מאגר הכתר חבקוק פרק ב עם פירוש ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד

פרק ב
[א] עַל־מִשְׁמַרְתִּ֣י אֶֽעֱמֹ֔דָה וְאֶֽתְיַצְּבָ֖ה עַל־מָצ֑וֹר וַאֲצַפֶּ֗ה לִרְאוֹת֙ מַה־יְדַבֶּר־בִּ֔י וּמָ֥ה אָשִׁ֖יב עַל־תּוֹכַחְתִּֽי:
[ב] וַיַּעֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ וַיֹּ֔אמֶר כְּתֹ֣ב חָז֔וֹן וּבָאֵ֖ר עַל־הַלֻּח֑וֹת לְמַ֥עַן יָר֖וּץ ק֥וֹרֵא בֽוֹ:
[ג] כִּ֣י ע֤וֹד חָזוֹן֙ לַמּוֹעֵ֔ד וְיָפֵ֥חַ לַקֵּ֖ץ וְלֹ֣א יְכַזֵּ֑ב אִם־יִתְמַהְמָהּ֙ חַכֵּה־ל֔וֹ כִּי־בֹ֥א יָבֹ֖א לֹ֥א יְאַחֵֽר:
[ד] הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִֽחְיֶֽה: ס
[ה] וְאַף֙ כִּֽי־הַיַּ֣יִן בֹּגֵ֔ד גֶּ֥בֶר יָהִ֖יר וְלֹ֣א יִנְוֶ֑ה אֲשֶׁר֩ הִרְחִ֨יב כִּשְׁא֜וֹל נַפְשׁ֗וֹ וְה֤וּא כַמָּ֙וֶת֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔ע וַיֶּאֱסֹ֤ף אֵלָיו֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וַיִּקְבֹּ֥ץ אֵלָ֖יו כָּל־הָעַמִּֽים:
[ו] הֲלוֹא־אֵ֣לֶּה כֻלָּ֗ם עָלָיו֙ מָשָׁ֣ל יִשָּׂ֔אוּ וּמְלִיצָ֖ה חִיד֣וֹת ל֑וֹ וְיֹאמַ֗ר ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה לֹּא־ל֔וֹ עַד־מָתַ֕י וּמַכְבִּ֥יד עָלָ֖יו עַבְטִֽיט:
[ז] הֲל֣וֹא פֶ֗תַע יָק֙וּמוּ֙ נֹֽשְׁכֶ֔יךָ וְיִקְצ֖וּ מְזַעְזְעֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לִמְשִׁסּ֖וֹת לָֽמוֹ:
[ח] כִּֽי־אַתָּ֤ה שַׁלּ֙וֹתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים יְשָׁלּ֖וּךָ כָּל־יֶ֣תֶר עַמִּ֑ים מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַֽחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ: פ
[ט] ה֗וֹי בֹּצֵ֛עַ בֶּ֥צַע רָ֖ע לְבֵית֑וֹ לָשׂ֤וּם בַּמָּרוֹם֙ קִנּ֔וֹ לְהִנָּצֵ֖ל מִכַּף־רָֽע:
[י] יָעַ֥צְתָּ בֹּ֖שֶׁת לְבֵיתֶ֑ךָ קְצוֹת־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים וְחוֹטֵ֥א נַפְשֶֽׁךָ:
[יא] כִּי־אֶ֖בֶן מִקִּ֣יר תִּזְעָ֑ק וְכָפִ֖יס מֵעֵ֥ץ יַעֲנֶֽנָּה: פ
[יב] ה֛וֹי בֹּנֶ֥ה עִ֖יר בְּדָמִ֑ים וְכוֹנֵ֥ן קִרְיָ֖ה בְּעַוְלָֽה:
[יג] הֲל֣וֹא הִנֵּ֔ה מֵאֵ֖ת יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְיִֽיגְע֤וּ עַמִּים֙ בְּדֵי־אֵ֔שׁ וּלְאֻמִּ֖ים בְּדֵי־רִ֥יק יִעָֽפוּ:
[יד] כִּ֚י תִּמָּלֵ֣א הָאָ֔רֶץ לָדַ֖עַת אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֑ה כַּמַּ֖יִם יְכַסּ֥וּ עַל־יָֽם: פ
[טו] ה֚וֹי מַשְׁקֵ֣ה רֵעֵ֔הוּ מְסַפֵּ֥חַ חֲמָתְךָ֖ וְאַ֣ף שַׁכֵּ֑ר לְמַ֥עַן הַבִּ֖יט עַל־מְעוֹרֵיהֶֽם:
[טז] שָׂבַ֤עְתָּ קָלוֹן֙ מִכָּב֔וֹד שְׁתֵ֥ה גַם־אַ֖תָּה וְהֵעָרֵ֑ל תִּסּ֣וֹב עָלֶ֗יךָ כּ֚וֹס יְמִ֣ין יְהוָ֔ה וְקִיקָל֖וֹן עַל־כְּבוֹדֶֽךָ:
[יז] כִּ֣י חֲמַ֤ס לְבָנוֹן֙ יְכַסֶּ֔ךָּ וְשֹׁ֥ד בְּהֵמ֖וֹת יְחִיתַ֑ן מִדְּמֵ֤י אָדָם֙ וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ קִרְיָ֖ה וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ:
[יח] מָה־הוֹעִ֣יל פֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ מַסֵּכָ֖ה וּמ֣וֹרֶה שָּׁ֑קֶר כִּ֣י בָטַ֞ח יֹצֵ֤ר יִצְרוֹ֙ עָלָ֔יו לַעֲשׂ֖וֹת אֱלִילִ֥ים אִלְּמִֽים: ס
[יט] ה֣וֹי אֹמֵ֤ר לָעֵץ֙ הָקִ֔יצָה ע֖וּרִי לְאֶ֣בֶן דּוּמָ֑ם ה֣וּא יוֹרֶ֔ה הִנֵּה־ה֗וּא תָּפוּשׂ֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף וְכָל־ר֖וּחַ אֵ֥ין בְּקִרְבּֽוֹ:
