מאגר הכתר חבקוק פרק ב עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ב
(א) על משמרתי אעמדה - מְשַמֵר ומצפה , ומתיצב על מצור - הוא מִשמָר; כי 'משמר' ו'נצירה' אחד הוא. ותראה הכפל יוכיח עליו. לראות מה ידבר בי - על בקשתי זאת ודבריי אלה. ומה אשיב אל לבי על תוכחתי זאת - שאני מתוכח לפני המקום על הרשעים שמחריש להם , ועל נבוכד נצר שכך ניתן לו ממשלה גדולה , שתמיד יריק חרמו להרג גוים בלי חמלה (ראה חב' א , יז). (ב) כתב חזון זה - לזכרון. ובאר אֹתו על הלוחות שתכתוב אֹתו עליהם - לשון מבואר , שירוץ בו קורא. (ג) כי עוד חזון למועד - על נבוכד נצר שאתה שואל: עוד יש חזון למועד עליו , לבד הראשון שאמרתי לך. ולמה למועד? - לאחרית ימי הצלחתו , שיוָשעו ישראל. ויפח - ויאחז ישראל לְקֵץ הישועה , שודאי לא יכזב הקץ שלא יוושעו מידו! שאף אם יתמהמה - ויראו שיצליח הוא ובנו ובן בנו לעולם (ראה יר' כז , ז) - חכה לו , כי ודאי בא יבא; שלא יאחר - שלא יבא בעתו. כל המצפה לדבר נאחז בלבו אליו , ולכך נופל בו לשון 'חכה' ו'פח': ויפח לקץ , חכה לו. וכן כל לשון 'חיכוי'. (ד) שהרי עפלה - ונבצרה ונתחזקה נפש ישראל בו מלהאמין לקץ ישועה , בראותו הצלחת נבוכד נצר וזרעו; וצרות רבות ורעות סובבות אותו (ע"פ תה' עא , כ) , ולא יוכל לישר ולהשוות דעתו להאמין. ומי שהוא צדיק וישר לב באמונתו - שיאמין לקץ הישועה , יחיה - יגלגל כל ימיו ולא יצטער , וישים לבו לחיות ולהתגלגל בגולה עד הקץ; כענין "עבדו את מלך בבל וחיו" (יר' כז , יז). (ה) ואף כי היין בוגד ― על נבוכד נצר מוסב , שאמר , שיצאו ישראל מידו. ואף כי היין שאדם שותה בממשלתו , הוא הגזל , בוגד בו לבסוף , ואחריתו כנחש ישכנו (ע"פ מש' כג , לב); כמו שהוא לו עכשיו מתוק ומבוסם ומתהלך לו במישרים (ע"פ מש' כג , לא) , שיכניס הגבר לחשוב מחשבות על מבצרים ודברים חזקים וגדולים , וסוף אף בביתו ובנוהו לא ינוה ומגורש. [(ת"ג:) היין בוגד - בלשצר (ראה דנ' ה); וכן "הוי משקה רעהו" (להלן , טו) - שקצף עליהם הקדוש ברוך הוא על כלי הקדש (ראה מגילה יא , ב). יהיר - לשון "הרהורין על משכבך" (צירוף של דנ' ד , ב עם ב , כט).] הנה זה משל על אשר הרחיב נבוכד נצר לבלוע חיל (ע"פ איוב כ , טו) כל הגוים , כשאול שבולעת את המתים , והוא כמות ולא ישבע - כענין "שאול ועצר רחם" (מש' ל , טז). ויאסף אליו כל הגוים - היא מליצת המשל. ושני עניני משל יש כאן: היין - שמתקו לו הגוים לבולעם כיין , וסוף יִשכוהו כיין ויבגדו בו (ראה פירושו להלן , ז); והשאול - שאינו שבע מהם. (ו) הלא (בנוסחנו: הלוא) אלה - הגוים והעמים שאסף וקיבץ אליו (ראה לעיל , ה) , כלם עליו משל זה ישאו. ומליצה זו שיליצו לו - חידות היא בעיניו , ולא ישים אליה לב. ויאמר - המושל עליו , באספו גוים ועמים אליו ולא ישבע (ראה לעיל , ה): הוי המרבה ממון שאינו שלו! עד מתי הוא מרבה והוא מכביד על עצמו עבטיט? והיה לו לשְׂבּוע! (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) פתע - שלא תכיר בם ולא תשים לב להם מרוב שלוָתך. יקומו נשכיך - שינשכוך כנחש; והוא משל בגידות היין בספר משלי , ו"אחריתו כנחש ישך" (מש' כג , לב). ועל "היין בוגד" (לעיל , ה) מוסב. ויקצו מזעזעיך - שיזעזעוך ממלכותך ומכבודך. (ח) כי - כמו שאתה שלות גוים רבים מכבודם; כמו "ישל זיתך" (דב' כח , מ). כל יתר עמים - הנותרים משללך. מדמי אדם - ששפכת. הנה תשובה זו - על נבוכד נצר , כי לא לעולם חוסן שלו (ע"פ מש' כז , כד) , כמו שהיית סבור שנתנה לו ממשלה לעולם , להריק חרמו ולהרג גוים תמיד בלי חמלה (ראה חב' א , יז). (ט) ועל הבוגדים , שאתה אומר למה אני מביט אתם ומחריש להם (ראה חב' א , יג) ואיני נוקם מהם - הוי בצע בצע רע לביתו , שסבור לשים במרום קנו להנצל לעולם מכף רע - כי בכף נבוכד נצר יפול. ולא כמו שאתה אומר שאני מחריש ושותק על רעתם ואיני שופט בם , אלא יושב אני ומשמר