מאגר הכתר חבקוק פרק א עם פירוש תלמיד של ר' ישעיה מיטראני

פרק א
[א] הַמַּשָּׂא֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה חֲבַקּ֖וּק הַנָּבִֽיא:
[ב] עַד־אָ֧נָה יְהוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ:
[ג] לָ֣מָּה תַרְאֵ֤נִי אָ֙וֶן֙ וְעָמָ֣ל תַּבִּ֔יט וְשֹׁ֥ד וְחָמָ֖ס לְנֶגְדִּ֑י וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן יִשָּֽׂא:
[ד] עַל־כֵּן֙ תָּפ֣וּג תּוֹרָ֔ה וְלֹא־יֵצֵ֥א לָנֶ֖צַח מִשְׁפָּ֑ט כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת־הַצַּדִּ֔יק עַל־כֵּ֛ן יֵצֵ֥א מִשְׁפָּ֖ט מְעֻקָּֽל:
[ה] רְא֤וּ בַגּוֹיִם֙ וְֽהַבִּ֔יטוּ וְהִֽתַּמְּה֖וּ תְּמָ֑הוּ כִּי־פֹ֙עַל֙ פֹּעֵ֣ל בִּימֵיכֶ֔ם לֹ֥א תַאֲמִ֖ינוּ כִּ֥י יְסֻפָּֽר:
[ו] כִּֽי־הִנְנִ֤י מֵקִים֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַגּ֖וֹי הַמַּ֣ר וְהַנִּמְהָ֑ר הַהוֹלֵךְ֙ לְמֶרְחֲבֵי־אֶ֔רֶץ לָרֶ֖שֶׁת מִשְׁכָּנ֥וֹת לֹּא־לֽוֹ:
[ז] אָיֹ֥ם וְנוֹרָ֖א ה֑וּא מִמֶּ֕נּוּ מִשְׁפָּט֥וֹ וּשְׂאֵת֖וֹ יֵצֵֽא:
[ח] וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל:
[ט] כֻּלֹּה֙ לְחָמָ֣ס יָב֔וֹא מְגַמַּ֥ת פְּנֵיהֶ֖ם קָדִ֑ימָה וַיֶּאֱסֹ֥ף כַּח֖וֹל שֶֽׁבִי:
[י] וְהוּא֙ בַּמְּלָכִ֣ים יִתְקַלָּ֔ס וְרֹזְנִ֖ים מִשְׂחָ֣ק ל֑וֹ ה֚וּא לְכָל־מִבְצָ֣ר יִשְׂחָ֔ק וַיִּצְבֹּ֥ר עָפָ֖ר וַֽיִּלְכְּדָֽהּ:
[יא] אָ֣ז חָלַ֥ף ר֛וּחַ וַֽיַּעֲבֹ֖ר וְאָשֵׁ֑ם ז֥וּ כֹח֖וֹ לֵאלֹהֽוֹ:
[יב] הֲל֧וֹא אַתָּ֣ה מִקֶּ֗דֶם יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛י קְדֹשִׁ֖י לֹ֣א נָמ֑וּת יְהוָה֙ לְמִשְׁפָּ֣ט שַׂמְתּ֔וֹ וְצ֖וּר לְהוֹכִ֥יחַ יְסַדְתּֽוֹ:
[יג] טְה֤וֹר עֵינַ֙יִם֙ מֵרְא֣וֹת רָ֔ע וְהַבִּ֥יט אֶל־עָמָ֖ל לֹ֣א תוּכָ֑ל לָ֤מָּה תַבִּיט֙ בּֽוֹגְדִ֔ים תַּחֲרִ֕ישׁ בְּבַלַּ֥ע רָשָׁ֖ע צַדִּ֥יק מִמֶּֽנּוּ:
[יד] וַתַּעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם כִּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם כְּרֶ֖מֶשׂ לֹא־מֹשֵׁ֥ל בּֽוֹ:
[טו] כֻּלֹּה֙ בְּחַכָּ֣ה הֵֽעֲלָ֔ה יְגֹרֵ֣הוּ בְחֶרְמ֔וֹ וְיַאַסְפֵ֖הוּ בְּמִכְמַרְתּ֑וֹ עַל־כֵּ֖ן יִשְׂמַ֥ח וְיָגִֽיל:
[טז] עַל־כֵּן֙ יְזַבֵּ֣חַ לְחֶרְמ֔וֹ וִֽיקַטֵּ֖ר לְמִכְמַרְתּ֑וֹ כִּ֤י בָהֵ֙מָּה֙ שָׁמֵ֣ן חֶלְק֔וֹ וּמַאֲכָל֖וֹ בְּרִאָֽה:
[יז] הַ֥עַל כֵּ֖ן יָרִ֣יק חֶרְמ֑וֹ וְתָמִ֛יד לַהֲרֹ֥ג גּוֹיִ֖ם לֹ֥א יַחְמֽוֹל: ס

פרק א
(א) שנינו ב'סדר עולם' (סע"ר כ): נחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה , ומפני שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו. (ב) עד אנה יי' שיועתי - הדור היה רשע ופרוץ , והצדיק היה מט מפני הרשע , ועל זה היה אומר הנביא: שיועתי לפניך על דבר זה , שהצדיק אינו יכול להרים ראש לפני הרשע , ואתה לא תשמע זה העוֶל. אזעק אליך - מן החמס הנעשה לצדיק , ולא תושיע - אותו. (ג) למה תראני זה האון ועמל זה תביט? שד (לפנינו: ושד) וחמס לנגדי - שתדיר אני רואה זה העיות. ויהי ריב ומדון - כלומר: וראוי