[כ] וַיהוָ֖ה בְּהֵיכַ֣ל קָדְשׁ֑וֹ הַ֥ס מִפָּנָ֖יו כָּל־הָאָֽרֶץ: ס

פרק ב
(א) על משמרתי אעמדה - פירוש: יאמר הנביא: על משמרתי הייתי עומד ואתייצב על מקום צר , ואצפה לראות מה ידבר בי הקדוש ברוך הוא על מה שהתפללתי לו בשביל נבוכדנצר , ומה ישיב אל לבי על התוכיחה. (ב-ג) ויעניני יי' ויאמר כתב חזון למועד ויפח לקץ. פירוש ויפח - כמו דיבור; ודומה לו "ויפח (בנוסחנו: ויפיח) כזבים עד שקר" (מש' יד , ה). וכך יאמר הקדוש ברוך הוא , כי יבא זמן שיבא החזון שדיברתי להביא רע על נבוכדנצר. ומה שדיברתי מן הקץ , שדיברתי להביא רע על נבוכדנצר , לא יכזב. אם יתמהמה הקץ - חכה לו , כי בא יבא , לא יאחר. (ד-ה) הנה עפלה - דמיונו: "עפל בת ציון" (מי' ד , ח) , שהוא מקום גאה. וכך יאמר הנביא: הנה נתגאה נפשו שלנבוכדנצר , ולא ישרה בו. ואילו היה צדיק , באמונתו יחיה; וכל שכן שהוא בוגד מן היין , והוא גבר יהיר שילך הנה והנה , ולא ינוה - כלומר , שלא ידור בבית אחד. אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע ויאסף אליו כל הגוים ויקבץ אליו כל העמים. (ו) הלא (בנוסחנו: הלוא) אלה כלם - פירוש: הלא כל אילו הגוים שיקבץ אליו (ראה לעיל , ה) , עליו משל ישאו , ומליציו , כמו "מליציי ריעיי" (איוב טז , כ) - חידות מגידין לו. ויאמרו על נבוכדנצר: הוי המרבה לא לו עד מתי , ומכביד עליו עב טיט (בנוסחנו: עבטיט) - כמו 'טיט עב'. (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) פתע - פירוש: הלא פתאם יקומו הנושכים שלך. ויקצו - כמו "ויקץ (בנוסחנו: וייקץ) משנתו" (שו' טז , יד). (ח) כי אתה [שלות - פירוש:] שללת גוים רבים [ישליך - פירוש:] ישללוך כל יתר עמים. ולמה יבא לך זה הרע? מדמי אדם ששפכת וחמס ארץ שעשית. (ט) הוי בצע בצע - פירוש: על נבוכדנצר יאמר , אשר חשב מחשבות רע לביתו , ויאמר לשום במרום קנו להנצל מכף רע. (י) קצות עמים רבים - דמיונו: "וקצתה את כפה" (דב' כה , יב). וחוטא נפשך - פירוש: ותחטיא נפשך. (יב) הוי בונה עיר בדמים - פירוש: על נבוכדנצר יאמר , כי אמר כי הוא בנה בבל (דנ' ד , כז). (יג) הלא (בנוסחנו: הלוא) הנה מאת יי' צבאות - שכל מה שיגעו (בנוסחנו: ייגעו) עמים , לאש יגעו; לאמים - לריק יעפו. (יד) כי תמלא הארץ - פירוש: מאחר שידעו כל העולם כי העמים לריק ייעפו (ראה לעיל , יג) , תמלא הארץ לדעת את כבוד יי' , כמים שמכסים הים. (טו) הוי משקה רעהו - פירוש: לנבוכדנצר יאמר , שהשקה המלכים. מספח חמתך. מספח - כמו "ספחני נא" (ש"א ב , לו); חמתך - כמו "חמת מים" (בר' כא , יד). ואף שיכר אותם למען הביט אל (בנוסחנו: על) ערוותם (ראה שבת קמט , ב). (טז) על זה הדבר שעשית - שבעת קלון מכבוד , שתה גם אתה ותֵרָאה הערלה שלך. וקי קלון (בנוסחנו: וקיקלון) - פירוש: שתי מלות הן; כלומר: תקיא קלון תחת כבודך. (יז) כי חמס לבנון - פירוש: יאמר הנביא: בשביל חמס שעשה לארץ ישראל יבא לו זה הרע , ובשביל ששדד בהמות יבא לו מְחִתה במחנה שלו. (יח) מה הועיל פסל? - פירוש: בשביל שזכר למעלה , כשעשה רע לישראל נשתבח ואמר "זו כחו לאלהו" (חב' א , יא) , אמר הֵנָה הנביא: כשיבוא לו הרע , מה הועיל הפסל כי פסלו יצרו? ומה הועיל המסכה ומורה שקר? - והוא כהן שלעבודה זרה. (יט) הוא יורה? - פירוש: הפסל יורה?! כי איננו כלום , כי הוא מחובר מזהב ומכסף. (כ) ויי' בהיכל קדשו הס מפניו - פירוש: ישתק מפניו כל הארץ.