פרק ב
[א]
עַל־מִשְׁמַרְתִּ֣י
אֶֽעֱמֹ֔דָה
וְאֶֽתְיַצְּבָ֖ה
עַל־מָצ֑וֹר
וַאֲצַפֶּ֗ה
לִרְאוֹת֙
מַה־יְדַבֶּר־בִּ֔י
וּמָ֥ה
אָשִׁ֖יב
עַל־תּוֹכַחְתִּֽי:
[ב]
וַיַּעֲנֵ֤נִי
יְהוָה֙
וַיֹּ֔אמֶר
כְּתֹ֣ב
חָז֔וֹן
וּבָאֵ֖ר
עַל־הַלֻּח֑וֹת
לְמַ֥עַן
יָר֖וּץ
ק֥וֹרֵא
בֽוֹ:
[ג]
כִּ֣י
ע֤וֹד
חָזוֹן֙
לַמּוֹעֵ֔ד
וְיָפֵ֥חַ
לַקֵּ֖ץ
וְלֹ֣א
יְכַזֵּ֑ב
אִם־יִתְמַהְמָהּ֙
חַכֵּה־ל֔וֹ
כִּי־בֹ֥א
יָבֹ֖א
לֹ֥א
יְאַחֵֽר:
[ד]
הִנֵּ֣ה
עֻפְּלָ֔ה
לֹא־יָשְׁרָ֥ה
נַפְשׁ֖וֹ
בּ֑וֹ
וְצַדִּ֖יק
בֶּאֱמוּנָת֥וֹ
יִֽחְיֶֽה:
ס
[ה]
וְאַף֙
כִּֽי־הַיַּ֣יִן
בֹּגֵ֔ד
גֶּ֥בֶר
יָהִ֖יר
וְלֹ֣א
יִנְוֶ֑ה
אֲשֶׁר֩
הִרְחִ֨יב
כִּשְׁא֜וֹל
נַפְשׁ֗וֹ
וְה֤וּא
כַמָּ֙וֶת֙
וְלֹ֣א
יִשְׂבָּ֔ע
וַיֶּאֱסֹ֤ף
אֵלָיו֙
כָּל־הַגּוֹיִ֔ם
וַיִּקְבֹּ֥ץ
אֵלָ֖יו
כָּל־הָעַמִּֽים:
[ו]
הֲלוֹא־אֵ֣לֶּה
כֻלָּ֗ם
עָלָיו֙
מָשָׁ֣ל
יִשָּׂ֔אוּ
וּמְלִיצָ֖ה
חִיד֣וֹת
ל֑וֹ
וְיֹאמַ֗ר
ה֚וֹי
הַמַּרְבֶּ֣ה
לֹּא־ל֔וֹ
עַד־מָתַ֕י
וּמַכְבִּ֥יד
עָלָ֖יו
עַבְטִֽיט:
[ז]
הֲל֣וֹא
פֶ֗תַע
יָק֙וּמוּ֙
נֹֽשְׁכֶ֔יךָ
וְיִקְצ֖וּ
מְזַעְזְעֶ֑יךָ
וְהָיִ֥יתָ
לִמְשִׁסּ֖וֹת
לָֽמוֹ:
[ח]
כִּֽי־אַתָּ֤ה
שַׁלּ֙וֹתָ֙
גּוֹיִ֣ם
רַבִּ֔ים
יְשָׁלּ֖וּךָ
כָּל־יֶ֣תֶר
עַמִּ֑ים
מִדְּמֵ֤י
אָדָם֙
וַֽחֲמַס־אֶ֔רֶץ
קִרְיָ֖ה
וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי
בָֽהּ:
פ
[ט]
ה֗וֹי
בֹּצֵ֛עַ
בֶּ֥צַע
רָ֖ע
לְבֵית֑וֹ
לָשׂ֤וּם
בַּמָּרוֹם֙
קִנּ֔וֹ
לְהִנָּצֵ֖ל
מִכַּף־רָֽע:
[י]
יָעַ֥צְתָּ
בֹּ֖שֶׁת
לְבֵיתֶ֑ךָ
קְצוֹת־עַמִּ֥ים
רַבִּ֖ים
וְחוֹטֵ֥א
נַפְשֶֽׁךָ:
[יא]
כִּי־אֶ֖בֶן
מִקִּ֣יר
תִּזְעָ֑ק
וְכָפִ֖יס
מֵעֵ֥ץ
יַעֲנֶֽנָּה:
פ
[יב]
ה֛וֹי
בֹּנֶ֥ה
עִ֖יר
בְּדָמִ֑ים
וְכוֹנֵ֥ן
קִרְיָ֖ה
בְּעַוְלָֽה:
[יג]
הֲל֣וֹא
הִנֵּ֔ה
מֵאֵ֖ת
יְהוָ֣ה
צְבָא֑וֹת
וְיִֽיגְע֤וּ
עַמִּים֙
בְּדֵי־אֵ֔שׁ
וּלְאֻמִּ֖ים
בְּדֵי־רִ֥יק
יִעָֽפוּ:
[יד]
כִּ֚י
תִּמָּלֵ֣א
הָאָ֔רֶץ
לָדַ֖עַת
אֶת־כְּב֣וֹד
יְהוָ֑ה
כַּמַּ֖יִם
יְכַסּ֥וּ
עַל־יָֽם:
פ
[טו]
ה֚וֹי
מַשְׁקֵ֣ה
רֵעֵ֔הוּ
מְסַפֵּ֥חַ
חֲמָתְךָ֖
וְאַ֣ף
שַׁכֵּ֑ר
לְמַ֥עַן
הַבִּ֖יט
עַל־מְעוֹרֵיהֶֽם:
[טז]
שָׂבַ֤עְתָּ
קָלוֹן֙
מִכָּב֔וֹד
שְׁתֵ֥ה
גַם־אַ֖תָּה
וְהֵעָרֵ֑ל
תִּסּ֣וֹב
עָלֶ֗יךָ
כּ֚וֹס
יְמִ֣ין
יְהוָ֔ה
