר֙
שָׁדְּדָ֣ה
נִֽינְוֵ֔ה
מִ֖י
יָנ֣וּד
לָ֑הּ
מֵאַ֛יִן
אֲבַקֵּ֥שׁ
מְנַחֲמִ֖ים
לָֽךְ:
[ח]
הֲתֵֽיטְבִי֙
מִנֹּ֣א
אָמ֔וֹן
הַיֹּֽשְׁבָה֙
בַּיְאֹרִ֔ים
מַ֖יִם
סָבִ֣יב
לָ֑הּ
אֲשֶׁר־חֵ֣יל
יָ֔ם
מִיָּ֖ם
חוֹמָתָֽהּ:
[ט]
כּ֥וּשׁ
עָצְמָ֛ה
וּמִצְרַ֖יִם
וְאֵ֣ין
קֵ֑צֶה
פּ֣וּט
וְלוּבִ֔ים
הָי֖וּ
בְּעֶזְרָתֵֽךְ:
[י]
גַּם־הִ֗יא
לַגֹּלָה֙
הָלְכָ֣ה
בַשֶּׁ֔בִי
גַּ֧ם
עֹלָלֶ֛יהָ
יְרֻטְּשׁ֖וּ
בְּרֹ֣אשׁ
כָּל־חוּצ֑וֹת
וְעַל־נִכְבַּדֶּ֙יהָ֙
יַדּ֣וּ
גוֹרָ֔ל
וְכָל־גְּדוֹלֶ֖יהָ
רֻתְּק֥וּ
בַזִּקִּֽים:
[יא]
גַּם־אַ֣תְּ
תִּשְׁכְּרִ֔י
תְּהִ֖י
נַעֲלָמָ֑ה
גַּם־אַ֛תְּ
תְּבַקְשִׁ֥י
מָע֖וֹז
מֵאוֹיֵֽב:
[יב]
כָּ֨ל־מִבְצָרַ֔יִךְ
תְּאֵנִ֖ים
עִם־בִּכּוּרִ֑ים
אִם־יִנּ֕וֹעוּ
וְנָפְל֖וּ
עַל־פִּ֥י
אוֹכֵֽל:
[יג]
הִנֵּ֨ה
עַמֵּ֤ךְ
נָשִׁים֙
בְּקִרְבֵּ֔ךְ
לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ
פָּת֥וֹחַ
נִפְתְּח֖וּ
שַׁעֲרֵ֣י
אַרְצֵ֑ךְ
אָכְלָ֥ה
אֵ֖שׁ
בְּרִיחָֽיִךְ:
[יד]
מֵ֤י
מָצוֹר֙
שַֽׁאֲבִי־לָ֔ךְ
חַזְּקִ֖י
מִבְצָרָ֑יִךְ
בֹּ֧אִי
בַטִּ֛יט
וְרִמְסִ֥י
בַחֹ֖מֶר
הַחֲזִ֥יקִי
מַלְבֵּֽן:
[טו]
שָׁ֚ם
תֹּאכְלֵ֣ךְ
אֵ֔שׁ
תַּכְרִיתֵ֣ךְ
חֶ֔רֶב
תֹּאכְלֵ֖ךְ
כַּיָּ֑לֶק
הִתְכַּבֵּ֣ד
כַּיֶּ֔לֶק
הִֽתְכַּבְּדִ֖י
כָּאַרְבֶּֽה:
[טז]
הִרְבֵּית֙
רֹכְלַ֔יִךְ
מִכּוֹכְבֵ֖י
הַשָּׁמָ֑יִם
יֶ֥לֶק
פָּשַׁ֖ט
וַיָּעֹֽף:
[יז]
מִנְּזָרַ֙יִךְ֙
כָּֽאַרְבֶּ֔ה
וְטַפְסְרַ֖יִךְ
כְּג֣וֹב
גֹּבָ֑י
הַחוֹנִ֤ים
בַּגְּדֵרוֹת֙
בְּי֣וֹם
קָרָ֔ה
שֶׁ֤מֶשׁ
זָֽרְחָה֙
וְנֹדַ֔ד
וְלֹא־נוֹדַ֥ע
מְקוֹמ֖וֹ
אַיָּֽם:
[יח]
נָמ֤וּ
רֹעֶ֙יךָ֙
מֶ֣לֶךְ
אַשּׁ֔וּר
יִשְׁכְּנ֖וּ
אַדִּירֶ֑יךָ
נָפֹ֧שׁוּ
עַמְּךָ֛
עַל־הֶהָרִ֖ים
וְאֵ֥ין
מְקַבֵּֽץ:
[יט]
אֵין־כֵּהָ֣ה
לְשִׁבְרֶ֔ךָ
נַחְלָ֖ה
מַכָּתֶ֑ךָ
כֹּ֣ל׀
שֹׁמְעֵ֣י
שִׁמְעֲךָ֗
תָּ֤קְעוּ
כַף֙
עָלֶ֔יךָ
כִּ֗י
עַל־מִ֛י
לֹא־עָבְרָ֥ה
רָעָתְךָ֖
תָּמִֽיד:
פרק ג
(א)
הוי
-
על
עיר
הדמים
והרציחה.
