מאגר הכתר חבקוק פרק ב עם פירוש רד"ק

פרק ב
(א) על משמרתי אעמודה - אמר הנביא: על זאת המבוכה שאני בה אני שומר ומצפה , מה יענני האל בהצלחת זה הרשע. מה ידבר בי - ברוח הנבואה; כמו "רוח יי' דבר בי" (ש"ב כג , ב). ומה שאמר ומה אשיב - רוצה לומר: מה אשיב לשואלים אותי; כי לא אני לבדי נבוך בזה העניין. ומה שאמר ואתיצבה על מצור - כאדם שצרים עליו ואין לו מנוס , כן אני אין לי מנוס מזו המבוכה: מדוע דרך רשעים צלחה (ע"פ יר' יב , א)?! ויונתן תרגם: "עתיד משמש על מצודתי מסכינא". ורבותינו ז"ל פירשו (ראה שו"ט עז , א) מה שאמר על מצור - שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר: איני זז מיכן עד שתאמר לי מפני מה הארכת לרשעים! (ב) ויענני. כתוב חזון ובאר על הלוחות - הנה ענה לו האל כי שלוַת זה הרשע , שהיה תמה עליו , לא תעמד; וגם סכלותו , שהיה מתגאה על האל , גם כן לא תעמד. ואמר לו זה ברמז , ואמר לו כי זה יהיה אחר זמן , לא מיד. וזה ראינו כתוב בספר דניאל , כי עשה לו האל דברים להכחיש דעתו החסרה , שהיה נותן כחו לעצמו או לאלילו: תחלה - החלום שהראה לו , ולא מצא לו פותר לא על ידי חכמיו ולא על ידי כמריו עובדי האליל , אלא על ידי דניאל , שגלה לו האל החלום הסתום ההוא ודניאל אמר לו הפתרון בשם האל (ראה דנ' ב); ובזה חזר לו מדעתו החסרה ונתן הכח והיכולת לאל (ראה שם , מז). וכן בדברי חנניה , מישאל ועזריה - הודה לאל הכח והיכולת (ראה דנ' ג , כח - לג). ועוד בדברי עצמו , שהיה מתגאה בהיכלו , ופתאום הלכה דעתו ממנו ושב (ונהיה) כחיות השדה וגר עמהם שנים עשר חודש (ראה דנ' ד , כה - ל). וגמול רעותיו אשר עשה לישראל לא השיב לו לעצמו , כי כבר נתן לו המלוכה , לו ולבנו ולבן בנו (ראה יר' כז , ז); ומבלשצר בן בנו נפרע , על ידי מעשה שהיה מתגאה על האל ושתה בכלי בית המקדש הוא וכל ביתו (ראה דנ' ה , א - ד) , גדולים וקטנים (ע"פ דה"ב לו , יח) , וכתוב "ביה בליליא אתקטיל בלשצר מלכא כשדאה" (ראה דנ' ה , ל) , ונהרגו הכשדים וחרבה בבל על ידי כורש ודריוש. והצדיקים מהם , שהם ישראל , נצלו בתוכם , והכריז עליהם כורש שישובו לארצם (ראה עז' א). והנה ענה לו האל על הצלחת זה הרשע , והמתבונן יתבונן על השאר ויראה כי משפטי האל ישרים. ומה שענה לו האל על זמן נקמת הרשע , שיקח האל נקמתו ממנו , מתי יהיה - הוא ברמז , אלא שהנביא הבין מתוך החזון מתי יהיה מועדו וקצו. ואמר לו האל: כתוב חזון - "למועד" (להלן , ג); רוצה לומר , שיכתוב החזון הזה בספר ברמז , כמו שהוא , "כי עוד חזון למועד" (שם) - שלא נתגלה המועד. ואמר לו עוד: ובאר על הלוחות - שיבאר החזון בביאור על הלוחות , לא על הספר. למען