וְקִיקָל֖וֹן
עַל־כְּבוֹדֶֽךָ:
[יז]
כִּ֣י
חֲמַ֤ס
לְבָנוֹן֙
יְכַסֶּ֔ךָּ
וְשֹׁ֥ד
בְּהֵמ֖וֹת
יְחִיתַ֑ן
מִדְּמֵ֤י
אָדָם֙
וַחֲמַס־אֶ֔רֶץ
קִרְיָ֖ה
וְכָל־יֹ֥שְׁבֵי
בָֽהּ:
[יח]
מָה־הוֹעִ֣יל
פֶּ֗סֶל
כִּ֤י
פְסָלוֹ֙
יֹֽצְר֔וֹ
מַסֵּכָ֖ה
וּמ֣וֹרֶה
שָּׁ֑קֶר
כִּ֣י
בָטַ֞ח
יֹצֵ֤ר
יִצְרוֹ֙
עָלָ֔יו
לַעֲשׂ֖וֹת
אֱלִילִ֥ים
אִלְּמִֽים:
ס
[יט]
ה֣וֹי
אֹמֵ֤ר
לָעֵץ֙
הָקִ֔יצָה
ע֖וּרִי
לְאֶ֣בֶן
דּוּמָ֑ם
ה֣וּא
יוֹרֶ֔ה
הִנֵּה־ה֗וּא
תָּפוּשׂ֙
זָהָ֣ב
וָכֶ֔סֶף
וְכָל־ר֖וּחַ
אֵ֥ין
בְּקִרְבּֽוֹ:
[כ]
וַיהוָ֖ה
בְּהֵיכַ֣ל
קָדְשׁ֑וֹ
הַ֥ס
מִפָּנָ֖יו
כָּל־הָאָֽרֶץ:
ס
פרק ב
[א]
על משמרתי
אעמדה
ואתיצבה
על מצור
ואצפה
לראות
מה ידבר בי
ומה
אשיב
על תוכחתי:
[ב]
ויענני
יהוה
ויאמר
כתב
חזון
ובאר
על הלחות
למען
ירוץ
קורא
בו:
[ג]
כי
עוד
חזון
למועד
ויפח
לקץ
ולא
יכזב
אם יתמהמה
חכה לו
כי בא
יבא
לא
יאחר:
[ד]
הנה
עפלה
לא ישרה
נפשו
בו
וצדיק
באמונתו
יחיה:
ס
[ה]
ואף
כי היין
בגד
גבר
יהיר
ולא
ינוה
אשר
הרחיב
כשאול
נפשו
והוא
כמות
ולא
ישבע
ויאסף
אליו
כל הגוים
ויקבץ
אליו
כל העמים:
[ו]
הלוא אלה
כלם
עליו
משל
ישאו
ומליצה
חידות
לו
ויאמר
הוי
המרבה
לא לו
עד מתי
ומכביד
עליו
עבטיט:
[ז]
הלוא
פתע
יקומו
נשכיך
ויקצו
מזעזעיך
והיית
למשסות
למו:
[ח]
כי אתה
שלות
גוים
רבים
ישלוך
כל יתר
עמים
מדמי
אדם
וחמס ארץ
קריה
וכל ישבי
בה:
פ
[ט]
הוי
בצע
בצע
רע
לביתו
לשום
במרום
קנו
להנצל
מכף רע:
[י]
יעצת
בשת
לביתך
קצות עמים
רבים
וחוטא
נפשך:
[יא]
כי אבן
מקיר
תזעק
וכפיס
מעץ
יעננה:
פ
[יב]
הוי
בנה
עיר
בדמים
וכונן
קריה
בעולה:
[יג]
הלוא
הנה
מאת
יהוה
צבאות
וייגעו
עמים
בדי אש
ולאמים
בדי ריק
יעפו:
[יד]
כי
תמלא
הארץ
לדעת
את כבוד
יהוה
כמים
יכסו
על ים:
פ
[טו]
הוי
משקה
רעהו
מספח
חמתך
ואף
שכר
למען
הביט
על מעוריהם:
[טז]
שבעת
קלון
מכבוד
שתה
גם אתה
והערל
תסוב
עליך
כוס
ימין
יהוה
וקיקלון
על כבודך:
[יז]
כי
חמס
לבנון
יכסך
ושד
בהמות
יחיתן
מדמי
אדם
וחמס ארץ
קריה
וכל ישבי
בה:
[יח]
מה הועיל
פסל
כי
פסלו
יצרו
מסכה
ומורה
שקר
כי
בטח
יצר
יצרו
עליו
לעשות
אלילים
אלמים:
ס
[יט]
הוי
אמר
לעץ
הקיצה
עורי
לאבן
דומם
הוא
יורה
הנה הוא
תפוש
זהב
וכסף
וכל רוח
אין
בקרבו:
[כ]
ויהוה
בהיכל
קדשו
הס
מפניו
כל הארץ:
ס