הוא שיהיה דבר זה , שריב ומדון ישא הרשע על הצדיק!? בתימה. (ד) על כן תפוג תורה - תשתנה דין התורה , ולא יצא המשפט לניצחון. (ה) אומר הנביא: ראו גוים (בנוסחנו: בגוים) והביטו - בפורענות שיבוא עליהן על זה. והתמהו תמהו - לשון 'תימה' , כאדם שרואה דבר חדש והוא תמֵיה. כי פועל פועל - הבורא בימיכם. (ו) כי - אומר הבורא: הנני מקים עליכם הכשדים - זהו נבוכדנצר וחיילותיו. ההולך , זה הגוי , למרחבי ארץ - כמו "למרחב" (ש"ב כב , כ). לרשת משכנות שאינם שלו; שמלכות בבל ירש ומלך על כל העולם כולו. (ז) הבורא , שהוא איום ונורא , ממנו משפטו ושאתו של נבוכדנצר יצא - שהוא נותן לו כל זאת הגדוּלה. שאתו - הגבהתו. (ח) וחדו מזאבי ערב - שיהו מחודדין למלחמה יותר מזאבי ערב; שזאבי בוקר מצפים לטרוף בהמה ואינם טורפים אדם , אבל זאבי ערב שלא מצאו טרף בחמה , ביום , הם רעבים וטורפים גם אדם. או יש לפרש: ערב - לשון מדבָּר , כמו "עד ערבות מואב" (ראה במ' לא , יב); וכך פירש קמחי (ראה שרשים: 'ערב'). ופשו - לשון "פושו וסגו" (ת"א בר' א , כב). חש לאכול - לשון מהירות. (ט) כולו (בנוסחנו: כלה) לחמס - כל עיקרו לא בא אלא בשביל החמס הנעשה בתוך ירושלם. מגמת פניהם קדימה - אין לו דומה , ופתרונו לפי עניינו: צורת פניהם קדימה , שהולכים לפנים ואינן חוזרין לאחור. וכל 'קדים' - לשון 'פנים' הוא. ויאסוף כחול שבי - שלישראל. (י) והוא , המלך נבוכדנצר , במלכים יתקלס - ילעג; כמו "ויתקלסו" דאלישע (מ"ב ב , כג). לכל מבצר גבוה ישחק - לפי שיצבור עפר ויעשה תל גבוה יותר מן המבצר , ומתקן עליה סוללה ונלחם עם המבצר וילכדה. (יא) אז חלף - אז , כשיראה בעצמו כל זאת הגדולה , יעבור עליו רוח. ויעבור ואשם - את עצמו , שיאמר: זו כחו לאלוהו - יתן הגדוּלה בעבודה זרה. (יב) הלא (בנוסחנו: הלוא) אתה וגו' - מתפלל הנביא ואומר: הלא אתה היית מקדם , יי' אלהי! יהי רצון מלפניך שלא נמות בידו. יי' למשפט שמתו - ליתן עלינו פורענות על חטאותינו ולהוכיח אותנו יסדת אותו , ולא שנמות בידו ויעשה בנו כלייה לגמרי! (יג) הלא אתה , יי' , טְהור עינים מראות ברע (בנוסחנו: רע) בוגדים - נבוכדנצר וחיילותיו שהורגים אותנו , ותחריש בבלע רשע - נבוכדנצר , שהוא רשע , בולע את ישראל שהוא צדיק ממנו. (יד) ותעשה אדם כדגי הים - שדרכם לוֹכל הגדולים את הקטנים; כך נבוכדנצר וחיילותיו אוכלים את ישראל שהן קטנים. (טו) כולו (בנוסחנו: כלה) בחכה העלה - כאדם שמעלה דגים מן הים בחכה , כך העלה נבוכדנצר את ישראל יושבי ירושלם והוליכם בבבל. יגורהו בחרמו - לשון אסיפה , כמו "יגורו מלחמות" (תה' קמ , ג). חרמו ומכמרתו הם מיני רשתות שאדם צד בהם הדגים. (טז) על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו - מזבח ומקטר לעבודה זרה שלו בעבור שמקבץ וכובש הכל בחרמו ובמכמרתו. כי בהמה שמן חלקו - בחרמו ובמכמרתו הוא שמן חלקו - שכל העולם כובש תחתיו. ובעבור זה הוא נותן שבח לעבודה זרה שלו ומזבח ומקטר לפניו. (יז) העל כן יריק חרמו - בתימה: העל כן הוא ראוי שיצליח ויריק חרמו , ויהיה לו כח תמיד להרוג גוים , שהוא נותן שבח לעבודה זרה?!