מאגר הכתר חבקוק פרק א עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק א
[א] הַמַּשָּׂא֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה חֲבַקּ֖וּק הַנָּבִֽיא:
[ב] עַד־אָ֧נָה יְהוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ:
[ג] לָ֣מָּה תַרְאֵ֤נִי אָ֙וֶן֙ וְעָמָ֣ל תַּבִּ֔יט וְשֹׁ֥ד וְחָמָ֖ס לְנֶגְדִּ֑י וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן יִשָּֽׂא:
[ד] עַל־כֵּן֙ תָּפ֣וּג תּוֹרָ֔ה וְלֹא־יֵצֵ֥א לָנֶ֖צַח מִשְׁפָּ֑ט כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת־הַצַּדִּ֔יק עַל־כֵּ֛ן יֵצֵ֥א מִשְׁפָּ֖ט מְעֻקָּֽל:
[ה] רְא֤וּ בַגּוֹיִם֙ וְֽהַבִּ֔יטוּ וְהִֽתַּמְּה֖וּ תְּמָ֑הוּ כִּי־פֹ֙עַל֙ פֹּעֵ֣ל בִּימֵיכֶ֔ם לֹ֥א תַאֲמִ֖ינוּ כִּ֥י יְסֻפָּֽר:
[ו] כִּֽי־הִנְנִ֤י מֵקִים֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַגּ֖וֹי הַמַּ֣ר וְהַנִּמְהָ֑ר הַהוֹלֵךְ֙ לְמֶרְחֲבֵי־אֶ֔רֶץ לָרֶ֖שֶׁת מִשְׁכָּנ֥וֹת לֹּא־לֽוֹ:
[ז] אָיֹ֥ם וְנוֹרָ֖א ה֑וּא מִמֶּ֕נּוּ מִשְׁפָּט֥וֹ וּשְׂאֵת֖וֹ יֵצֵֽא:
[ח] וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל:
[ט] כֻּלֹּה֙ לְחָמָ֣ס יָב֔וֹא מְגַמַּ֥ת פְּנֵיהֶ֖ם קָדִ֑ימָה וַיֶּאֱסֹ֥ף כַּח֖וֹל שֶֽׁבִי:
[י] וְהוּא֙ בַּמְּלָכִ֣ים יִתְקַלָּ֔ס וְרֹזְנִ֖ים מִשְׂחָ֣ק ל֑וֹ ה֚וּא לְכָל־מִבְצָ֣ר יִשְׂחָ֔ק וַיִּצְבֹּ֥ר עָפָ֖ר וַֽיִּלְכְּדָֽהּ:
[יא] אָ֣ז חָלַ֥ף ר֛וּחַ וַֽיַּעֲבֹ֖ר וְאָשֵׁ֑ם ז֥וּ כֹח֖וֹ לֵאלֹהֽוֹ:
[יב] הֲל֧וֹא אַתָּ֣ה מִקֶּ֗דֶם יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י קְדֹשִׁ֖י לֹ֣א נָמ֑וּת יְהוָה֙ לְמִשְׁפָּ֣ט שַׂמְתּ֔וֹ וְצ֖וּר לְהוֹכִ֥יחַ יְסַדְתּֽוֹ:
[יג] טְה֤וֹר עֵינַ֙יִם֙ מֵרְא֣וֹת רָ֔ע וְהַבִּ֥יט אֶל־עָמָ֖ל לֹ֣א תוּכָ֑ל לָ֤מָּה תַבִּיט֙ בּֽוֹגְדִ֔ים תַּחֲרִ֕ישׁ בְּבַלַּ֥ע רָשָׁ֖ע צַדִּ֥יק מִמֶּֽנּוּ:
[יד] וַתַּעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם כִּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם כְּרֶ֖מֶשׂ לֹא־מֹשֵׁ֥ל בּֽוֹ:
[טו] כֻּלֹּה֙ בְּחַכָּ֣ה הֵֽעֲלָ֔ה יְגֹרֵ֣הוּ בְחֶרְמ֔וֹ וְיַאַסְפֵ֖הוּ בְּמִכְמַרְתּ֑וֹ עַל־כֵּ֖ן יִשְׂמַ֥ח וְיָגִֽיל:
[טז] עַל־כֵּן֙ יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמ֔וֹ וִֽיקַטֵּ֖ר לְמִכְמַרְתּ֑וֹ כִּ֤י בָהֵ֙מָּה֙ שָׁמֵ֣ן חֶלְק֔וֹ וּמַאֲכָל֖וֹ בְּרִאָֽה:
[יז] הַ֥עַל כֵּ֖ן יָרִ֣יק חֶרְמ֑וֹ וְתָמִ֛יד לַהֲרֹ֥ג גּוֹיִ֖ם לֹ֥א יַחְמֽוֹל: ס

פרק א