כלה
-
כל
עמה.
כחש
פרק
מלאה
-
שואלים
בשלום
רעיהם
,
וטורפים
אותם.
פרק
וטרף
-
אחד
הן.
(ב)
קול
שוט
-
בא
עליהם;
"שוט
שוטף"
(יש'
כח
,
טו)
,
שקורין
'פלוטאה'
(בלעז).
דוהר
-
מה
שקורא
בַּמרכבה
'מרקדה'
,
קורא
בַּסוס
'דַהַר'.
(ג)
פרש
מעלה
-
מובחר;
כמו
"במעלה
קברי
בית
דוד"
(בנוסחנו:
בני
דויד;
דה"ב
לב
,
לג)
,
ובשיטת
"מבחר
שלישיו"
(שמ'
טו
,
ד).
או:
פרש
גאות;
ולעולם
מעלה
-
שם
דבר
הוא.
ולהב
חרב
-
צהיבות
מריטתה
ומריקתה
קורא
'להב'
ו'ברק'
,
שכך
הם
נראין
מרחוק.
(ד)
זונה
-
נינוה.
בכל
מקום
'זונה'
-
מכשפה
,
כמו
שמוכיח
במקרא
זה
פעמַיִם;
וכן
הוא
אומר
"עד
זנוני
איזבל
אמך
וכשפיה
הרבים"
(מ"ב
ט
,
כב).
ולכך
סמך
"מכשפה
לא
תחיה"
(שמ'
כב
,
יז)
ל"כי
יפתה
איש
בתולה"
(שם
,
טו).
(ה)
מערך
-
גילוי
ערותך.
(ו)
שקוצים
-
בעיניהם;
שתהא
משוקצת
ומתועבת
להם.
ולשון
והשלכתי
עליך
-
כלשון
"ושפכתי
על
בית
דוד
(בנוסחנו:
דויד)...
רוח
חן
ותחנונים"
(זכ'
יב
,
י).
ונבלתיך
-
בעיניהם
,
כנבלה.
ושמתיך
-
להם.
כראי
-
כדבר
הנמאס
,
כגון
צואה
וכיוצא
בה;
מלשון
"מוראה
ונגאלה"
(צפ'
ג
,
א).
כלפי
שהיית
לשעבר
טובת
חן
בעיניהם
(ראה
לעיל
,
ד).
(ז)
ידוד
ממך
-
ויתרחק;
כל
כך
תהי
נמאסת
בעיניהם.
ידוד
-
כמו
"ידודון
ידודון"
(תה'
סח
,
יג)
,
מלשון
"נדדו"
(תה'
לא
,
יב).
ואמר
-
הרֹאֶה
אֹתך
כך.
מי
ינוד
לך
-
כל
כך
רעתך
רבה
(ע"פ
איוב
כב
,
ה).
(ח)
התיטבי
מנא
אמון
-
ממה
שאומר
במקום
אחר
"ופקדתי
על
אמון
מנא"
(ראה
יר'
מו
,
כה)
,
נראה
שנא
ישבת
ביארים
ומים
סביב
לה
,
כמו
שאומר
כאן
,
ולכן
היא
חזקה
מאד;
ואמון
סמוכה
לה
ואינה
יושבת
במים
,
ואין
אדם
יכול
לעבור
במים
אל
אמון
אלא
דרך
נא
,
שיעבור
דרך
יאורי
נא.
