מאגר הכתר חבקוק פרק א עם פירוש רד"ק

פרק א
(א) המשא אשר חזה חבקוק הנביא - הנביא הזה , לא ידענו דורו ולא משפחתו. וב'סדר עולם' (סע"ר כ): יואל , נחום , חבקוק נתנבאו בימי מנשה; ולפי שלא היה מנשה כשר , לא נקראו על שמו. ונבואתו - על נבוכדנצר , על הרע שעושה לישראל ולכל העמים; והתנבא על הרע שיעשו מדי ופרס לזרעו באחרונה. והחל להתרעם כנגד האל על מעשה הרשעים שמרֵיעים לצדיקים ומצליחים בדרכיהם. ודבר בלשון הצדיקים אשר בדורו או אחר דורו , בדרך נבואה , על נבוכדנצר שעתיד למלוך ולהרע לישראל. ונראה כי בדורו החלה מלכות נבוכדנצר , כמו שאמר כנגד אנשי דורו "כי פעל פעל בימיכם" (להלן , ה). ואמר: (ב) עד אנה. חמס - בעבור החמס הנעשה לישראל אזעק אליך , ולא תושיע. (ג) למה תראני און - תראני אנשי און; שעושים לי און , ואראם לפני. ואתה המַראה אותם - שלא תבערם מן הארץ. גם אתה תביט העמל שעושים , ואין אתה משלם גמולם; וכן אמר דוד: "עמל וכעס תביט" (תה' י , יד). וכל זה להודיע , כי האל משגיח במעשה האדם , אם לטוב אם לרע; ואחר שהוא כך , איך מאריך להם?! ויהי ריב ומדון ישא - ויהי לנגדי מי שישא אלי ריב ומדון. ויש מפרשים (ראה רש"י): ריב ומדון האויב ישא , ויסבול ישראל. (ד) על כן תפוג תורה - לפי שאין אתה עושה דין ברשעים , תִרפה התורה ותחלש; כי רבים מרפים ידיהם ממנה , לפי שרואים הצלחת הרשעים ורעוֹת הצדיקים. תפוג - עניין רפיון וחלישות; וכן כל אשר בשרשו. ולא יצא לנצח משפט - לפי שהם רואים שלא יצא לנצח משפט הרשעים. כי רשע מכתיר את הצדיק - מקיף אותו להרע לו תמיד; כעניין "כתרו את בנימן" (שו' כ , מג). על כן יצא משפט מעקל - על כן אומרים כי המשפט מעקל ומעוות. ותרגם יונתן: "על כן לא נפיק דינא כיון". (ה) ראו בגוים והביטו - אמר כנגד ישראל: ראו בגוים והביטו , כי מהם יצא לכם המשחית. והתמהו תמהו - הכפל לחזק התמה , לְרוב מעשה הרע שיעשה נבוכדנצר. והתמהו - מבניין 'התפעל'; דינו 'והתתמהו' , ותי"ו 'התפעל' נבלעת בדגש תי"ו השורש. כי פעל פועל בימיכם - זה לעֵד , כי בדורו מָלך נבוכדנצר; והפועֵל הוא האל , ופֹעַל - שם. כי יסופר לכם הפועַל הרע והקשה , לא תאמינו. (ו) כי הנני - דבר הנביא בלשון האל. והנמהר - נמהר במעשיו , לא ישכיל מה יעשה; וכן "ולבב נמהרים יבין לדעת" (יש' לב , ד). (ז) איום ונורא - תואר , מעניין 'אימה'. ממנו משפטו ושאתו יצא - כי לא יצטרך לעזרת עם אחר , כי ממנו יצא משפטו שיעשה בעמים , וכן שאתו - שיתנשא על הגוים. (ח) וקלו. וחדו - עניין 'חידוד' וחריפות. מזאבי ערב - כי לעת ערב יצאו לטרוף. ופשו פרשיו - ירבו פרשיו; כמו שפירשנו "נפושו עמך" (נח' ג , יח). ויונתן תרגם: "וירבון פרשוהי". חש לאכול - ממהר לעוף אל החלל שיראה מרחוק. והנשר עף גבוה משאר העופות , וממהר לעוף , לפיכך זכר הנשר. ויונתן תרגם: "כנשר דטאיס למיכל" - פירש: יעוף. (ט) כלה לחמס - לעשות חמס יבא (בנוסחנו: יבוא). מגמת פניהם קדימה - פירשו אדני אבי ז"ל מן "הגמיאיני