מאגר הכתר חבקוק פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק א
[א] הַמַּשָּׂא֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה חֲבַקּ֖וּק הַנָּבִֽיא:
[ב] עַד־אָ֧נָה יְהוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ:
[ג] לָ֣מָּה תַרְאֵ֤נִי אָ֙וֶן֙ וְעָמָ֣ל תַּבִּ֔יט וְשֹׁ֥ד וְחָמָ֖ס לְנֶגְדִּ֑י וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן יִשָּֽׂא:
[ד] עַל־כֵּן֙ תָּפ֣וּג תּוֹרָ֔ה וְלֹא־יֵצֵ֥א לָנֶ֖צַח מִשְׁפָּ֑ט כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת־הַצַּדִּ֔יק עַל־כֵּ֛ן יֵצֵ֥א מִשְׁפָּ֖ט מְעֻקָּֽל:
[ה] רְא֤וּ בַגּוֹיִם֙ וְֽהַבִּ֔יטוּ וְהִֽתַּמְּה֖וּ תְּמָ֑הוּ כִּי־פֹ֙עַל֙ פֹּעֵ֣ל בִּימֵיכֶ֔ם לֹ֥א תַאֲמִ֖ינוּ כִּ֥י יְסֻפָּֽר:
[ו] כִּֽי־הִנְנִ֤י מֵקִים֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַגּ֖וֹי הַמַּ֣ר וְהַנִּמְהָ֑ר הַהוֹלֵךְ֙ לְמֶרְחֲבֵי־אֶ֔רֶץ לָרֶ֖שֶׁת מִשְׁכָּנ֥וֹת לֹּא־לֽוֹ:
[ז] אָיֹ֥ם וְנוֹרָ֖א ה֑וּא מִמֶּ֕נּוּ מִשְׁפָּט֥וֹ וּשְׂאֵת֖וֹ יֵצֵֽא:
[ח] וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל:
[ט] כֻּלֹּה֙ לְחָמָ֣ס יָב֔וֹא מְגַמַּ֥ת פְּנֵיהֶ֖ם קָדִ֑ימָה וַיֶּאֱסֹ֥ף כַּח֖וֹל שֶֽׁבִי:
[י] וְהוּא֙ בַּמְּלָכִ֣ים יִתְקַלָּ֔ס וְרֹזְנִ֖ים מִשְׂחָ֣ק ל֑וֹ ה֚וּא לְכָל־מִבְצָ֣ר יִשְׂחָ֔ק וַיִּצְבֹּ֥ר עָפָ֖ר וַֽיִּלְכְּדָֽהּ:
[יא] אָ֣ז חָלַ֥ף ר֛וּחַ וַֽיַּעֲבֹ֖ר וְאָשֵׁ֑ם ז֥וּ כֹח֖וֹ לֵאלֹהֽוֹ:
[יב] הֲל֧וֹא אַתָּ֣ה מִקֶּ֗דֶם יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י קְדֹשִׁ֖י לֹ֣א נָמ֑וּת יְהוָה֙ לְמִשְׁפָּ֣ט שַׂמְתּ֔וֹ וְצ֖וּר לְהוֹכִ֥יחַ יְסַדְתּֽוֹ:
[יג] טְה֤וֹר עֵינַ֙יִם֙ מֵרְא֣וֹת רָ֔ע וְהַבִּ֥יט אֶל־עָמָ֖ל לֹ֣א תוּכָ֑ל לָ֤מָּה תַבִּיט֙ בּֽוֹגְדִ֔ים תַּחֲרִ֕ישׁ בְּבַלַּ֥ע רָשָׁ֖ע צַדִּ֥יק מִמֶּֽנּוּ:
[יד] וַתַּעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם כִּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם כְּרֶ֖מֶשׂ לֹא־מֹשֵׁ֥ל בּֽוֹ:
[טו] כֻּלֹּה֙ בְּחַכָּ֣ה הֵֽעֲלָ֔ה יְגֹרֵ֣הוּ בְחֶרְמ֔וֹ וְיַאַסְפֵ֖הוּ בְּמִכְמַרְתּ֑וֹ עַל־כֵּ֖ן יִשְׂמַ֥ח וְיָגִֽיל:
[טז] עַל־כֵּן֙ יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמ֔וֹ וִֽיקַטֵּ֖ר לְמִכְמַרְתּ֑וֹ כִּ֤י בָהֵ֙מָּה֙ שָׁמֵ֣ן חֶלְק֔וֹ וּמַאֲכָל֖וֹ בְּרִאָֽה:
[יז] הַ֥עַל כֵּ֖ן יָרִ֣יק חֶרְמ֑וֹ וְתָמִ֛יד לַהֲרֹ֥ג גּוֹיִ֖ם לֹ֥א יַחְמֽוֹל: ס