מתי יבוא יומו , וכאשר יבא יומו , אני מכלהו. (י) יעצת בשת לביתך - ולא כמו שהיית סבור לשים במרום קנך (ראה לעיל , ט). לקצות עמים רבים - שיפלו ביד נבוכד נצר , גדולים ועצומים ממך (ע"פ דב' ד , לח) - יהא קצך , ליקח בשת עצתך. כלומר: בבא קץ עמים רבים יבא גם קצך , ולא שאשא לך פנים ושאשתוק על מעשיך. [(ת"ג:) וקצות - לשון "קץ" (בר' ו , יג) , כמו "קצות דרכיו" (איוב כו , יד); 'פין' (בלעז).] (יא) כי - אפילו אבן שאתה בונה בביתך משל אחרים "לשום במרום קנך" (לעיל , ט) , מתוך הקיר אשר בנית אֹתה תזעק לפנַי שגזולה היא; כלומר: אין דבר נסתר מנגד עיני , שתאמר: עזב יי' את הארץ ואין יי' רואה (ע"פ יח' ח , יב). וכפיס - יתד שאתה גוזל ובונה בביתך , יעידנה לאבן שכך הוא כדבריה , שכן גזל גם הכפיס; 'קבילייא' (בלעז). וסוף - בבא יומך אפקד עליך על כל מעשיך. יעננה - לשון עדות. (יב) ועל זה ישיבהו עוד הנביא , שבתוך שני חייו היה לו לפקוד עונו; לפי שיש רשעים כגון אילו שבימיו , שיבלו ימיהם בטוב (ע"פ איוב כא , יג) , ולא יראו בפורענותם על ידי נבוכד נצר ולא יתיסרו. הוי בונה עיר בדמים - על דורו אומר. (יג-יד) הלא (בנוסחנו: הלוא) הנה אתם רואים: מאת יי' צבאות - מה שאירע לסנחריב ולכל חילו (ראה מ"ב יט , לה - לז) , עמים רבים אשר אתו (ע"פ יח' לח , כב) , שכלם נפלו , לפי שיָגעו להרע לכם; וכל יגיעם היה בדי אש - לסיפוק ריבוי אש , ולריבוי ריק והבל , לפי שמלאה הארץ בימי חזקיהו דעה את כבוד יי' כמים יכסו על ים. והואיל וראיתם שעל דעת יי' הִצלחתם בימי חזקיהו ונפלו אויביכם , היה לכם ליראה אותו כל הימים (ע"פ דב' ד , י); ואתם רדופים אחר דמים ועולה (ראה לעיל , יב)! וממה שמתנבא על נבוכד נצר את למד , שודאי אחר סנחריב היה חבקוק. בדי אש - 'אפושון דיסוא 'אי אפושון דווניטיד' (בלעז) (ובדי ריק - ). (טו) הוי משקה רעהו - לבזותו. גם זה היה מעשה החומסים כדי ליקח ממונו ולא ירגיש , ואז בהיותו שכור , חשופי שת ערותו (ע"פ יש' כ , ד) , היו משחקים בו. ספח (לפנינו: מספח) חמתך - להוסיף חמה ומרורות (ע"פ דב' לב , לב - לג) על היין ואף לשכרו , והוא נתגל באהלו (ע"פ בר' ט , כא) , ומביטין אל מעוריו ושוחקין בו. (טז) שבעת קלון ושחוק מכבוד חבירך שבזית - עתה יבא יומך , שתשתה גם אתה כוס החמה (ע"פ יר' כה , טו) , ותהיה כערל בשר (ע"פ יח' מד , ט) בקלון ובזיון לעיני הכל , חשופי שת (ע"פ יש' כ , ד) , ערום ועריה (ע"פ יח' טז , ז); כאדם שיש לו ערלה , שחרפה היא לו בישראל (ע"פ בר' לד , יד). תסוב עוד ותחזר עליך פעם שנייה ושלישית כוס ימין יי' מלאה מסך ויין חמר (ע"פ תה' עה , ט) , לבזותך עוד ביזוי אחר , וקיא של קלון (בנוסחנו: וקיקלון) - תקיא קיא צואה (ע"פ יש' כח , ח) על כבודך. וכל כך למה? (יז) כי חמס לבנון שעשית - שהיית טורף בהמות לבנון , ושֹד שלך שהיה מְחַתֶה ומיירא בהמות לבנון מלהתראות - אותו יכסך. [(ת"ג:) כי חמס לבנון יכסך - זהו האמור בישעיה על בבל "גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו" (יד , ח).] יחיתן - יָחִית אותן; כמו "אל תירא ואל תחת" (דב' א , כא); "ובוז משפחות יחיתני" (איוב לא , לד). ודימה הארץ ללבנון - והוא יער , ועַם הארץ לבהמות לבנון - והם אריות טורפי טרף , ויחד חבאו עניי ארץ ממוראם (ע"פ איוב כד , ד). מדמי אדם - ששפכת. (יח) ואז מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו , ומה הועיל מסכה ונביא מורה שקר לעובדו?! ומה הועיל בבטחונו , כי בטח יוצר יְצָרוֹ על יצרו , לעשות לו אלילים אלמים - שלא יענוהו בעת צרתו?! (יט) הקיצה - בעת צרתו. הוא יורה - וילַמד להועיל (ע"פ יש' מח , יז)? בתמיה. הנה ודאי תפוש ואחוז בזהב ובכסף , אבל שום רוח חיים בעולם אין בקרבו - ולא לעזר ולא להועיל הוא (ע"פ יש' ל , ה). (כ) אבל יי' - בהיכל קדשו הוא שוכן , והס מפניו כל הארץ - ואימתו מוטלת על כל העולם.