ירוץ קורא בו - בעבור מי שיקרא בו מאנשי דורו שירוץ בו לקראו ולהבינו , למען לא יהיו נבוכים בהצלחת זה הרשע. אבל בספר יכתבהו ברמז , כי מה שיכתב בספר יעמד ימים רבים (ע"פ יר' לב , יד); ובבא החזון - יבינוהו אנשי הדור ההוא , שיראו נקמת אותו רשע הרמוז בספר. וכן אמר לישעיהו הנביא: "בא (בנוסחנו: בוא) כתבה על לוח אתם ועל ספר חקה ותהי ליום אחרון" (ל , ח). (ג) כי עוד חזון למועד - זהו המענה שענה האל (ראה לעיל , ב): החזון הזה לא יהיה מעתה , אלא עוד יהיה למועד אשר יעדתיו. ויפח לקץ - והחזון הזה ידבר לקץ , כלומר: לא ידבר לזמן הזה , אלא לאותו קץ העתיד להיות , והוא לשבעים שנה מחרבות ירושלם (ראה דנ' ט , ב). ולא יכזב - כמו "אשר לא יכזבו מימיו" (יש' נח , יא); כי על כל פנים יהיה. אם יתמהמה חכה לו - אם יאריך הקץ הזה , חכה לו - אמר כנגד אותם שגלו מירושלם והאריכו ימים עד שיצאו מגלות בבל. לא יאחר - פירושו: לא יאחר מהמועד הקצוב לו , כי על כל פנים יבא ביומו. וכן תרגם יונתן: "ארי בזמניה ייתי לא יתעכב". ואדני אבי ז"ל פירש לא יאחר - כמו "לא יסוף" (אס' ט , כח); כלומר: לא יסוף שלא יהיה , כמו "לא יסוף מזרעם" (שם); ו'אחרית' פירושו 'סוף'. (ד) הנה עפלה לא ישרה נפשו בו - אמר: מי שלא ישרה נפשו בעצמו , ואין לו אמונה באל , גבהה נפשו והתנשאה ולא תפחד שיבואה רע; וכזה הוא נפש נבוכדנצר ונפש בלשצר בן בנו , שהתגאו כנגד האל. וצדיק - אבל הצדיק אינו כן , כי נפשו שפָלה ומפחד תמיד מהאל , לפיכך יחיה באמונתו באל וינצל מהרעה שתבוא לרשע; ואילו הם ישראל שגלו לבבל עם צדקיהו , שנכנעו בגלות ולא עבדו עבודה זרה עוד והאמינו באל. וכשכבש כורש בבל ונהרגו הכשדים , ישראל שהיו צדיקים חיו באמונתם באל , ונצלו מחרב הפרסיים ויצאו מגלות בבל. עפלה - עניין גבהות הלב וזדון; וכן "ויעפילו לעלות אל ראש ההר" (במ' יד , מד). ורבי אחי רבי משה ז"ל פירש עפלה מן "עפל ובחן" (יש' לב , יד) , שהוא מבצר גבוה; אמר: מי שלא ישרה נפשו בו - עפלה , כלומר: תשים עצמה בעפל ובחן להשגב שם מפני האויב , ולא תשוב לאל ולא תבקש ממנו להצילה; אבל הצדיק לא יצטרך להשגב במבצר , כי באמונתו יחיה. ויונתן תרגם: "הא רשיעיא בלבהון אמרין לית כל אילין וצדיקיא על קשטיהון יתקיימון". (ה) ואף כי היין בוגד - שותה היין; וכן "לץ היין" (מש' כ , א) - שותה היין; "ושמח לבם כמו יין" (זכ' י , ז) - כמו אם שתו יין. כל רשע ישיב לו האל גמולו , אם בקרוב ואם ברחוק , כל שכן זה הרשע שותה היין; והוא נבוכדנצר , שהיה שותה יין מאד ומשתכר , לפיכך היה מהיר במעשיו ולא יתבונן מה יעשה , והיה הורג בלי חמלה; והוא היה בוגד באותם שהיו עמו בשלום. ויהיה