או
שנא
ויאוריה
מקיפין
את
אמון
סביב
,
וכאשר
נא
אשר
ביאורים
נלכדת
,
אז
גם
אמון
באה
במצור;
נמצא
ש"מנא"
באה
פקודת
"אמון".
אשר
חל
(לפנינו:
חיל)
של
נא
-
ים
,
מים
חומתה
,
ואין
לה
חומה
אחרת;
ואע"פ
כן
כבשהּ
נבוכד
נצר.
אף
את
,
אע"פ
שאת
כברכת
מים
בתוך
היארים
(ראה
נח'
ב
,
ט)
,
תפלי
ביד
נבוכד
נצר
כאמון
וכנא.
(ט)
גם
כוש
שעצמה
מאד
,
ומצרים
שאין
קצה
לעמה
,
ופוט
ולובים
-
לפי
שהיו
בעזרתך
,
(י)
גם
הם
לגולה
הלכה
-
ביד
נבוכד
נצר.
ידו
-
יפילו.
רתקו
-
נקשרו
ברתוקות
ברזל
,
הן
שקורין
'בוייש'
(בלעז).
(יא)
גם
את
כמותן
תשכרי
מכוס
חמתם
(ע"פ
יש'
נא
,
יז);
תהי
נעלמה
-
ונסתרת
מפני
אויביך
שירדפוך
,
וכשל
עוזר
ונפל
עזור
(ע"פ
יש'
לא
,
ג).
גם
את
-
שהיית
עוזרת
אחרים
ויושבת
בטח
,
תבקשי
מעוז
מאויב
,
ולא
תמצאי.
(יב)
שכל
מבצריך
שבטחת
בהן
,
תאנים
עם
בכורים
-
כבכורה
בתאנה
בראשיתה
(ע"פ
הו'
ט
,
י)
היו
לנבוכד
נצר
,
שלאלתר
שצר
עליהם
כבשם;
כתאנים
בכורים
,
שאם
ינועו
בענף
,
לאלתר
ונפלו
על
פי
אוכל.
(יג)
שהרי
עמך
-
שהיו
גבורים
,
נשים
הם
בקרבך.
פתוח
נפתחו
שערי
ארצך
-
ואין
עומד
בפניהם
,
כי
נפל
פחדם
עליהם
(ע"פ
אס'
ט
,
ב).
אכלה
אש
בריחיך
-
מלסגור
לפניהם.
(יד-טז)
מי
מצור
-
מים
המחזקים
אותך
במצור
האויב.
שאבי
לך
-
הסיבי
אליך
סביבות
חומתך.
באי
בטיט
-
לבנין
,
לבנות
ולחזק
מבצריך.
שכמו
שתחזקי
אותם
,
שם
תאכלך
חרב
,
להתכבד
האויב
עליך
לרוב
מאד
כיֵלק
פושט.
אע"פ
שגם
את
תתכבדי
ותתרבי
כארבה
,
שהרבית
רכליך
כככבי
(בנוסחנו:
כוכבי)
השמים
-
מכל
מקום
,
ילק
פשט
עליך
ויעף
-
לאכול
ולכלות
הכל.
(יז)
מנזריך
-
מלכיך
ושריך
כארבה
יהיו
בפני
נבוכד
נצר
וחילו.
וטפסריך
-
פַּחוֹתיך
וסגניך.
כגוב
-
גם
הוא
מין
ארבה.
החונים
בגדרות
ביום
קרה
-
להסתר
בחורים
ובבקעים;
וכשהשמש
זרחה
-
ונודד
,
ולא
נודע
בגדר
מקומו
שהיה
שם.
כן
מנזריך
וטפסריך
-
שנסו
בתוכך
למעוז
בבא
נבוכד
נצר
,
ינדדו
מתוכך
ויֵצאו
בגולה
כלם
,
ולא
יישאר
בהם
אחד.
(יח)
נמו
-
לשון
"תנומה"
(תה'
קלב
,
ד).
רעיך
-
מנהיגי
העם
ישכנו
תחתיהם
ולא
יצאו
,
ואין
מקבץ
אותם
לעלות
ולהלחם.
(יט)
אין
כהה
-
אין
רוח
כהה
ונחלה
על
שברך
,
ואין
רוח
נחלה
על
מכתך
,
אלא
כל
שמעי
שמע
רעתך
תקעו
כף
בשמחה
עליך;
כמו
"כל
העמים
תקעו
כף"
(תה'
מז
,
א).