מאגר הכתר חבקוק פרק ב עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ב
(א) על משמרתי אעמדה - אמר הנביא: רבונו של עולם! איני זז מיכן עד שתודיעני קץ גלות זה. ואתייצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי - כצופה זה , שעומד על מצור ושומר שם לראות שמא חרב בא לעיר ויזהיר את העם (ע"פ יח' לג , ב - ג) , כמו כן אעמוד כאן ואצפה לראות מה ידבר בי הקדוש ברוך הוא. ומה אשיב על תוכחתו (לפנינו: תוכחתי) שלישראל - כי מתווכחים עמי לומר: מתי יבוא קץ לגואלינו מעינוי הכבד הזה שמעוּנִין בגלות בבל? וכן ישעיה הוא אומר: "לך העמד המצפה אשר יראה יגיד. וראה רכב צמד פרשים" וגו' , "ויקרא אריה על מצפה יי' אנכי עומד תמיד יומם ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות" (יש' כא , ו - ח). "אריה" זה חבקוק , ו"אריה" עולה בגימטריא למיניין 'חבקוק' (ראה רש"י שם , ח). (ב) ויעניני יי' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות - על דברי יענה לי הקדוש ברוך הוא ואמר: אם אתה תָמֵיהַּ לקץ גלותם , כתוב לך אותה נבואה שניבא ירמיה: "לחרבות ירושלם שבעים שנה אפקוד אתכם" (צירוף של דנ' ט , ב ויר' כט , י). למען ירוץ קורא בו - שכל אדם שיקרא בו לא יהא תמיה מיכן ואילך על הקץ , שיראנו כתוב לפניו. (ג) כי עוד חזון למועד - כי עוד זמן לאותו מועד. ויפיח לקץ ולא יכזב - אותו שמצער על הקץ שאינו בא לא יצטער עליו , כי הקץ לא יכזב מלבוא כמו שלא כיזב קץ מצרים , שאמרתי "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בר' טו , יג) - שנאמר "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמ' יב , מא) , ואומר "הוציא יי' את ישראל ממצרים לילה" (צירוף של שמ' יב , נא ודב' טז , א). אם יתמהמה חכה לו - אם יתעכב הקץ שאמרתי , "לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (יר' כט , י); שפקידה זו לא היתה כי אם פקידה בעלמא , שהתחילו לבנות יסודות בית המקדש. וכן הוא אומר בעזרא "ואושיא יחיטו" (ד , יב). כי בוא יבוא ולא (בנוסחנו: לא) יאחר - כי בוא יבוא הקץ ולא יאחר; וכן הוא אומר "ביה בליליא קטיל בלשאצר (בנוסחנו: בלאשצר) מלכא כשדאי" (בנוסחנו כתיב: כשדיא , קרי: כשדאה) , "ודריוש מדייא קביל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין" (ראה דנ' ה , ל - ו , א). (ד) הנה עופלה לא ישרה נפשו בו - הרשיעה מלכות בבל על כל מלכות האומות , ואין דומה לו. דבר אחר: הנה עופלה נפשו של בלשאצר , לא ישרה נפשו כאשר בא עליו כורש ודריוש והרגוהו , כמו שנאמר "ביה בליליא קטיל בלשאצר" (בנוסחנו: בלאשצר; דנ' ה , ל); הוא נתנהג בעקשות ואכזריות חמה (ע"פ מש' כז , ד) מלומר: דיי בצרתם של ישראל! - כאשר מדד הוּמְדַד מן השמים , שנפל בידי אדם אשר לא חמלו ולא רחמו עליו (ע"פ יר' כא , ז); נשבע להרע (ע"פ תה' טו , ד). עופלה - לשון רשע; כמו "ויעפילו" (במ' יד , מד) , שתרגמו: "וארשעו" (ת"א). וצדיק באמונתו יחיה - הוא גלות יכניה שחזרו מגלות בבל. וכן הוא אומר בירמיה "כה אמר יי' אלהי ישראל כתאינים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה. ושמתי עיני עליהם לטובה והשיבותים אל (בנוסחנו: על) הארץ הזאת ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש" (כד , ה - ו). וגם שם , שהיה בגלות , נאמר עליו "וידבר אתו טובות ויתן את כסאו מעל לכסא מלכים (בנוסחנו: המלכים) אשר אתו בבבל" (מ"ב כה , כח). (ה) אף (בנוסחנו: ואף) כי היין בוגד גבר יהיר לא (בנוסחנו: ולא) ינוה - בלשאצר מנה וטעה; שהוא מנה לפי מלאות לבבל שבעים שנה (ראה יר' כט , י) , וטעה , שעדיין היו לעבור שמונה עשרה שנה למלאות לחורבות ירושלם שבעים שנה (ראה דנ' ט , ב); ואמר (ראה מגילה יא , ב): השתא דהכי לא ליפרוק - תו לא מיפרקי. באותו לילה ששלמו שבעים שנה לבבל , והביא כלי בית המקדש ושתה יין בהם , ובכך בגד בהקדוש ברוך הוא; וכן הוא אומר "באדין התיו מאני דדהבא די הנפיקו מן היכלא דבית (בנוסחנו: די בית) אלהא די בירושלם ואשתיו בהון חמרא מלכא ורברבנוהי שגלתיה ולחינתיה" (ראה דנ' ה , ג). גבר יהיר - שגאה בעצמו לעשות כך. לא ינוה - לא ידור בנוהו ובמלכותו , שניטלה ממנו וניתנה לדריוש; וכן הוא אומר "פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס" (שם , כח). אשר הרחיב כשאול נפשו - כשאול שפוערת פיה לקבל הבריות לבלי חוק (ע"פ יש' ה , יד); כמו כן הוא אוסף אומות אליו בלא מספר. (ו) ומליצה חידות לו - הם הגוים שאסף אליו; הם ילעיגו עליו וימשלו משלים וחידות בשבילו. ויאמר: הוי המרבה קיניין שאינו שלו , כְּזה נבוכד נצר ששלל ניכסי כל האומות ולקח כלי בית המקדש. ומכביד עליו - עושר כבד; שימות היום או למחר , ויהיה עב טיט (בנוסחנו: עבטיט). (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) פתע יקומו נושכיך ויקצו מזעזעיך - שבלשאצר בא , הוא ואלף גיבוריו , למלחמה על כורש ודריוש , ונצחם ונפוצו חילם מעליהם ולא נשתייר מהם כי אם מעט. ובו בלילה עשה בלשאצר משתה לאלף גיבוריו , וכן הוא אומר: "בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף וליקביל אלפא חמרא שתיה; באדין התיו מאני דדהבא די הנפיקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון חמרא מלכא ורברבנוהי שגלתיה ולחינתיה... בה שעתא נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזי פס ידא די כתבא (ראה דנ' ה , א - ה). ודניאל פתר ליה , דכתיב "דנה פשר מילתא מנה מנה אלהא מלכותך והושלמה. תקל תקלתא במאזנייא והשתכחת חסיר. פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס" (ראה שם , כו - כח). וכשפירש דניאל שתנתן מלכותו לדריוש , שמע אחד מעבדיו והגיד לדריוש: כך וכך ניבא אחד מישראל על דבר כלי בית המקדש ששתה בהם; ויאמר: ברוך יי' אלהי הכלים! אם אמלוך כמו שאמרת , אבנה לו בית הראוי לו. ומיד קיבץ כל חילו הנשארים שנפוצו מעליו ובא על בלשאצר והרגו באותו לילה; והוא מלך תחתיו כדי שלא תיכנס אומה באומה ומלכות במלכות כחוט השיער , ואין מלכות נוגעת בחבירתה כמלוא נימא. והיתה (בנוסחנו: והיית) למשיסות למו - שבזזו ושיסו את כל אשר לו. (ח) כי אתה שלות גוים רבים - כמו שגירשת מפניך גוים רבים , כן יגרשוך עכשיו כל יתר עמים. מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכל יושבי בה - וכל כך למה? לפי ששפכת דמן של ישראל; כמו שנאמר "וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה" (יר' נב , י); וחמס ארץ ישראל שהחריבה , וקרית ירושלים וכל יושבי בה. (ט) הוי בוצע בצע רע לביתו - כך יאמרו האומות: אוי לנבוכד נצר שאסף בצע ממון שגזל , שיהא רע לביתו אחריו. לשום במרום קנו להינצל מכף רע - שבנה ערים בצורות מממון שגזל כדי לשכון במרום להינצל מכף אויביו. (י) יעצת בושת לביתך - מה שיעצת להאביד את ישראל , בדבר זה יבוא בושת לביתך. קצות עמים רבים וחוטא נפשך - מה שהצרת לעמים