גבר יהיר - כמו 'גס רוח'. ולא ינוה - לפיכך לא יעמד בנוה מלכותו לאורך ימים , אלא עד שבעים שנה תכלה מלכותו. או אמר ולא ינוה על נבוכדנצר עצמו , שיצא מנוהו ומהיכלו כשנטרד מבני אדם והיה עם חיות השדה (ראה דנ' ד , ל). אשר הרחיב כשאול נפשו - כמו שאמר "הרחיבה שאול נפשה" (יש' ה , יד). והוא כמו השאול והמות , שיקבלו המתים לרוב ואינם שבעים; כמו שאמר "שלש הנה לא תשבענה" (מש' ל , טו). (ו) הלא (בנוסחנו: הלוא) אלה כלם - אלה הגוים כולם שאסף אליו , כשיבא שברו ישמחו במפלתו וישאו כולם עליו משל. ומליצה חידות לו - וישאו עליו מליצה , ומשל המליצה וחידותיה הם בעבורו. ויאמר - וזהו המשל והמליצה שיאמר כל אחד מהם עליו: הוי המרבה לא לו! - הוי לזה שהיה מרבה נכסים רבים מאשר לא לו , שהיה שולל גוים רבים (ראה להלן , ח)! עד מתי - וכי היה סבור שלעולם היה עומד בידו וביד זרעו?! ומכביד עליו עבטיט - היה מכביד עליו ממון רב , שהוא עליו כמו טיט עב שיהיה מכביד על גופו , כי הוא טיט ועפר; וממונו גם כן יהיה עב. עבטיט - מלה אחת ופירושה כשתי מלות: 'עב טיט' כמו 'טיט עב'; וכן "כל רבים עמים" (תה' פט , נא) - 'כל עמים רבים'; "בירקרק חרוץ" (תה' סח , יד) - כמו 'בחרוץ ירקרק'. והנגיד פירש ומכביד עליו עבטיט - שיוסיף לבנות משכן , לא יצילנו. ואדני אבי ז"ל פירש: הלא יחשב כי סופו לקבר יהיה?! זהו עד מתי. ומכביד עליו עבטיט - על קברו יכבידו טיט עב. ויונתן תרגם דרך משל: "עד אימתי את מתקיף עלך תקוף חובין". (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) פתע - הלא חשבת בהתגאותך , כי תהיה בקבר , ויקומו פתע נושכיך , והם התולעים? ויקצו מזעזעיך - כאלו יָשְנו , ובבואך יקיצו לשלוט בך ולזעזע ולהניע בשרך חתיכות חתיכות. והיית למשסות למו - שישסו בשרך. כן פירש אדני אבי ז"ל. ויש לפרשו כי נאמר דבר זה על שהושלך מקברו , כמו שאמר בישעיה "ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב" (יד , טו). ויש לפרש עוד , כי נושכיך ומזעזעיך אמר בעבור בלשצר בן בנו - שבא על בבל פתע חיל מלך פרס , ונהרג בלשצר (ראה דנ' ה , ל) והחריבו בבל. ויקצו - ביו"ד אית"ן לבד , והיא מעמדת בגעיא (בנוסחנו ללא געיא) , ויו"ד השורש נעלמת מהמכתב. למשסות - כמו "מי נתן למשיסה יעקב" (יש' מב , כד) - עניין בִּזָּה. וכן תרגם יונתן: "ותהי לעדי להון". (ח) כי אתה שלות - משורש 'שלל' ומעניינו , וכן ישלוך; בשקל 'סַבּוֹתָ' (ראה ש"א כב , כב) , 'יְסָבּוּךָ'. יתר עמים - מה שנותרו מן העמים שלא שלות אותם , והם מדי ופרס. מדמי אדם וחמס ארץ - זה הרע יבוא לו מרוב דמים ששפך ומחמס שעשית בארץ. קריה וכל ישבי בה - והיה הורס