נא" (בר' כד , יז); אמר: יבואו בעזות פנים , כאלו רוח קדים שהיא עזה (ראה שמ' יד , כא) השקתה פניהם. והמפרשים פירשו (ראה השרשים: גמא , וראב"ע): נכח פניהם. וכן תרגם יונתן: "מקביל אפיהון". והנה לא היה נכח פניהם מזרח אלא מערב! כי הם בבואם לארץ ישראל - פניהם למערב , כי בבל מזרחית לארץ ישראל. אלא אם כן יתפרש קדימה בדרך הדמיון , כאלו אמר 'כקדימה' (ראה ראב"ע); כלומר: נכח פניהם יהיה בעזות , כמו רוח קדים שהיא עזה. וכן תרגם יונתן: "דמן כרוח קדומא". (י) והוא. יתקלס - ילעג להם; וכן "יתקלסו בך" (יח' כב , ה); "ויתקלסו בו" (מ"ב ב , כג). ולפי שיתמיד הלעג עליהם , הנה הוא 'מתפעל' בלעג בהם. ויצבור עפר - אסף עם רב כעפר , וילכדה. וכינוי הה"א - לעיר בצורה; שהרי זכר מבצר , והיא עיר בצורה. או פירוש ויצבר עפר - למלא החפירות אשר סביב החומה. ויונתן תרגם: "וצבר מליתא" , והוא תל עפר; מדברי רבותינו ז"ל (ראה ב"ב נד , א): מוליא בנצא. (יא) אז חלף - אז , בראותו הצלחתו , חלף ועבר רוחו יותר מן המדה , והתגאה מאד ברוחו. ואשם - ועוד אשם בדבר אחר , שאמר: זו כחו לאלוהו; כי אמר כי אלוהו , שהוא פסלו , נתן לו זה הכח שמנצח כל העמים. ואמר הנביא אלוהו , לשון יחיד - דרך קלון; כן דעת קצת המפרשים (ראה ראב"ע). ואין צורך , שהרי מצאנו 'אלוה' לשון יחיד: "כי מי אלוה מבלעדי יי'" (תה' יח , לב); "הלא אלוה גובה שמים" (איוב כב , יב); וזולתם. ותרגם יונתן: "בכין על דרמת רוחיה עלוהי עדא ממלכותיה וחב על דאסגי יקרא לטעותיה". (יב) הלא (בנוסחנו: הלוא) - ואיך הוא נותן כוחו לאלוהו (ראה לעיל , יא ופירושו שם) אשר הוא עשהו? הלא יבין , כי אתה מקדם יי' אלהי קדושי! ואמר אלהי קדושי - כי אני המכיר בך , וכן עמך ישראל מכירים בך , וידענו כי אתה אלהינו וקדושינו; כמו שאמר הנביא "אני יי' קדושכם" (יש' מג , טו) , ואמר "גואל ישראל קדושו" (יש' מט , ז) - הפך דעת נבוכדנצר , שנותן הכח לאלוהו (ראה לעיל , יא) וכופר בך. לא נמות - יהי רצון מלפניך שלא נמות על ידו , כי אתה נתתה לו הכח הזה; ואם נתתה לו כח להחריב ארצנו ולהגלותנו , לא תתן לו כח להמיתנו ולכלותינו ולהכחידנו מגוי (ע"פ תה' פג , ה). יי' למשפט שמתו - כי אתה שמתו לשפוט על ידו המורדים בך; וכפל העניין במלות שונות ואמר: וצור להוכיח יסדתו - ואתה , שאתה צור על כל העולמים , יסדתו להוכיח בו גויי הארצות. יסדתו - העמדתו חזק כיסוד הבניין. לא נמות - הוא אחד משמנה עשר שהן תיקון סופרים (ראה מס"ק ומס"ג לפסוקנו , ואו"א 168 ) , כי 'לא תמות' היה כתוב. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "מימרך קיים לעלמין". (יג) טהור עינים מראות רע - אתה , שאתה טהור עינים שלא תוכל לראות רע , כי אתה טוב ובוחר בטובים ומואס ברשעים , ולא יאות לך שתראה רע ותביט אל עמל; כלומר , שתסבול עושי רע ותניחם לעשות הרע. וטעם לא תוכל - שלא תוכל לסבול דבר שהוא הפך חכמתך וטובתך; וכן אמר דוד: "לא יגורך רע" (תה' ה , ה). אם כן אני תמה: למה תביט בוגדים - והם הכשדים המרֵיעים מאד לישראל?! תחריש בבלע רשע צדיק ממנו - כי ישראל , אע"פ שהם רשעים , צדיקים הם מנבוכדנצר ומעמו; ואיך תחריש שהם יבלעום וישחיתום?! ואמרו רבותינו ז"ל (ראה ברכות ז , ב): צדיק ממנו - בולע , צדיק גמור - אינו בולע. בבלע - בבי"ת; "כבלע את הקדש" (במ' ד , כ) - בכ"ף. מראות רע - בלא בי"ת. והחכם בן עזרא שהזכירו בבי"ת ופירשו 'ברע' , כמו "ואל אראה ברעתי" (במ' יא , טו) - ספרו הִשְׁגָהוּ; כי נודע לנו מפי המסורת כי זה - מראות רע , ושלישעיהו - "מראות ברע" (לג , טו). וכן היא המסרה (ראה מס"ג שם): קדמאה דישעיהו "מראות ברע" , תנינא דתרי עשר מראות רע; וחד פסוק סימן: "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב" (וי' כז , י). (יד) ותעשה - עשית בני אדם לפני נבוכדנצר כמו הדגים אשר בים , שיצוד אדם אותם לרוב , אין מונע; אפילו הנערים יצודו אותם בחכה. או כמו רמש האדמה , והם השרצים הקטנים שיתפוש אדם מהם כמו שירצה , כי אין מושל בו שימנעהו. כן עשית בני אדם הפקר לפני זה הרשע. (טו) כלה בחכה העלה - כל האדם העלה נבוכדנצר בחכתו. ולפי שהמשיל בני אדם לדגי הים (לעיל , יד) ונבוכדנצר לציד , אמר בחכה וחרמו ומכמרתו. ומלת העלה משונה בניקוד מהמנהג , כי הה"א נקודה בצרי והעי"ן בשוא ופתח; וכמהו "למה העברת העביר" (יהו' ז , ז). יגורהו - יאספהו; כמו "יגורו מלחמות" (תה' קמ , ג). בחרמו - כמו "ברשתו" (תה' י , ט); וכן "יצודו חרם" (מי' ז , ב); "משטח חרמים" (יח' כו , ה). ויאספהו במכמרתו - עניין כפול במלות שונות. על כן ישמח ויגיל - על כן , כשהוא מצליח במעשיו וכובש הכל כרצונו , הוא שמח. (טז) על כן יזבח לחרמו - אינו מודה הכח הזה לאל , אלא לעצמו ולחילו; כי אמר: בכח ידי עשיתי (ע"פ יש' י , יג). או פירוש לחרמו - לאלוהו , כי חושב כי הוא הנותן לו כח (ע"פ דב' ח , יח) לצוד ולאסוף , והנה הוא חרמו ומכמרתו , ולו יזבח ויקטר בשובו אל עירו תמיד בשלל רב ובשבי עצום. כי בהמה שמן חלקו - בהם , בחרמו ובמכמרתו , שמן חלקו. ומאכלו בריאה - שה בריאה; וכן "כעדר הקצובות" (שה"ש ד , ב) - העזים הקצובות. או פירושו בלא חסרון , כי 'אכילה' לשון נקבה , ו'מאכל' - כמו 'אכילה'; וכן "עד בא השמש תשיבנו לו" (שמ' כב , כה); "וארכב עליה" (ש"ב יט , כז). בריאה - שמנה; וכן "איש בריא מאד" (שו' ג , יז); "בריאות בשר" (בר' מא , יח). (יז) העל כן יריק חרמו - אם על כן , שהוא נותן כוחו לאלוהו (ראה פירושו לעיל , יא , טז) , יריק חרמו? כלומר: כיון שהוא נותן כחו לאלוהו - איך תאריך לו ותצליח דרכו , שמריק יום יום חרמו , שבא בשלל רב? כמו הצייד שבא ברשתו מלא מן הציד ומריק אותו בביתו , ושב לו אל השדה לצוד עוד ציד להביא (ע"פ בר' כז , ה) - כן הוא מביא שלל לעירו , ואחר כך שב לשלול עוד ולהביא; ואיך תתן לו כח והצלה , והנה הוא כופר בך ונותן כחו לאלוהו והורג גוים רבים בלי חמלה?! יריק - כמו "מריקים שקיהם" (בר' מב , לה).