פרק ג
[א]
ה֖וֹי
עִ֣יר
דָּמִ֑ים
כֻּלָּ֗הּ
כַּ֤חַשׁ
פֶּ֙רֶק֙
מְלֵאָ֔ה
לֹ֥א
יָמִ֖ישׁ
טָֽרֶף:
[ב]
ק֣וֹל
שׁ֔וֹט
וְק֖וֹל
רַ֣עַשׁ
אוֹפָ֑ן
וְס֣וּס
דֹּהֵ֔ר
וּמֶרְכָּבָ֖ה
מְרַקֵּדָֽה:
[ג]
פָּרָ֣שׁ
מַעֲלֶ֗ה
וְלַ֤הַב
חֶ֙רֶב֙
וּבְרַ֣ק
חֲנִ֔ית
וְרֹ֥ב
חָלָ֖ל
וְכֹ֣בֶד
פָּ֑גֶר
וְאֵ֥ין
קֵ֙צֶה֙
לַגְּוִיָּ֔ה
יְכָשְׁל֖וּ
וְכָשְׁל֖וּ
בִּגְוִיָּתָֽם:
[ד]
מֵרֹב֙
זְנוּנֵ֣י
זוֹנָ֔ה
ט֥וֹבַת
חֵ֖ן
בַּעֲלַ֣ת
כְּשָׁפִ֑ים
הַמֹּכֶ֤רֶת
גּוֹיִם֙
בִּזְנוּנֶ֔יהָ
וּמִשְׁפָּח֖וֹת
בִּכְשָׁפֶֽיהָ:
[ה]
הִנְנִ֣י
אֵלַ֗יִךְ
נְאֻם֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
וְגִלֵּיתִ֥י
שׁוּלַ֖יִךְ
עַל־פָּנָ֑יִךְ
וְהַרְאֵיתִ֤י
גוֹיִם֙
מַעְרֵ֔ךְ
וּמַמְלָכ֖וֹת
קְלוֹנֵֽךְ:
[ו]
וְהִשְׁלַכְתִּ֥י
עָלַ֛יִךְ
שִׁקֻּצִ֖ים
וְנִבַּלְתִּ֑יךְ
וְשַׂמְתִּ֖יךְ
כְּרֹֽאִי:
[ז]
וְהָיָ֤ה
כָל־רֹאַ֙יִךְ֙
יִדּ֣וֹד
מִמֵּ֔ךְ
וְאָמַר֙
שָׁדְּדָ֣ה
נִֽינְוֵ֔ה
מִ֖י
יָנ֣וּד
לָ֑הּ
מֵאַ֛יִן
אֲבַקֵּ֥שׁ
מְנַחֲמִ֖ים
לָֽךְ:
[ח]
הֲתֵֽיטְבִי֙
מִנֹּ֣א
אָמ֔וֹן
הַיֹּֽשְׁבָה֙
בַּיְאֹרִ֔ים
מַ֖יִם
סָבִ֣יב
לָ֑הּ
אֲשֶׁר־חֵ֣יל
יָ֔ם
מִיָּ֖ם
חוֹמָתָֽהּ:
[ט]
כּ֥וּשׁ
עָצְמָ֛ה
וּמִצְרַ֖יִם
וְאֵ֣ין
קֵ֑צֶה
פּ֣וּט
וְלוּבִ֔ים
הָי֖וּ
בְּעֶזְרָתֵֽךְ:
[י]
גַּם־הִ֗יא
לַגֹּלָה֙
הָלְכָ֣ה
בַשֶּׁ֔בִי
גַּ֧ם
עֹלָלֶ֛יהָ
יְרֻטְּשׁ֖וּ
בְּרֹ֣אשׁ
כָּל־חוּצ֑וֹת
וְעַל־נִכְבַּדֶּ֙יהָ֙
יַדּ֣וּ
גוֹרָ֔ל
וְכָל־גְּדוֹלֶ֖יהָ
רֻתְּק֥וּ
בַזִּקִּֽים:
[יא]
גַּם־אַ֣תְּ
תִּשְׁכְּרִ֔י
תְּהִ֖י
נַעֲלָמָ֑ה
גַּם־אַ֛תְּ
תְּבַקְשִׁ֥י
מָע֖וֹז
מֵאוֹיֵֽב:
[יב]
כָּ֨ל־מִבְצָרַ֔יִךְ
תְּאֵנִ֖ים
עִם־בִּכּוּרִ֑ים
אִם־יִנּ֕וֹעוּ
וְנָפְל֖וּ
עַל־פִּ֥י
אוֹכֵֽל:
[יג]
הִנֵּ֨ה
עַמֵּ֤ךְ
נָשִׁים֙
בְּקִרְבֵּ֔ךְ
לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ
פָּת֥וֹחַ