פרק א
(א) חבקוק הנביא - שנינו ב'סדר עולם' (סע"ר כ): נחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה; ומפני שלא היה כשר מנשה , לא נקראו על שמו; שנאמר "וידבר יי' אל מנשה ואל עמו..." (דה"ב לג , י). (ב) עד אנה יי' שיוועתי ולא תשמע - עד מתי אני משווע וזועק על חמס שנבוכד נצר עושה לישראל , ואינך מושיע אותם?! (ג) למה תראיני און - שנבוכד נצר הקים צלם וציוה: כל מי שלא ישתחוה לפניו - ישליכו אותו באש; וכן בדניאל הוא אומר "נבוכד נצר (בנוסחנו: נבוכדנצר) מלכא עבד צלם דידהב (בנוסחנו: די - דהב) רומיה אמין שיתין פותייה אמין שית אוקמיה בבקעת דורא במדינת בבל" (ראה דנ' ג , א); ואומר "וכל זני זמרא תיפלון ותסגדון לצלמא די עבדת והן לא... בה שעתא תתרמון לגוא אתון... ומן הוא אלה דישזבינכון (בנוסחנו: די ישיזבנכון) מן ידי" (שם , טו). והואיל והן אנוסין בכך , למה אתה מענישן בכך אם הם עובדים לצלמו? ועמל תביט - עמל ויגע שהוא עושה לישראל אתה מביט , ואין אתה פורע ממנו! ושוד וחמס לנגדי - שאני רואה תמיד שוד וחמס שהוא עושה לישראל. ויהי ריב ומדון ישא - הוא , נבוכדנצר , שהוא קם להיות ריב ומדון לישראל. (ד) על כן תפוג תורה - על כן , שעושה לישראל שוד וחמס , לפיכך נתחלפה התורה ומשפט מישראל , שאינן יכולין לעשות כראוי. כי רשע מכתיר את הצדיק - נבוכד נצר הרשע סובב את ישראל ככתר הסובב את הראש; שהוא הגלה את ישראל שלש גליות: גלות יהויקים וגלות יכניה וגלות צדקיה , ושרף את בית המקדש. על כן יצא משפט מעוקל - על כן ישראל עושים משפט מעוות , שהם לא יכולים להיטיב. (ה) כי פעל פועל בימיכם. פֹּעַל - שם דבר הוא , לפי שהניגון בפ"ה; ופֹּעֵל הוא לשון 'עושה' , 'שומר' , 'אומר' , 'אוכל'. לא תאמינו כי יסופר - אם יסופר לכם דבר שאספר לכם , לא תאמינו שיבוא , אם לא תראו בעיניכם. (ו) כי הנני מקים את הכשדים - כשדים שהם שפלים ונבזים מכל האומות; וכן הוא אומר "הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים" (יש' כג , יג). המר והנמהר - שיהא מר לישראל ונמהר לבוא על ישראל. לרשת משכנות לא לו - לרשת משכנות ארץ ישראל שאינן שלו. (ז) ממנו משפטו ושאתו יצא - נבוכד נצר מלכו , שעשה משפטו לישראל. (ח) וחדו מזאיבי ערב - שיהו מחודדים למלחמה יותר מזאיבי ערב; שזאיבי בוקר מצפים לטרוף טרף בבהמה ואינם טורפים אדם , לפי שמוראו ואימתו מוטלת עליהם; ואם לא טרף כל היום , ובערב הוא רעב וטורף אפילו אדם , אם הוא מוצאו. ופשו פרשיו - יעופפו וימהרו לבוא כנשר חש