הקריות והורג היושבים. ויונתן תרגם וחמס ארץ: "וחטוף ארעא דישראל קרתא וכל דיתבין בה"; "קרתא דישראל" - רוצה לומר: ירושלם. (ט) הוי בוצע בצע רע לביתו - אוי לנבוכדנצר , שהיה בוצע בצע וגוזל את העמים בעבור ביתו , כלומר: לבנות ביתו בניין נאה וחזק. לשום במרום קנו - כי בנה מגדל חזק וגבוה להנצל מכף רע , כי חשב להנצל בו אם יקומו הגוים עליו , שהיו מבקשים רעתו. והוא היה הורס ערי העמים ומביא העצים והאבנים לבבל , לבנות העיר וביתו. וכן התגאה הוא בלכתו בתוך היכלו , כמו שכתוב בספר דניאל "לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה. ענה נבוכדנצר ואמר הלא דא היא בבל רבתי די אנא בניתה לבית מלכו בתקוף חסני וליקר הדרי" (ראה דנ' ד , כו - כז). (י) יעצת בשת לביתך - בזה הבניין שבנית בגזלה יעצת בשת לביתך , כי כשיבאו האויבים ויהרסו הבניין יהיה בשת לך ולזרעך שיהיה באותו הזמן. קצות עמים רבים וחוטא נפשך - שאתה היית קוצה וכורת עמים רבים לבנות בניינך , והיית חוטא בנפשך; וכן "ומתעברו (בנוסחנו: מתעברו) חוטא נפשו" (מש' כ , ב) - חוטא בנפשו. קצות - מקור מ'הקל'; ומעניינו מ'הדגוש' "מקצה רגלים" (מש' כו , ו). (יא) כי אבן מקיר תזעק - אמר על דרך משל , כלומר: כל כך ידוע ונגלה לכל כי בניינך מגזלה , עד שהאבן תזעק מהקיר שהיא בנויה שם: אני מגזלה! וכפיס מעץ יעננה - והכפיס יענה מהעץ לאבן: גם אני מגזלה! יעננה - יענה אותה. וכפיס - הוא מרהיטי קֵרוי הבתים; ונקרא הרהיט גם כן 'כפיס'. ופירוש מעץ - כמו שאמר מקיר; כי כמו שתזעק האבן מהקיר , שהוא בניין האבנים , כן יזעק הכפיס מהקֵרוי , שהוא בניין העצים. ויונתן תרגם: "ושפא מגו מרישא עני לה" , רוצה לומר: חתיכה מהקורה. 'שפא' - כמו (ראה ע"ז מט , ב): גוי ששפה עבודה זרה היא ושפוייה אסורים; 'מריש' היא קורה , כמו (ראה גיטין נה , א): על המריש שבנאו בבירה. (יב) הוי בונה - העניין מבואר למעלה (פס' ט ואי'). (יג-יד) הלא (בנוסחנו: הלוא) הנה מאת יי' צבאות - הפסוק הזה והבא אחריו , אם נפרשם על עניין הפרשה , שהוא בעניין נבוכדנצר , יהיה פירושו כן: הלא הנה יבוא מאת יי' צבאות. ויגעו עמים בדי אש - יכירו העמים אשר היו עם נבוכדנצר ועם זרעו , והם הכשדים והנסמכים אליהם , כי יגיעתם סופה לאש ולכליון. כשיבאו עליהם חיל מדי ופרס ויחריבום ויהרסו הבניינים אשר יָגעו בהם , והביאו שלל העמים לבבל - ידעו אז ויכירו כי יגיעתם לאש ולכליון ולריק; כמו שאמר בירמיהו "חומות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבוהים באש יצתו" (נא , נח). וכפל העניין במלות שונות ואמר: ולאמים בדי ריק יעפו. כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יי' - כי