נִפְתְּח֖וּ
שַׁעֲרֵ֣י
אַרְצֵ֑ךְ
אָכְלָ֥ה
אֵ֖שׁ
בְּרִיחָֽיִךְ:
[יד]
מֵ֤י
מָצוֹר֙
שַֽׁאֲבִי־לָ֔ךְ
חַזְּקִ֖י
מִבְצָרָ֑יִךְ
בֹּ֧אִי
בַטִּ֛יט
וְרִמְסִ֥י
בַחֹ֖מֶר
הַחֲזִ֥יקִי
מַלְבֵּֽן:
[טו]
שָׁ֚ם
תֹּאכְלֵ֣ךְ
אֵ֔שׁ
תַּכְרִיתֵ֣ךְ
חֶ֔רֶב
תֹּאכְלֵ֖ךְ
כַּיָּ֑לֶק
הִתְכַּבֵּ֣ד
כַּיֶּ֔לֶק
הִֽתְכַּבְּדִ֖י
כָּאַרְבֶּֽה:
[טז]
הִרְבֵּית֙
רֹכְלַ֔יִךְ
מִכּוֹכְבֵ֖י
הַשָּׁמָ֑יִם
יֶ֥לֶק
פָּשַׁ֖ט
וַיָּעֹֽף:
[יז]
מִנְּזָרַ֙יִךְ֙
כָּֽאַרְבֶּ֔ה
וְטַפְסְרַ֖יִךְ
כְּג֣וֹב
גֹּבָ֑י
הַחוֹנִ֤ים
בַּגְּדֵרוֹת֙
בְּי֣וֹם
קָרָ֔ה
שֶׁ֤מֶשׁ
זָֽרְחָה֙
וְנֹדַ֔ד
וְלֹא־נוֹדַ֥ע
מְקוֹמ֖וֹ
אַיָּֽם:
[יח]
נָמ֤וּ
רֹעֶ֙יךָ֙
מֶ֣לֶךְ
אַשּׁ֔וּר
יִשְׁכְּנ֖וּ
אַדִּירֶ֑יךָ
נָפֹ֧שׁוּ
עַמְּךָ֛
עַל־הֶהָרִ֖ים
וְאֵ֥ין
מְקַבֵּֽץ:
[יט]
אֵין־כֵּהָ֣ה
לְשִׁבְרֶ֔ךָ
נַחְלָ֖ה
מַכָּתֶ֑ךָ
כֹּ֣ל׀
שֹׁמְעֵ֣י
שִׁמְעֲךָ֗
תָּ֤קְעוּ
כַף֙
עָלֶ֔יךָ
כִּ֗י
עַל־מִ֛י
לֹא־עָבְרָ֥ה
רָעָתְךָ֖
תָּמִֽיד:
פרק ג
(ב)
קול
שוט
וקול
רעש
-
יבוא
אליהם.
דוהר
-
'הינשנט'
בלעז;
כמו
"מדהרות
דהרות
אביריו"
(שו'
ה
,
כב).
מרקדה
-
'שלינט'
בלעז.
(ג)
ואין
קצה
לגויה
-
אין
קצה
לכל
העם
שילכו
למלחמה
,
וכולם
יכשלו
בגוייתם.
(ד)
המוכרת
-
המוסרת.
(ה)
מערך
-
'תא
דשקוברטורא'
בלעז.
(ו)
וניבלתיך
ושמתיך
כראי
-
פתר
בו
רבי
מנחם
(ראה
מחברת:
'רא'):
כראי
-
לשון
"גלל"
(מ"א
יד
,
י);
כמו
'ריעי'
(ראה
ברכות
כה
,
ב).
אבל
כראי
-
לשון
'ראייה';
כלומר:
ושמתיך
מגולה
,
שיראו
אותך;
וחבירו
מוכיח
עליו
,
שכן
הוא
אומר
בסמוך
"כל
רואיך
ידוד
ממך"
(להלן
,
ז);
"ידוד"
-
ינוע
,
כמו
"ותדד
שנתי
מעיניי"
(בר'
לא
,
מ);
כלומר:
אותן
שהיו
עמך
לשעבר
,
עכשיו
ירחקו
ממך.
(ז)
ואמר
שודדה
נינוה
-
מאחר
ששודדה
,
מאין
אבקש
מנחמים
לך?
שאירע
להם
כמו
שאירע
לך
ותוכלי
להלחם
בם?!
שהיו
גדולים
כמותך
,
לבסוף
נפלו.