רבים , בדבר זה חייבת את עצמך למיתה. (יא) כי אבן מקיר תזעק - אם לא נשאר בבית המקדש שהחרבתה אלא אבן אחת , היא תזעק מקיר עליך להקדוש ברוך הוא. וכפיס מעץ יעננה - אפילו כפיס אחד שבעצי ברושים של בית המקדש יענה לאבן שיזעק אף הוא להקדוש ברוך הוא על הבית שנחרב. כפיס - 'נוד' בלעז; ולשון אחר: 'סוק'. יעננה אינו לשון עדות כי אם לשון ענייה וזעקה; כמו "וענו הלוים" (דב' כז , יד). וסימניך: בכל מקום שתמצא בי"ת אחר 'ענייה' הוא לשון עדות; כמו "פיך ענה בך" (ש"ב א , טז); "וענתה בי צדקתי" (בר' ל , לג); "לא תענה ברעך עד שקר" (שמ' כ , יג); "ויי' ענה בי" (רות א , כא); "הנני ענו בי" (ש"א יב , ג); "הכרת פניהם ענתה בם" (יש' ג , ט). "לענות בו סרה" (דב' יט , טז). כן פתר דונש (ע' 101 - 102 ). (יב) הוי בונה עיר בדמים - אוי לנבוכד נצר שבנה עיר בבל בנכסים שגזל ברוצחנות , וכונן קרית בבל בעולה - בנכסים שקנה בעוולה. (יג) הלא (בנוסחנו: הלוא) הנה מאת יי' צבאות - מידו תהיה זאת לכם (ע"פ מל' א , ט) , למעצבה ישכבון (ע"פ יש' נ , יא) בגיהינם. ויגעו (בנוסחנו: וייגעו) עמים... בדי ריק - שכל יגיעם שהם יגיעים אינם יגיעים אלא בשביל אש גיהינם , ולאומים בשביל ריק יעפו. (יד) יכסו על ים - כמים רבים שמכסים על הים , כמו כן הם יבואו עמים רבים לדעת ולראות להקדוש ברוך הוא בכבודו , שיסלק לאילו הרשעים מן העולם. (טו) הוי משקה רעהו מספח כוס חמתו ואף שכר - אוי לנבוכד נצר , שמספח ומוסיף חמת הקדוש ברוך הוא עליו , שמשקה ומשכר ריעיו. למען הביט אל (בנוסחנו: על) מעוריהם - למען דבר זה , שמביט למקום גילויים; ששוכב עמם משכב זכור. (טז) שבעת קלון מכבוד - על דבר זה שבעת חרפה יותר מכבוד. שתה גם אתה והערל. והערל - כמו ו'האטם' , טומטום לב; כמו "הנה ערלה אזנם לא יוכלו להקשיב" (יר' ו , י) , שפתרונו: הנה אטומה אזנם וסתומה. שעל כרחך אין אתה יכול לפותרו 'ערל' ממש , שצריך ליכרת כמו הערלה , שאם כן יכרתו כל החרשים אזניהם וירפאו מחרשותם וישמעו מיד! אלא זה פתרונו: הנה אטומה וסתומה אזנם. תסוב עליך כוס ימין - כוס הפורענות שהיִיתָה משקה את האומות עד עכשיו , אותו כוס תסוב עליך ותשתה גם אתה; וכן הוא אומר בירמיה שהשקה כוס החמה את כל האומות (ראה יר' כה , טו - כו) , ואחר כך הוא אומר "ומלך ששך ישתה אחריהם" (שם , כו); ותרגומו: "ומלכא דבבל ישתה בתריהון" (ת"י). (יז) כי חמס לבנון יכסך - חמס שעשית בבית המקדש שנקרא לבנון; שנאמר: "ההר הטוב הזה והלבנון" (דב' ג , כח; ראה ספ"ד כח). באותו חמס יכסך בושה. ושוד בהמות יחיתן - שוד חיילותיך ששודדו את ישראל , יחתו גם הם. (יח) מה יועיל פסל כי פסלו יוצרו - על נבוכד נצר הוא אומר , שהקים צלם; על כן הוא אומר: מה יועיל לכם אותו פסל שפסלו ויוצרו הצייר , שאתם משתחוים לו? מסכה מורה (בנוסחנו: ומורה) שקר - כשאתם עושים פסל ומסכה שומר אותו הכומר , ומורה שקר לכם. כי בטח יוצר יצרו עליו - על הציור שצייר היוצר עליו שָׂם הוא בטחונו. (יט) הוי אומר לעץ הקיצה - לפסל עץ: הקיצה וענה לנו! כך הוא אומר: עורי! לאבן דומם. הם אומרים לעבודה זרה: עורי! שהיא נשתקת כאבן דומם. הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו - בתמיהא: היאך יורה אתכם אותו פסל , שהוא מכובש בכסף ובזהב ואין בו רוח חיים?! (כ) ויי' בהיכל קדשו - כשיגלה הקדוש ברוך הוא את כבודו בהיכל קודשו , הס מפניו כל הארץ - אז יסורו מפניו כל רשעי ארץ , כשיבא ליפרע מהם.