מאגר הכתר חבקוק פרק ב עם פירוש תלמיד של ר' ישעיה מיטראני

פרק ב
(א) על משמרתי אעמודה - שכן דרך הנביאים להיות להם משמרה ומקום מוכן לתפילה ולבקשה , ושם היה שורה עליהן רוח הקודש. ואתיצבה על מצור - כאדם שעג עוגה ונכנס בתוכה , ואומר: איני זז מיכן עד שאדע סוף הדבר. ואצפה לראות מה ידבר בי - הבורא , על אודות ישראל שיצטערו בגלות תחת מלכות בבל. ומה אשיב על תוכחתי - מה אשיב אני אל לבי מזאת התוכחה שאני מתוכח לידע אנה יצא זה הדבר. (ב) ויענני יי' - השיבני על שאלתי ואמר לי הבורא: כתוב זאת חזיון - כתוב זאת הנבואה והחזיון שאני מראה לך עכשיו על מלכות בבל; ובאר אותו על הלוחות - בלשון מבואר , שלא יטעה אדם בו. (ג) כי עוד חזון - כי עוד יתקיים זה החזון למועד שקבעתי לו. ויפח לקץ - לשון דיבור , כמו "ויפיח כזבים עד שקר" (מש' יד , ה); כלומר: הנביא שמדבר על קץ שלגלות בבל ועל מפלת בבל לא יכזב ולא ישקר , כי בוא יבוא ולא יאחר מן הקץ הקבוע לו. (ד) הנה עופלה - לשון "ויעפילו" (במ' יד , מד); כלומר: הנה בבל הרשעה , לא ישרה נפשו ברשעו , שסוף שיפלו ביד מלכי פרס. עופלה - לשון נקבה , ועונה על המלכות; נפשו - לשון זכר , ועונה על המלך. וצדיק - היינו ישראל , באמונתו יחייה - שיֵצאו מיד מלכות בבל. (ה) ואף כי היין בוגד - על מפלת מלך בבל אומר: ואף מלך בבל - שדומה ליין שבוגד ומוציא האדם מדעתו , כך מלך בבל היה בוגד לכל העולם כולו. והוא גבר יהיר - לשון גסות הרוח. ולא ינוה - לא היה דר לעולם בביתו , אלא היה הולך ומכבש כל העולם כולו תחתיו. (ו) הלא (בנוסחנו: הלוא) אלה - הגוים שכבש ואסף , כולם ישאו עליו משל ומליצה , וחידות יאמרו לו - כלומר: עליו. ומה מליצה וחידות יאמרו עליו? שיאמר - כל אחד ואחד: הוי לו למלך בבל שהיה חומס ומרבה ממון שאינו שלו! עד מתי אינו שבע מלחמוס ומלגזול , ועד מתי מכביד עליו עובי הטיט - שכל מה שחומס וגוזל עתיד לקבל ממנו פורענות. (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) פתע יקומו מלכי פרס שהם נושכיך - אע"פ שלא באו על נבוכדנצר , כבר באו על בלשאצר בן בנו (ראה דנ' ה); ועל מלכות בבל הוא אומר סתם , ומה שיש לפרש על נבוכדנצר נפרשו על בלשאצר. ויקצו מזעזעיך - לשון רעדה והרעשה , כמו "ביום שיזועו שומרי הבית" (קה' יב , ג). (ח) כי אתה שלות - שלות הוא שרשו 'שלל' , וישלוך שרשו 'שלה' , ושניהם לשון 'שלל'. מדמי אדם וחמס ארץ - כל זה יבוא לך מחמת הדמים ששפכת וחמס שעשית לארץ ולקריה ולכל יושבי בה - שלכל העולם הרֵיע. (ט) הוי לו לנבוכדנצר הבוצע בצע רע - הוא גורם לביתו , שיבואו כל החמוסים וינקמו מביתו. וזהו בלשצר , שנהרג וניטל ממנו המלוכה. לשום במרום קינו - גוזל וחומס מזה ומזה כדי להתחזק ולשום במקום חוזק קינו. (י) יעצת בושת לביתך - מקרא מסורס הוא: מה שיעצת לַקצות (לפנינו: קצות) עמים רבים ולכבוש אותם תחתיך , באותה עיצה תבוא בושת לביתך. וחוטא את נפשך - שנתחייבת מיתה. לקצות - לשון חיתוך הוא , כמו 'לקצות את התאנים' בלשון משנה (ראה מעשרות ב , ז). (יא) כי אבן