(ח)
התיטבי
מנוא
אמון
-
"הא
את
טבא
מאלכסנדריא
רבתא"
(ת"י)?
אשר
חילם
(לפנינו:
חיל
ים)
מים
חומתה
-
אותה
חומה
מבפנים
קורא
'חיל'
,
והיא
הקטנה;
והחומה
הגדולה
שבחוץ
קורא
'חומה';
והוא
כמו
"ויאבל
חיל
וחומה"
(איכה
ב
,
ח).
(ט)
כוש
עצמה
-
כוש
באים
שם
בחיל
עצום
,
ומצרים
ופוט
(בנוסחנו:
פוט)
ולודים
(לפנינו:
ולובים)
-
כולם
באים
לשם
,
מפני
שהיא
עיר
מלכות.
(י)
גם
היא
לגולה
הלכה
בשבי
-
ואע"פ
שהיתה
גדולה
כל
כך
שכל
האומות
מתקבצים
אצלה
,
אע"פ
כן
לבסוף
גם
היא
לגולה
הלכה
בשבי.
רתקו
בזיקים.
רתקו
-
כמו
"ורתוקות
כסף"
(יש'
מ
,
יט).
(יא)
גם
את
תשכרי
תהי
נעלמה
-
מבני
אדם.
(יב)
כל
מבצרייך
תאינים
עם
ביכורים
-
ערים
בצורות
שלך
יהו
דומים
לאילני
תאינים
שהתאינים
בהם;
שאם
ינועו
תאינים
-
ונפל
על
פי
אוכל;
שחומדים
אותן
כל
כך
,
שמקבלים
אותן
בפיהם
שלא
יפלו
לארץ.
כמו
כן
כל
האומות
חומדין
להשחית
את
אשור
,
זה
יותר
מזה.
(יג)
הנה
עמך
נשים
-
חלשים
כנשים.
(יד-טז)
מי
מצור
שאבי
לך
-
אם
היית
שואבת
מים
לעיר
בשביל
המצור;
חזקי
מבצריך
,
בואי
בטיט
ורמסי
בחומר
החזיקי
מלבן
-
אם
היית
מְחזקת
מבצרייך
,
להביא
טיט
וחומר
לרמוס
ולעשות
ממנו
מלבן
לטוח
החומה
להחזיקה
-
כל
זאת
לא
יהיה
שווה
לך
,
כי
אם
שם
תאכלך
אש.
התכבדי
(בנוסחנו:
התכבד)
כילק
התכבדי
כארבה
-
כי
אם
תרבי
לך
עם
כבד
כילק
וכארבה
,
כל
זאת
לא
יִשוה
לך
ולא
יועיל
לך
,
שכולם
יהיו
כילק
פשט
ויעוף
-
שמעופף
והולך
לו.
(יז)
מנזריך
כארבה
-
עם
רב
שהיה
לך
,
שהיו
מפוזרין
לכאן
ולכאן
לכבוש
ארצות.
וטפסרייך
כגוב
גובי
-
ושלוחייך
שהיו
רבים
כקבוצת
גובי;
והוא
כמו
"לקושש
קש
לתבן"
(שמ'
ה
,
יב)
,
ומתרגמינן:
"לגבבא
גילי"
(ת"א).
החונים
בגדרות
ביום
קרה
שמש
זרחה
ונודד
-
כל
חיילותיך
יהיו
דומין
לארבה
שחונים
בחומות
מפני
הקור
,
וכשהשמש
זורחת
נודדים
והולכים
להם
,
ולא
נודע
מקומם
אים;
כמו
כן
ינודו
חיילותיך.
(יח)
נמו
רועיך.
נמו
-
לשון
"תנומה"
(מש'
ו
,
ד);
שיהו
כישנים
,
שלא
יוכלו
לעשות
מלחמה.
ישכנו
אדיריך
-
פתרון:
ישכנו
לארץ
אדיריך.
נפשו
עמך
על
ההרים
ואין
מקבץ
אותם
לקוברם.
יש
פותרין
(ראה
רש"י)
נפושו
-
כמו
"נפוצו"
(בר'
י
,
יח);
כתרגומו:
"ויתבדרון
עמך"
(ת"י).
(יט)
אין
כהה
לשברך
-
אין
אדם
שיהא
רוחו
כהה
על
שברך
ועל
שנחלה
מכתך.
תקעו
כף
עליך
-
מרוב
שמחה
,
כי
על
מי
לא
עברה
רעתך
תמיד;
ועל
כן
יהו
שמחים
כל
העולם
על
שברך.
זהו
ששנינו
(ראה
סע"ר
כד):
שנה
ראשונה
כבש
נינוה
,
שנייה
כיבש
יהויקים.