יכירו וידעו הכל כי מאת יי' היא זאת הנקמה , נקמת עם יי' ונקמת היכלו (ראה יר' נא , יא); כי לנבוכדנצר הביא דבר פלא , שנטרד מבני אדם בעוד הדבר בפיו שהיה מתגאה , כמו שאמר: "עוד מלתא בפום מלכא" וגו' (דנ' ד , כח). גם לבלשצר בן בנו הביא אות גדול במה שנכתב בכותל ההיכל , ו"ביה בליליא אתקטיל בלשצר מלכא כשדאה" (ראה דנ' ה , ל). וכורש אמר אחר שכבש בבל: "כל ממלכות הארץ נתן לי יי' אלהי השמים" (עז' א , ב) - הנה כל העמים הודו לאל באותו זמן , והכירו כי מאת יי' בא כל הרע לבבל. בזה הדבר ידעו הכל את כבוד יי' מאד , כמים יכסו על ים - ידעו באמת כי האל משגיח במעשה בני אדם לתת לאיש כדרכיו (ע"פ יר' לב , יט). וייגעו - בשני יו"דין; ושלירמיהו (נא , נח) ביו"ד אית"ן לבד , והיא מעמדת בגעיא , ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב. בדי אש... בדי ריק - ושלירמיהו: "בדי ריק... בדי אש" (שם); והוא כמו 'באש' , 'בריק'. ומלת די נוספת בהם , מורה על התמדת הדבר והגדלתו; וכן "בדי שופר" (איוב לט , כה); "כדי ארבה לרוב" (שו' ו , ה). יעפו - ביו"ד אית"ן לבד , ויו"ד השורש נעלמת מהמכתב; ושלירמיהו: "ויָעֵפוּ" (נא , נח). וזה הפירוש נראה לפי עניין הפרשה ולפי מה שכתוב בספר ירמיה; כי שם גם כן כתוב על חרבן בבל זה הפסוק שהזכרנו למעלה , שאמר "כה אמר יי' חומות בבל" וגו' , "ויגעו עמים בדי ריק ולאומים בדי אש יעפו" (ראה שם). אבל לעניין הפסוק הבא אחר זה , כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יי' - אע"פ שפירשנו אותו לעניין זה , יותר נראה שיהיה עניינו לעתיד בימי המשיח , כמו שאמר בנבואת ישעיהו "כי מלאה הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים" (יא , ט); וזה יהיה בימות המשיח , כמו שהוא עניין הפרשה. וכן אמר בנבואת ירמיה "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (לא , לג). ולזה הפירוש יהיה פירוש הפסוק שלפני זה כן: הלא הנה מאת יי' צבאות - אמר: אע"פ שיראו בני הדור הזה נקמת יי' בבבל , עוד יראו לעתיד גדוֹלה מזו שיהיה מאת יי' צבאות , שיקח האל נקמתו מכל הגוים כשיבאו עם גוג ומגוג על ירושלם (ראה יח' לח , טו - כב) , ואז תהיה יגיעתם לאש ולריק; כמו שכתוב בנבואת יחזקאל (שם) ובנבואת זכריה (יד). ויונתן תרגם כן: "הא מחן תקיפין חסינין אתיין מן קדם יי' צבאות וליאות עממיא תסוף אשתא ומלכוותא לריקנו ישתלהיין". (טו) הוי משקה רעהו - נבוכדנצר שהיה שותה ומשתכר , כמו שכתבנו למעלה בפסוק "ואף כי היין בוגד" (פס' ה); והיה משקה עִמו מלכי העמים שהוליך בגולה והיו בבתי כלאים (ע"פ יש' מב , כב) בביתו , והיה מוציאם