מאגר הכתר חבקוק פרק א עם פירוש רש"י

פרק א
(א) המשא אשר חזה - "מטל נבואתא" (ת"י) - מה שנשא וקיבל ברוח הקדש. (ב) עד אנה יי' וגו' - ["המשא אשר חזה" (לעיל , א) - כשראה המשא התפלל עליה , וזאת התפלה: עד אנה יי'. וחבקוק בימי מנשה היה , ומתוך שלא היה מלך כשר , לא נקרא על שמו; ב'סדר עולם' (סע"ר כ). ונבואתו לא נצרכה לדורות , לכך לא נכתבה.] צופה היה ברוח הקדש נבוכד נצר העתיד למלוך בכיפה ולהיות מצר לישראל , כעניין שאמר בנבואתו "כי הנני מקים את הכשדים" וגו' (להלן , ו); ועל זאת היה מתאונן ומתפלל. אזעק... חמס - אזכיר לפניך חמס העשוי לי , ואינך מושיע. (ג) און - ביזה וחמס. ועמל תביט - ועמל זה אתה מביט ואינך עוזר. ויהי ריב ומדון ישא - וזה הרשע , הנושא ריב ומדון , הווה ומתקיים ומצליח. ויהי - ויתקיים אותו אשר ריב ומדון ישא; כן תירגמו יונתן. (ד) על כן תפוג תורה - על זה שישראל רואין הצלחתו של רשע , תפוג ותעבור תורה מהם , וישמעו לו וישתחוו לצלם בבקעת דורא (ראה דנ' ג , א) , ולא יצא משפט הדת לאמיתו. מכתיר - סובב , כמו "אבירי בשן כתרוני" (תה' כב , יג). [מכתיר - יש אומרים: לשון 'כתר' ועטרת , שמקיפו ללכדו בתחבולותיו; ויש אומרים: לשון ממתין ומשמר ומצפה ללכוד ולבלוע , כמו "כתר לי זעיר ואחוך" (איוב לו , ב).] (ה-ו) לא תאמינו כי יספר זאת לכם - אשר אני מקים את הכשדים , העם אשר לא היה כדַי להבראות , כמה שנאמר "זה העם לא היה" (יש' כג , יג); אחד משלשה דברים שהקדוש ברוך הוא מתחרט על ברייתם (ראה ירוש' תענית ג , ד [טו , ג]). ועתה יקום ויהיה מר ונמהר - לרוץ וללכת למרחבי ארצות כל הגוים. (ז) ממנו משפטו ושאתו יצא - ממנו שופטיו , ממנו מלכיו המטילין משא ואימה על הכל. משפטו - 'יושטיצא' [בלעז]. (ח) ופשו פרשיו - ירבו פרשיו. (ט) לחמס יבא (בנוסחנו: יבוא) - לשלול ולבוז. מגמת פניהם - לשון "הגמיאיני נא" (בר' כד , יז); "יגמא ארץ" (איוב לט , כד) - רץ במרוצה לשעה קלה כברת ארץ , כאילו גמע ושתה הארץ שלפניו; ואף כאן: מגמת פניהם - גמיאת שאיפת פניהם דומה לרוח הקדים , העזה שברוחות; וכן תירגם יונתן. (י) והוא במלכים יתקלס - מתלוצץ בהם. וכל לשון 'קלסה' - לשון דבר שנדברים בו , יש לטוב ויש לרע; 'פרלדיץ' בלעז. משחק - שְׂחוֹק; כמו "מִשמָר" (בר' מב , יז); "מִסתָר" (חב' ג , יד). לכל מבצר ישחק - אם אויבו במבצר חזק , שחוק לו. ויצבר עפר [עליה] - ברוב חיילותיו; כל אחד נושא משאו עפר , והרי היא לפני החומה תל גבוה , ונלחמים בה על העיר. והיא שפיכת סוללה , כי כולן מתורגמות "יצבר עלה מליתא" (ת"י מ"ב יט , לב ועוד); ואף הוא לשון "מִלוא" שהיה בעיר דוד (ראה מ"א ט , טו) - הוא תל גבוה שעל ראשו המגדל בנוי , ושיפועו משפע לצדדין , וסביבות מרגלותיו חומה נמוכה להחזיק העפר מליפול. (יא) אז חלף רוח - אז , בראותו דרכו צלחה , רוח חולפת ועוברת עליו , רוח אשמה; ומהו הרוח? זו כחו לאלוהו - הכח הזה הוא נותן לאלוהו , ואומר: אלהי עשה לי את כל החיל הזה (ע"פ דב' ח , יז). (יב-יג) אמר הנביא: ואתה , למה תחריש לכל זאת?! הלא (בנוסחנו: הלוא) אתה מקדם יי' אלהי קדושי אשר לא תמות! וזה שכתוב לא נמות - אחד מתיקוני סופרים שבמקרא הוא , ש'כִּינָה הכתוב'; וכן "והפחתם אותו" (מל' א , יג) , וכן הרבה המפורשים בסיפרי (ספ"ב פד). ולפי תיקון הסופרים זהו פירושו: הלא אתה מקדם אלהי קדושי - אל תתננו למות בידו! יי' למשפט שמתו - ידעתי כי לא העמדתו לזה אלא לשפוט בו את המורדים בך; ומכל מקום , כל זה למה יתקיים? הלא טהור עינים אתה מראות ברע , והביט - כמו 'ולהביט' אל עמל! צדיק ממנו - שהוא מסמא את עיני צדקיהו. (יד) ותעשה אדם - לפני הרשע הזה הפקר כדגי הים , שכל הרוצה צד מהם. (טו) כלה בחכה העלה - כל האדם , זה הרשע העלם בחכה שלו. יגורהו - לשון "אגרה בקיץ" (בנוסחנו: בקציר; מש' ו , ח); "נהרסו ממגורות" (יואל א , יז). (טז) יזבח לחרמו - לעבודה זרה שלו , שהוא אומר שהיא כובשת הכל לפניו. בהמה - כמו 'בהם' , בשבילם. בריאה - שמינה. (יז) העל כן יריק חרמו - יש תמיהות המתקיימות , כמו "הנגלה נגליתי" דעלי (ש"א ב , כז); "הרואה אתה" (ש"ב טו , כז); אף כאן: הנראה בעיניך שעל כן שהוא מצליח כל שעה , יריק חרמו תמיד על הכל , לכבוש ולצוד ציד?! יריק - כמו "הרק חנית" (תה' לה , ג); "וירק את חניכיו" (בר' יד , יד) - מזדיין בחרמו.