מקיר תזעק - אפילו האבן שהרס מבית חברו ובנאה בביתו היא תזעק לבורא עד שיבוא עליו פורענות. וכפיס שהוא מעץ יענה לאותה האבן , ויצעקו שניהן יחד. כפיס - הוא חתיכת עץ קטן שמשימין בין קורה לקורה. (יב) הוי בונה עיר בדמים - על נבוכדנצר הוא אומר. (יג) הלא (בנוסחנו: הלוא) הנה - ימים באים מאת יי' צבאות. ויגעו (בנוסחנו: וייגעו) עמים בדי אש - שכל מה שיגֵיעים וטורחים עמים של בבל יאכל אותן האש , אלו מלכי פרס. וכל מה שיעֵיפים האומים לקבץ יהיה לריק - שיבואו מלכי פרס וישליכו אותם. בדי אש , בדי ריק - הוא כמו 'באש' ו'בריק' , ו'די' הוא יתר; כמו "והיה מדי חודש בחדשו" (יש' סו , כג) , שהוא כמו 'מחודש לחודש'; וכן נמצא מ"ם וי"ו יתרים , כמו "כי תלך במו אש לא תכוה" (יש' מג , ב) - שהוא כמו 'באש'. (יד) כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יי' כמים שמכסים לים - שכל אדם יכיר גבורות הבורא. (טו) הוי משקה רעהו - מקרא מסורס , ועל נבוכדנצר אומר: הוי לו שמספח ומוסיף על חמתך , ומשקה רעהו מכוס התרעלה (ע"פ יש' נא , יז) ומשכר אותו למען הביט אל (בנוסחנו: על) מעוריהם - להביט ולראות בשפלותם ובבזיונם. מעוריהם - לשון "ערות הארץ" (בר' מב , ט). מספח - לשון תוספת , כמו "ונספחו על בית יעקב" (יש' יד , א). חמתך - כנגד הבורא הוא אומר. (טז) שבעת קלון מכבוד - נוכח נבוכדנצר אומר: שבעת מלעשות קלון לישראל יותר ממה שהיה כבודם מתחילה , ועל כן שתה גם אתה והערל - והֵאָטֵם. או יש לומר: לשון "תרעילה" (יש' נא , יז) , והיא מלה 'הפוכה' , כמו "כבש" (וי' ד , לב) - "כשב" (וי' ג , ז). ימין יי' - מימין הבורא תסוב עליך אותו הכוס. וקיקלון - הרי הוא כמו קלון , ונכפלה פ"א הפועל , והיו"ד יתירה. או יש לומר שהיא מלה מורכבת , כלומר: וקיא וקלון יכסה אותך; שגם 'קיא' לשון בזיון. (יז) וחמס לבנון - כי החמס שעשית לבית המקדש שנקרא 'לבנון' , שנאמר "ההר הטוב הזה והלבנון" (דב' ג , כה); ושד בהמות יחיתן - השד שעושות החיות שטורפות לבני אדם , אותו השד יחת אותם , שסוף שמתקבצין הרבה בני אדם עליהן ויהרגום; כך אתה , השוד שעשית לכל העולם כולו , אותו השוד יבוא עליך. בהמות האמור כאן הן חיות , ש'חיה' בכלל 'בהמה'. יחיתן - הוא מן 'חתת'. וכל זה יבוא לך מדמי אדם - ששפכת. (יח) מה הועיל לנבוכדנצר הפסל כי צָרף לו יוצרו , ופסל מסכה שעשה ומורה שקר שמינה עליו - מה הועיל לו ביום פורענותו? הכומר קורא 'מורה' - על שם שמורה בהקדוש ברוך הוא; לשון "סורר ומורה" (דב' כא , יח); כי בטח עליו היוצר שיצרו - מה תועלת יש לו לעשות אלילים אלמים? מה תועלת לעושיהם? יִצְרוֹ - כמו 'יְצָרוֹ' , ונתחלפו התנועות. (יט) הוי לו למי שאומר לעץ 'הקיצה' , ואומר 'עורי' לאבן דומם! הוא יורה? בתימה: וכי יש לו דעת להורות האדם בדרך טובה? הלא הנה הוא תפוש בשלשלאות ובמסמרים שלזהב שלא יפול , וכל רוח אין בקרבו - שיוכל לעמוד מאליו. (כ) ויי' בהיכל קדשו - והקדוש ברוך הוא , שדר בהיכל קודשו , אינו כן , אלא הס מפניו כל הארץ - שכל העולם שותקים ויריאים מפניו.