לאכל - כנשר שמעופף וממהר לאכול. (ט) לחמס יבוא - לישראל. מגמת פניהם קדימה - שעת פניהם לבוא על ישראל ברוח קדים. ויש מפרשין מגמת פניהם - דוגמת פניהם; כלומר: שיבואו בפנים זועפים , שיהו פניהם דומות לרוח קדים חרישית (ע"פ יונה ד , ח). ויאסוף כחול שבי - של ישראל. (י) והוא במלכים יתקלס - בדבר זה יהיה משובח , שכל הממלכות תחת ידו; וכן הוא אומר בירמיה "והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכד נצר (בנוסחנו: נבוכדנאצר) מלך בבל ואת אשר לא יתן... צוארו בעול מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא נאם יי' עד תומי אותם בידו" (יר' כז , ח). ורוזנים משחק לו - שאימתו מוטלת על כולם. הוא לכל מבצר ישחק - לפי שיצבור עפר ויעשה תל גבוה מן המבצר , וישפוך עליו סוללה וילכדה. (יא) אז חלף רוח ויעבור ואשם - מרוב כבוד שיהיה לו יעבור עליו ויַאֲשֵׁם עצמו , ויאמר: זו כוחו לאלוהו - שמאת עבודה זרה שלו יש לו כל כח זה , ולא מאת הקדוש ברוך הוא. (יב) אלהי קדשי לא נמות - אתה קדושינו , רחם עלינו ולא נמות בידו. וצור להוכיח יסדתו - אתה שמתו ויסדתו עלינו לשפוט ולהוכיח אותנו , ולא להשמיד ולהכרית (ע"פ יש' י , ז) מכל וכל. (יג) טהור עיניים מראות ברע (בנוסחנו: רע) והבט (בנוסחנו: והביט) אל עמל לא תוכל - לראות רשע רע (ע"פ יש' ג , יא). למה תביט בוגדים - אותם שבוגדים ומשקרים בך , שמחריבין את ביתך ומגלין את עמך. תחריש בבלע רשע צדיק ממנו - אתה שותק ומחריש על שמשחית נבוכד נצר הרשע את ישראל , שהוא צדיק ממנו. (יד) ותעשה אדם כדגי הים - שכל הגדול מחבירו בולע את חבירו , כמו כן בולעים כשדים את ישראל שנקראו 'אדם' , שנאמר "ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יח' לד , לא). ורמש (לפנינו: כרמש) לא מושל בו - שלפי שאין מושל עליהם , לפיכך כל אחד ואחד אוכל את חבירו. (טו) כלה בחכה העלה - כמו שמעלים דגים בחכה , צודהו בחרמו - שמושך את האדם ליכנס בתוך חרמו ויאספהו במכמרתו. על כן ישמח ויגיל - שהוא שמח על שאספם במכמרתו; כן הם שמחים שהמשיך כל הממלכות להביא צוארם בעולו. (טז) על כן יזבח לחרמו - כסבור שעבודה זרה שלו היא חרמו , שבה אוסף את כל האומות אליו , ומְזַבֵּחַ זבח וקטורת לחרמו ולמכמרתו. כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה - כסבור שמאתם הוא , ומאכלו בריאה ושמן. (יז) העל כן יריק חרמו - כלומר: העל כן שהוא אומר "זו כחו לאלוהו" (לעיל , יא) , דין הוא שימלא חרמו ותמיד להרוג גוים ולמעט אותם , ולא יחמול?!