בעת שהיה רוצה לשתות ולהשתכר , שישתכרו עמו. רעהו - כמו 'רעיו'; וכן "מגן גבורהו" (נח' ב , ד); "בהתפללו בעד רעהו" (איוב מב , י); וקראם 'רעיו' לפי שהיו מלכים. מספח חמתך - והיה מספח להם חמת היין , למען ישתו תמיד וישתכרו; זהו אף שכר. וגם היה משכר אותם על כרחם , אפילו לא ירצו , כדי להתלוצץ וללעוג עליהם; זהו למען הביט אל (בנוסחנו: על) מעוריהם - שישכרו ויתגלו , כמו שנאמר בנח "וישכר ויתגל בתוך אהלו" (בר' ט , כא). מעוריהם - כמו 'ערותם' , אע"פ שהם שני שרשים. וכן משורש מעוריהם: "פשוטה ועורה" (יש' לב , יא). מספח - עניין דִבוק , כמו "ספחני נא" (ש"א ב , לו); "תחת חרול יסופחו" (איוב ל , ז). חמתך - כמו "ויכלו המים מן החמת" (בר' כא , טו) , אבל אינו ממשקלו אלא ממשקל "חמת מיין" (הו' ז , ה). והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל פירש הפסוק דרך משל: משקה רעהו כוס התרעלה (ע"פ יש' נא , יז) , ותשכרם בחמתך; ופירש חמתך כמו "חמת מים" (בר' כא , יד) , כמו שפירשנו. ויותר נכון לפרש לפירושו חמתך - כמשמעו , מן 'אף וחמה' (ע"פ מיכה ה , יד); ואמר זה על דרך "ואשכרם בחמתי" (יש' סג , ו). למען הביט - למען יֵרָאה קלונם לַכל ויתגלה. ונכון הוא הפירוש שיהיה הפסוק דרך משל , לפי שאמר "תסוב עליך כוס ימין יי'" (להלן , טז). (טז) שבעת קלון - שבעת מקְלון מלכי העמים; כלומר: מִלאת רצון נפשך להקל נכבדי ארץ , ואהבת הקלון יותר מכבוד. שתה גם אתה - תשתה גם אתה כמו הם , שתהיה נקלה לעיני כל; כלומר: באותו כוס קלון שהשקיתם , תשתה גם אתה. וכן היה נבוכדנצר נקלה בחייו , כשנטרד מבני אדם ודר בין החיות (ראה דנ' ד , ל) , וכן במותו , שהושלך מקברו (ראה יש' יד , יט); זהו והערל - תרָאה ערלתך , כמו שהיית מקלה המלכים לשכרם כדי שתראה ערלתם (ראה לעיל , טו). ובדרך המשל שכתבנו (שם) יהיה והערל כמו 'הפוך': 'והרעל' , מן "כוס התרעלה" (יש' נא , יז). תסוב עליך כוס ימין יי' - כוס התרעלה שסבבה על כל הגוים להשקותם על ידך - אחרי שְתוֹתם תסוב עליך הכוס להשקותך; כמו שכתוב בספר ירמיהו "קח כוס היין החמה" וגו' (כה , טו). וקיקלון על כבודך - קיקלון יבוא לך על כבודך. קיקלון - מלה מורכבת מן "קיא" (יש' כח , ח) וקלון; רוצה לומר: קיא שלקלון. וזכר 'קיא' לפי שזכר השכרות , והשכור מקיא; וכן אמר "כהתעות שכור בקיאו" (יש' יט , יד). וכן תרגם יונתן והערל: "ואתערטל". (יז) כי חמס לבנון יכסך - החמס שעשית ללבנון; והיא ארץ ישראל , כמו שאמר "ההר הטוב הזה והלבנון" (דב' ג , כה); החמס ההוא יכסך ויאבדך , עד שלא תֵרָאה עוד. ושוד בהמות יחיתן - וכן השוד שעשית לשוכנים בה יכסך. ואחר שהמשיל הארץ ללבנון , המשיל השוכנים בה לחיות שדרכם לשכון בלבנון , שהוא יער עצים; כמו שאמר "ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה" (יש' מ , טז). ו'חמס הארץ' הוא הריסת הערים והבתים והשחתת עצי המאכל וזולתם; 'ושוד בהמות' , שהם משל לבני אדם השוכנים בה , הוא דמם ששפך. וכן פירש אחר כן: מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכל יושבי בה; וכבר פירשנו (לעיל , ח) , כי 'קריה' אמר על ירושלם. ורבי יונה פירש כן (השגה: 'חות'): אמר למלך בבל: החמס שעשית ללבנון , שהיא ארץ ישראל , יכסה אותך - כלומר: ישוב חמסך בראשך (ע"פ עו' א , טו): אחר שעשית כמה רעות , לסוף ישובו ויחולו על ראשך; כי כן שוד בהמות יחיתן - כי השוד שיעשו החיות בטרפם טרף רב ימים רבים , לסוף פעם אחת יֵאספו עליהם הרבה אנשים ויחתו ויהרגו אותן; כן אתה: כל החמס שעשית כמה שנים , ישוב עליך בפעם אחת הכל ויכסך. ויונתן תרגם: "ארי חטוף בית מקדשא יחפינך וביזת עממיא תתברינך"; תרגם לבנון: "בית מקדשא". וכן תרגם אונקלוס "ההר הטוב הזה והלבנון" (דב' ג , כה): "ובית מקדשא". יחיתן - שרשו 'חתת' , והיו"ד תמורת הכפל. או יהיה שרשו 'חית' , ויהיו שני שרשים ועניין אחד. (יח) מה הועיל פסל - מה הועיל לו פסלו למלך בבל , שהיה מתהלל בו ונותן כחו לאלוהו (ע"פ חב' א , יא) , מה הועיל לו בבא שברו? וכן אמר בנבואת ישעיהו "כרע בל קורס נבו" (מו , א). כי פסלו יוצרו - האומן שיצרו ופסלו , מה תועלת היתה בו? מסכה ומורה שקר - ומה הועילה גם כן המסכה שנסך בה הפסל (ע"פ יש' מ , יט) , ומה הועיל בהן הפסל שמורה שקר לעבדו? כי בטח יוצר יצרו עליו - מה תועלת ימצא בו היוצר שיְצָרו? כי בטח עליו - כי בטח על יצרו; כלומר: על מעשה ידיו. המעשה נקרא 'יֵצֶר' , והעושה - 'יוצר'; וכן "ויצר אמר ליוצרו לא הבין" (יש' כט , טז). אלילים אלמים - שלא יענו הקורא להם. (יט) הוי אומר לעץ. דומם - תואר כללי לזכר ולנקבה , כמו "ריקם" (בר' לא , מב) , וכן "שבי דומם" (יש' מז , ה). הוא יורה - בתמיהה: אתה , הקורא לו , איך תחשוב שיורה לך את אשר תעשה?! הנה הוא תפוש זהב וכסף - תפוש ומצופה זהב וכסף; אינו בשר ודם שיקבל רוח , כי זהב וכסף הוא; לפיכך וכל רוח אין בקרבו. ופירוש וכל - שום רוח , אפילו רוח הבהמה; וכן "וכל מלאכה לא תעשו" (וי' טז , כט); "כל חלב וכל דם" (שם , יז); והדומים להם. (כ) ויי' בהיכל קדשו - ואין כן יי' , כי הוא הנותן רוח בכל בשר , ואע"פ שהוא בהיכל קדשו , והוא השמים (ע"פ תה' יא , ד). הס מפניו כל הארץ - ידומו מפניו כל יושבי הארץ , כי הוא המשגיח בהם ורואה מעשיהם; כמו שאומר "משמים הביט יי' ראה את כל בני האדם" (תה' לג , יג).