(א) המשא אשר חזה חבקוק - גם זה הנביא לא דבר , רק על הצלחת החיה הראשונה (ראה דנ' ח , ג - ד) , שעקרה היה נבוכד נצר , עד שנחרב עַמֵנו על ידו; ואחר נפילתו על יד החיה השנית (ראה שם , ה - ז) , ושב ישראל לירושלם ונבנה בית שני. (ב) עד אנה יי' שועתי וכו' - דרך הנביאים להתוכח עם השם דרך תלמיד עם הרב בחכמות העיוניות; ושואל התלמיד והרב משיב , ופעמים ישיב התלמיד לעצמו. וכן , דרך ויכוח , אמר ירמיה לַשם: "צדיק אתה יי' כי אריב אליך..." (יר' יב , א) , כי היה רע לו היות יד אנשי ענתות הרעים תקפה והיו מצליחים; ואם לא היה נעלם ממנו. וגם מדעתי כן היה זה הנביא: לא היה נעלם ממנו כל הענין , אבל כותבים הדברים דרך משא ומתן , כמו שיש לנו רבים מספרי החכמות בזה הדרך: אמר השואל , אמר העונה. ואף שהיה , סדר זה הנביא דרך שאלה , למה נבוכד נצר מצליח על ישראל. כי אע"פ שישראל רעים , הנה נבוכד נצר יותר רע , עד שנכון לקרוא ישראל 'צדיק' בסתם בערך אל נבוכד נצר , כל שכן 'צדיק ממנו' (ראה להלן , יג). וכל זה מבואר לבקיאים בעברי ובהגיון. וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (ג) ויהי - בעולם. ריב - מנבוכד נצר. ומדון ישא - ירים ויגביה אל כל העולם כולו. (ד) תפוג - כטעם "ויפג לבו" (בר' מה , כו); והוא העדר תנועה וחולשת הדבר. מכתיר - כטעם "כתרו את בנימין" (שו' כ , מג); וכן "נקבה תסובב גבר" (יר' לא , כא). מעוקל - מעוות. (ה) ראו בגוים וכו' - זה פירוש כל מה שקדם זכרו לרמיזות. כי פֹּעַל - שם דמיון ראשון. פּועֵל - שם נגזר , כלומר: הוא פועֵל; רמז לַשם יתעלה , אשר עליו הויכוח. (ו) כי הנני וכו' - דבר הנביא בעד השם; כי כן מנהג כלם. (ז) ושאתו - הרמתו. (ט) לחמס - לעשות חמס. (י) יתקלס - יתהלל ויתפאר. (יא) זו כחו - וזה יצא מכחו; כלומר: שאמר: זו כחו לאלוהו. (יב) לא נמות - תפלה מהנביא לשם , שלא יכלו ישראל ביד נבוכדנצר. יי' למשפט שמתו - לעשות משפטים לישראל ותוכחות , לא להמית. וכבר בארו זה ישעיה וירמיה. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. וגם בזה הוא קצת סתר תלונת 'רשע וטוב לו'; כטעם "מפץ אתה" וכו' (יר' נא , כ); "וגם רשע ליום רעה" וכו' (מש' טז , ד). והכל 'אוצר יי'' יבא. (יג) בבלע - כי נבוכד נצר עשה יותר ממשפטים ותוכחות , כמו שכתוב "וזה האחרון עצמו" (יר' נ , יז). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (יד) אדם - כל שאר האומות , ובפרט ישראל. (טו) העלה - רמז לנבוכד נצר; וזה מענין "כדגי הים" (לעיל , יד). (טז) בריאה - כנוי למאכלו; וכן היה נכון 'בריא' אם אמר 'לאכילתו'. וזה נעלם מן המפרשים , ולכן נטו בכמה מקומות , ויותר במקומות הדקים. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (יז) יריק חרמו - כדרך הדייגים כשיהיה הרשת מלא דגים , ואחר ישיבוהו במים; וכן תמיד , כמו שיפרש יותר באמרו: ותמיד להרוג גוים ולא (בנוסחנו: לא) יחמול.